אינני מסכים עם ברוך שעשני ובוחליצ
השיטות שמבדילות ביניהם הן הזרמים המיסטיים ביהדות. לדעתנו אין הבדל בין תקופת מניעה לבין תקופות אחרות. הזרמים הרציונליים לא יבדילו בין העיתים (מניעה או פריון), כי מה שהאדם עושה - ולא משנה מתי - הוא מה שעושה את האדם למי שהוא. הרבה דברים הינם מותרים. מי שרוצה לעשות מעבר למותר, אין הבדל בשבילו בין זמן לזמן. =0=0=0=0=0=0=0=0=0=0=0=0=0=0= ... כל הנוהג מנהג זה--לא דיי לו שקידש נפשו, וטיהר עצמו, ותיקן דעותיו; אלא שאם היו לו בנים--הווין בנים נאים וביישנים, ראויין לחכמה ולחסידות. וכל הנוהג במנהגות שאר העם, ההולכים בחושך--הווין לו בנים כמו אותן העם.* (הלכות דעות, פרק ד
http://www.mechon-mamre.org/i/1205.htm#9 ) ... ואף על פי כן, מידת חסידות שלא יקל אדם את ראשו לכך, ושיקדש עצמו בשעת תשמיש, כמו שביארנו בהלכות דעות; ולא יסור מדרך העולם ומנהגו, שאין דבר זה אלא כדי לפרות ולרבות. (הלכות איסורי ביאה, פרק כא
http://www.mechon-mamre.org/i/5121.htm#10 ) * לא משנה מתי נוהג כך או מתי נוהג כך. זה לא קשור לפריון או מניעה. זה דבר כללי.