לא מסוגל עוד להתמודד

[האומלל]

לא מסוגל עוד להתמודד

חשבתי והאמנתי שלמרות כל הקשיים שבדרך נצליח בכוחה של האהבה והאמונה המשותפת בזוגיות לגבור על המכשולים והכאב. חיינו רצופים במשברים כלכלים ומשפחתים שיכולות לפרנס בכבוד כמה טלנובלות.אבל בימים האחרונים סימני המשבר הולכים וגוברים.חוסר יכולת מינמלית לתקשר להבין להתחשב ובעיקר לנסות. ההיפך הוא הנכון מרגיש שכל הזמן מחפשת אותי איך לדרוך על חולשתי איך להוכיח אותי על כשלונתי ואיך למרר לי את החיים. כבר למעלה משנה נמצאים בטיפול פסיכולוגי זוגי אך להפתעתי מיום ליום יורדים לתהומות עמוקים יותר.תמיד חושב ומצפה ליום חדש להתחלה חדשה לתקווה שנוכל ולשחזר את האהבה הגדולה שהייתה לנו אך האמת סוטרת על פני כל פעם מחדש. אני עצוב מיואש לא מסוגל עוד להתמודד לא עים זוגתי לא עים החובות הבעיות המשפחתיות עים הדימוי העצמי הפגוע ועים החיים האומלל

 

[רוויטלי בת34 רווקה]

האומלל אומנם אני רווקה

אומנם אני רווקה אך הלב שלי ניקרא כאשר קראתי את מה שכתבת פה גם אני האמנתי באהבה גם אני רציתי להאמין שאנחנו ניתגבר על כל המחשולים בגלל מצבי האישי אך למען האמת אם אין לנו את השותף\שותפה הכל לא שווה ושום דבר לא יעזור לנו אפילו לא טיפול זוגי חבל על הזמן רק חבל שהילדים הם אילו שצריכים תמיד לסבול אם אי פעם תרצה לדבר צור איתי קשר באי מייל או באי סי קיו 55321045 וציין שזה אתה או אם יש לך אודיגו בהצלחה חמודי מרוויטלי בת34 רווקה

 

[רוויטלי בת34 רווקה]

האומלל אומנם אני רווקה נזכרתי במשה

אומנם אני רווקה אך הלב שלי ניקרא כאשר קראתי את מה שכתבת פה גם אני האמנתי באהבה גם אני רציתי להאמין שאנחנו ניתגבר על כל המחשולים בגלל מצבי האישי אך למען האמת אם אין לנו את השותף\שותפה הכל לא שווה ושום דבר לא יעזור לנו אפילו לא טיפול זוגי חבל על הזמן רק חבל שהילדים הם אילו שצריכים תמיד לסבול אם אי פעם תרצה לדבר צור איתי קשר באי מייל או באי סי קיו 55321045 וציין שזה אתה או אם יש לך אודיגו בהצלחה חמודי אני נימצאת בצ``אט של תפוז באותו שם בחדרים: נשואים\נשואות\חדר 30+\חדר 40+ מרוויטלי בת34 רווקה

 

[דוןדון]

אהבה

לפעמים צריך לרדת ממש לתהומות כדאי לעלות למעלה אל האשר. לדעתי הדגש צריך להיות על הדימוי העצמי, לבנות אותו בכל מקרה בלי קשר כרגע למצבך כנשוי. האהבה עם השנים משנה כיוון, אולי הבעיה טמונה בציפיה שלך לשחזר את האהבה הגדולה שהיתה. האהבה משתנה לדברים הרבה יותר פשוטים : אמון הערכה שיתוף רצון להיות ביחד. שיהיה בהצלחה.

 

[האיש]

האומלל

קשה שלא להזדהות עם הסיפור, גם אני (כמו רויטל) לא נשוי אבל יש לי עצה אחת קטנה בשבילך: ציינת שאשתך מחפשת לדרוך לך על הפצעים, להראות שאתה כישלון, אני חושב שיש לך איזה צורך חזק מאוד להוכיח שאתה לא כישלון, אבל אתה לא צריך להוכיח כלום לאף אחד ואפילו לא לאישתך!!! עכשיו אתה צריך להתרכז באיך להיפטר מהצורך הזה ואת השאלה הזאת אתה יכול להפנות לפסיכולוג הזוגי, ואת האנרגיות להפנות לפתרון הבעיות, ועוד עצה כל מה שאישתך אומרת בשעת כעס זו או אחרת צריך להשאיר בגדר של דיבורים ולקחת את כל הכוח בעולם כדי לא להגיב, תן לזמן לעשות את שלו, דבר איתה אחרי שעה, חייך אליה , חבק אותה, נשק אותה. אתה מסוגל לעשות את הכל. אז שיהיה לך בהצלחה עם הרבה אהבה H-)

 

[נעם איש יזרעאל]

לא תמיד חייבים להתעקש להשאר נשואים

אם הכל כל כך גרוע ביניכם ואתם הולכים לטיפול כבר שנה !!! שנה זה המון זמן לטיפול. אתם הולכים לטיפול כבר שנה וזה לא עוזר. קודם כל חבל על הכסף שלכם. הפסיכולוג בונה את הוילה שלו על חשבונכם. במיוחד אם אתה טוען ששום דבר לא עוזר. וכנראה שאין מנוס אלא לפרק את החבילה. אם הכל באמת גרוע, וניסיתם את כל הדרכים, ואין שום שיפור מאיזהשהו צד, אז כדאי לפרק את הנישואים ותצא לחפש את אישתך לחיים. אני מקוה שבפעם הבאה יהיה לך מוצלח יותר

 

[ענתי הכלה.]

זה כ``כ פשוט?

היי!זאת פעם ראשונה שאני בפורום,כך שאין לי מושג ירוק מה לעשות. בכל ואפן-קראתי את ההודעה שלך,ואני לא מסכימה איתך-זה לא כ``כ פשוט,במיוחד לאישה.לקום ולעזוב הכל. אני חושבת לאחרונה די הרבה על גירושין,אבל הפחד משתק אותי. ביי,ענתי.

 

[נעם איש יזרעאל]

אני לא ממליץ על גירושין כל כך בקלות

וזה בטח לא פשוט במיוחד אם מעורבים שם ילדים אבל במצב כמו שהוא מתאר, זה נראה שהם מיצו את כל האפשרויות. לא רק זה , אלא שהם נמצאים בטיפול כבר שנה (ויש לי הרגשה שהפסיכולוג הזה סתם עובד עליהם) ואין התקדמות. אז מה הטעם ? זה שהפחד משתק אותך, אז זו סיבה לא לקום וללכת ? אם את חושבת שמיצית את כל האפשרויות ואין סיכוי שהנישואים האלה ישתפרו אז כדאי להמשיך ולהשאר ???? מה הטעם לבזבז את החיים במסגרת שאת סובלת בה ?? כמה שנים נשאר לך לבלות להערכתך עם בן זוגך ? 20, 30 , 40 , שנה ? אז את רוצה לעמוד בסוף השנים האלה ולומר לעצמך שהיו לך חיים לא נעימים עם הבעל הזה, אבל רק בגלל שפחדת, נשארת ? אז תתפסי אומץ ותחליטי שאת הולכת לחפש לך חיים טובים יותר, מה שלא יהיה, וצאי מהמסגרת. זה לא קל. גם אחרי הגירושים. לא קל למצוא מישהו להכניס אותו לחיינו. אנחנו יוצרים קשר הרבה פחות מהר מבני 20. אנחנו מפחדים הרבה יותר, מכישלון פעם נוספת. אבל זה עדיף מאשר לסבול וכל זה רק בתנאי שאת בטוחה שבאמת באמת אין עתיד ליחסים שלך עם בעלך.

 

[ענתי הכלה.]

היי נועם!!

קודם כל תודה על תגובתך.לא ציפיתי.....כמו שכבר אמרתי-אני ``ירוקה`` כאן. אני מבינה,בדיעבד,שהתייחסת להודעה של האומלל.ובמצב כזה-אין ספק שאתה צודק.אצלי אני מניחה שזה קצת יותר מורכב,פחות דיכוטומי. ואולי אני עדיין לא מוכנה לשלם את המחיר הכבד של הגירושין. אולי זה עניין של בשלות?אומץ וביטחון? ביי,ענתי.

 

[woman]

ומה עם האהבה?

ומה עם הסיכוי ולו הקלוש ביותר שאולי - אולי זה יצליח??? נכון שנה הם מנסים ולא ממש מצליחים , אבל כמה זמן לפני כן היתחיל המשבר , האם משבר של 5-6 שנים שהוא כבר עמוק בנפשם דורש רק שנה תיקון , ואני מסכימה שיש משברים שלא ניתן לגשר עליהם אבל אם שניהם עדיין אוהבים (הבנתי שהוא אוהב , אני לא יודעת לגביה) האם לא כדאי לנסות שוב?

 

[נעם איש יזרעאל]

כן !

אם המשבר נמשך כבר 5 או 6 שנים או יותר, אז לא מחים עכשיו פרק זמן זהה כדי לנסות לפתור אותו. לא מחכים עוד 5 או 6 שנים בניסיון להתגבר על המשבר. חבל על החיים. ואם הם הולכים כבר שנה לטיפול ולא מתקדמים, רק דורכים במקום, אז חבל על הזמן. מה הטעם להמשיך בטיפול ? די ! צריכים לתפוס את הפרנציפ, ולא לתת לפסיכולוג שרלטן, לסחוט אותם בביקורים. עוד ועוד ועוד. הם צריכים גם להפעיל את שיקול הדעת שלהם, ולהפסיק להתייחס לפסיכולוג כגורו חכם שכל מילה שלו, היא קודש. גם אני תומך בניסיון לתקן את הזוגיות, אבל רבאק... קצת שיקול דעת. גם לזמן שחולף יש ערך וחבל לבזבז אותו.

 

[פ ר ח **]

לא מסוגל עוד להתמודד

לדעתי בלבד וכמובן שאין לי יומרות של תואר אלא כאחת נשואה כ- 20 עם עליות וירידות. החיים הם כאלה ויש לדעת שלא חייבים להשאר במסגרת על אחת כמה וכמה ביטולך ולא משנה מה הסיבה ומה הביא את אישתך לכך עזוב אותה לתקופה של כ- חצי עד שנה ואולי תצליחו לרצות אחד את השני עם כיבוד הדדי ואולי לא אבל להשאר בסיטואציה הזו לא בריא תמיד יורדים שאולה יותר...... בטיפול פסיכולי חוץ מאשר כיוון המפתח בידי הזוג יש פשוט ל ד ב ר על כל מה שמפריע אפילו אם זה פוגע.... ולא צריך לשלם הרבה כסף אפשר לעשות זאת לבד וצריך הרבה תובנה ובגרות ....

 

[איש-ילד]

להתגרש?

היי חבר. דומני שיש רבים שטועים ביחסם לנישואין. הנישואין, כמו כל דבר היא רק כלי אחד מבין כלים נוספים שמטרתו (כיום) אך ורק לאפשר לאדם חיים טובים יותר, נוחים יותר וממצים יותר ביחוד מהבחינה הריגשי (בעבר, מסיבות סוציואקונומיות ובטחוניות שימשו הנישואין ככלי להשרדות מעבר להישרדות הגזע) הנישואין אינה מטרה אלא אמצעי וככזה, אין בו איזו שהיא ``קדושה`` או משהו כזה. יש תקופות קלות יותר ויש קשות יותר והמבחן הוא מבחן ה``מהות``. בדברים המהותיים שהעיקרים שבהם הם התמיכה והכבוד ההדדי, במבחן הזה איזה תפקיד יש לנישואין? נישואין שבני הזוג, שניהם או אחד מהם חש אותם כמשקולת הקשורה לרגליו, חווה אותם כדבר ש``תוקע``, משהו שבמקום לתמוך מושך למטה למצולות חייבים לסיימם. השיקול שצריך לשקול לצורך קבלת החלטה שכזו הוא - ``מה יוצא לי מזה``. מה יוצא לי מהנישואין, מה אני מקבל מהם? מה המחיר שאני נדרש לשלם? לפי מכתבך שבהחלט נוגע ללב נראה שאתה, לפחות לפי תחושתך, נדרש לשלם מחיר יקר... אז למה להמשיך ולסחוב את גופת הנישואים על הגב?

 

[lmerav]

לאומלל ,

קיבלת פה המון תשובות מאוד מאוד אכפתיות ויפות ! אתה יכול לראות לפי כך שאנשים מנוסים מדברים כאן ואני חושבת שיש לך את האפשרות לקחת לך פסק זמן לשבת עם עצמך, לחשוב , להנות מהתמיכה שקיבלת פה , מהחיזוקים , וגם מהביקורות שהם חלק מהחיים , ולצאת למאבק שלך לחיים. לדעתי באמת אתם צריכים קצת להתרחק בשביל הגעגועים אבל זה נתון לשיקולך כמובן. והכי חשוב שיהיה לך המון בהצלחה ותרגיש תמיד טוב כשאתה בא לבקר פה. מירב