לא מצליחה להרגיש שהן הבנות שלי

[Daharma1]

לא מצליחה להרגיש שהן הבנות שלי

הבנות שלו, אני לא מצליחה לחוש שהן שלי.. חלק בלתי נפרד מחיי.. יש לנו בת משותפת ובדרך תינוק.. הבנות שלו? מודה על האמת אבל תמיד יש בי טרוניה פנימית על האנרגיה שהוא משקיע בהן, הסעות, ש.ב, כסססף שאנחנו מוציאים מעבר למזונות.. תמיד הן בגדר ׳עול׳ בעיני.. והגדולה בעיקר לוקחת ולא יודעת לתת, עזרה בביית, אפילו מתנה ליום ההולדת לא קנתה לבעלי.. תיקון זווית הראיה אצלי, אני אדם מודע וכשאני ממשיכה לראות ככה דברים אני בכעס ובסבל. לא מצליחה לראות בהן ׳תיק׳ שלי. לפעמים לוקחת ציד אחורה, מתעניינת פחות ומשאירה לו את הזירה. אם אתם קוראים ומזדהים, והתגברתם והתעליתם על המקום הנמוך הזה.. אעריך את זה מאוד. ביקורת אני לא תריכה, רק חמלה.. יש לי את הביקורת שלי. בוודאות אני לא שלמה עם מקומי ואי השלמה עם המציאות מייצרת סבל. אז, אמפטיה, יש? תודה ��

 

[כוכבית101]

יש לי המון אמפתיה אליך

לא חושבת שחייבת לחוש שהן בנותיך.
יחסים קורקטים זה גם בסדר.
אי אפשר תמיד לאהוב מי שנכפה עליך.
לגבי הטרוניה הפנימית, כדאי שתלמדי להתגבר על זה, הרי נכנסת לזה בידיעה שיש לו מחוייבות לילדיו הקודמים.

 

[Daharma1]

תודה כוכבית

 

[ב לפני השינה]

הן לא בנותייך

הן הבנות של מי שבחרת לחיות איתו.

כדי להתגבר על הרגש של ה"אכלו לי שתו לי, היה עדיף אם", אני מציעה לך לחשוב בצורה "רציונלית", לעשות בחירות מחודשות מהזווית המוסרית ואפילו התועלתנית:

1. לזכור שאת בחרת גם בהן. בחרת באבא שלהן כולל כל התכונות הטובות והרעות שלו, היתרונות והחסרונות. ואחד ה"חסרונות" כרגע הוא שהוא מקדיש חלק חשוב מזמנו לילדות האחרות שלו. (גם עבודה קשה יכולה להיות חסרון. ובעתיד הן עשויות להיות ייתרון, בעיקר כאשר יהוו חלק חשוב מהחיים של הילדות שלך).

2. לחשוב מה היית מצפה ממנו, מבעלך, אם הייתם גרושים. האם היית מצפה שיהיה עם הילדים המשותפים, האם היית מצפה ממנו להשתתף בהוצאות מעבר למזונות (תלוי כמובן בגובה המזונות ובהוצאות הנוספות).

3. לחשוב על הדוגמא שהילדה שלך רואה. שהאבא שלה נותן לה: האם הורות היא רק אם חיים בבית אחד? האם קיימת סכנה שגם ההורים שלי ייפרדו כפי שההורים של האחיות שלי נפרדו (זה מאיים במיוחד, כי יש כאן אבא שכבר הוכיח שהוא מסוגל להיפרד מהמשפחה שלו פיזית)? ואם זה יקרה - האם אני בכל מקרה יכולה לסמוך על אבא שלי - כי אני רואה שהוא מאד מסור לאחיות שלי?

 

[Daharma1]

תודה. צודקת לחלוטין

זה אמנם משאיר לי הרבה ש.ב אבל בלתי נמנעים..

 

[עקשנית25]

יש אמפטיה, זה בטוח

וגם אני לגמרי מתמודדת עם הרגשות האלה.
&nbsp
לפעמים זה בתי נסבל כשהם נמצאים, ועוד אחד גר איתנו קבוע פתאום...
לפעמים אני מאושרת שהם שם, ומשחקים עם אחיהם הקטן.. (בננו המשותף) שפשוט הם מתים עליו והוא עליהם.
&nbsp
כסף... אחחח... יוצא בלי קשר למזונות כמובן. וזה לפעמים מכעיס מאוד. אבל אני מנמיכה את זה... כי כסף שלט בבית שגדלתי בו,
הכל היה סביב כסף, ואני מראש לא רציתי את זה בחיים על אף שזהו מרכיב די מרכזי במשפחה.
&nbsp
הטרוניה הפנימית שלי על הזמן שלו איתם... וול... אני מנמיכה אותה תמיד כי אני יודעת שהוא אבא כזה גם לבן שלנו.
ובחרתי טוב... למרות הסיטואציה...
&nbsp
כמה קשה לי לפעמים, להיות זו שמנקה להם, מכבסת, מבשלת ו - וואלה, אין לי את סטטוס האמא
סתם עוד אדם בחייהם. וזה מורכב וקשה כי זה לפעמים רק לתת... לתת בשביל שלום בית, לתת כי ידעתי שזה מה שבחרתי, וזהו.
&nbsp
אני למרות משברים, החלטתי מזמן, שאני רוצה לחיות טוב את החיים. אני לא רוצה להסתכל אחורה ולהרגיש חרטה. לא רוצה.
אז אני אופטימית ומנסה לברך על מה שכן יש לי: את הילד הנפלא הזה, את זה שהוא לא לבד בעולם אלא איתם, ושאני נמצאת עם אדם שאני מעריכה ואוהבת. ולא חסר לי כלום. לעומת חיים של אחרים... וול, מצבי מצוין ++
&nbsp
אני מזדהה. אבל מנסה להתרומם מעל זה. בהצלחה

 

[Daharma1]

את אומרת, שאסתכל על הכוס המלאה שלי

תודה. אינספק שיש פה הרבה טוב, שאני שמחה בחלקי

 

[mother cat]

מלאה באמפתיה, הזדהות וחמלה

כן, בחרת גם בהן כשבחרת בבעלך, אבל בכל זאת הן לא בנותייך.
אני חושבת שמגיע לנו המון חמלה. לגדל ילדים לא שלנו זה קשה, זה מתיש, זה מציף...
אני אוהבת את ילדי החורגים ודואגת להם. אבל ברגע של כנות - לא, אני לא אוהבת אותם כמו ילדי הביולוגיים. לעולם לא אפלה בינהם (אפילו ההפך), אבל אי אפשר להגיד שאני מרגישה אליהם כמו לילדי.
&nbsp
תני לעצמך גם חמלה...
&nbsp
חיבוק גדול!

 

[כוכבית101]

איזה כח להגיד את האמת

 

[Daharma1]

תודה ��

 

[ornme]

נהדר שהוא משקיע בהן,

הרי בטוח שלא היית מעדיפה שיהיה אדיש לילדיו, זה חלק מהאיכות שלו ולא היית בוחרת בו אילו היה אחר, אחרי הכל זהו האב שבחרת לילדייך.
ואין סיבה שתרגישי כאילו הבנות הן שלך - הן לא שלך.

לפעמים הכרחי לקחת צעד אחורה, ובעצם מדוע לא?
אסור לשכוח לדאוג גם לעצמנו בתוך כל המערבולת הזו. לדעת לפרוש הצידה לקחת אוויר. זה לא מקום נמוך, זו הישרדות. זו חוכמה קטנה מאוד לשקוע בתוך נתינת שירות מבלי להשאיר כוחות לעצמך.

בתקופות יותר קשות קרה הרבה שהייתי נפרדת בחיוך ויוצאת לחצי יום הרחק מהבית, ואפילו נסעתי לחו"ל עם חברה. קרה לי כבר שהסתגרתי לי בחדר עם ספר טוב והאיש בישל כיבס בידר והסיע. מהר מאוד נעלמו לי ייסורי המצפון (שלא ברור לי מדוע בכלל התעוררו...) כי, באמת, בסך הכל התאהבתי ובחרתי לי בן זוג, ועשיתי כל שביכולתי להיות חמימה ונחמדה לילדיו, לא חתמתי על הסכם שיעבוד...

 

[Daharma1]

אכן כך

אני פורשת בכיף וללא רגשות אשם כשמורגש לי צפוף מדי.. אם לתכניות מחוץ לבית וממש כמוך, בדלת סגורה לעולמי. לא תמיד מספיק עבורי כדי להתנתק..

 

[זהב טה ו ר]

על זה נאמר "היזהר למה אתה מייחל, זה עלול להתממש"

היתרון בזוגיות עם מישהו בפרק ב' זה שאפשר לדעת איזה סוג הורה הם יהיו, לא מבזבזים שנים רק כדי לגלות עם בוא הילדים המשותפים שהצד השני הוא הורה לא משהו.
&nbsp
והוא? תחשבי שכמה שהוא משקיע בילדיו מפרק א', כך הוא ישקיע (לפחות!!) בילדיו בפרק ב.
&nbsp
לגבי השאר - כן. הם לא הילדות שלך, ובמקרה שלך יש להן גם אמא שמספקת את צרכיהן לדמות אם (סורי, אמא חתולה). את בת הזוג של אביהן, עם כל הזכויות והחובות הקשורות בכך. אם לא מתאים לך, אל תקחי על עצמך יותר אחריות ממה שאת חייבת. התנהגי אליהן בכבוד, ולאט לאט הן תתרגלנה לכבד אותך בחזרה.