לא מצליחה להרדם..

[דגנילי]

לא מצליחה להרדם..../images/Emo4.gif

התלבטתי הרבה אם לשתף אותכם בקושי החדש שלי.. אני מרגישה שהקושי שלי מגוחך לעומת קשיים שהרבה מכם עוברים פה.. אבל, מסתבר שבסוף החלטתי שכן. בעצם זה לא קושי חדש.. ודי נדוש.. אבל לאחרונה מציק לי יותר מדי.. ומה הוא אותו קושי? פוחדת שהמחלה תחזור.. אז עכשיו אתם אומרים: "אוי.. נו, באמת.. כבר עברת את זה פעמיים ואת 9 שנים אחרי.. מה נזכרת פתאום?" אבל לאחרונה המחשבות והחששות מציקים לי במיוחד.. זה התחיל שההמטולוג אמר לי שאחוזי הסיכוי שלי לחלות בסרטן השד גבוהים.. וסרט שראיתי (אמא לילדים קטנים כמו שלי שחלתה והיא נפרדה מהם..) אז הזדהתי.. וכל מיני כאלו.. אחותי גם הלחיצה אותי באומרה לי שהפחד מחליש את הגוף ומנבא את עצמו.. בדר"כ אני מעיפה ממני את המחשבות האלו, כאשר אני מעודדת את עצמי: * תפסיקי לחשוב על זה... * אם זה יחזור אז תתמודדי.. זה לא חדש לך.. * נו, די כבר יהיה בסדר.. * וגם כל מיני בדיחות שחורות - מחזירות אותי למציאות. זה לא שאני בדיכאון או משו כזה.. ההפך, זאת תקופה יפה בחיי.. אבל חשבתי אולי ללכת לפסיכולוג.. והתחלתי להתעניין גם בדמיון מודרך.. אם מישו רוצה לשתף אותי במחשבות שלו..שיטות שלו.. אני אשמח כמובן..

 

[אחשל]

אני שותף לפחדייך ../images/Emo4.gif

כמעט 9 שנים אחרי ההתמודדות השניה שלי עם הסרטן, הפחד עדיין קיים ומוחשי. זה לא שהמחשבות מעסיקות אותי כל הזמן, אבל זה אכן די מטריד. מה עושים

אין לי מושג... אני אמנם מסתייע כבר כמה חודשים בייעוץ פסיכולוגי, אבל מעט מזה בהקשר של הסרטן. אני מקפיד להמשיך בבדיקות ומעקב, על כל צרה שלא תהיה.

 

[agapornis]

במקום לפחד

בסד' שלום דגנילי ולכל האחרים החוששים מהישנות המחלה. אולי במקום לפחד, היה עדיף לסגל אורח חיים אנטי סרטני ובכך לצמצם משמעותית את הסיכויים להישנות המחלה? הריפוי הטבעי אינו משתמש בחומרים מסוכנים כמו בכימוטרפיה, אלה מונע באמצעות תזונה וצמחי מרפא ועוד שיטות נעימות ומועילות את הישנות המחלה. אז במקום לפחד תתחילו לשפר את איכות חייכם תוך חיזוק הגוף מכל הכוונים!

 

[LosT N DeLiRiOuS]

מאמי המחשבות שלך בכלל לא מגוחכות

וזה לגיטימי לחלוטין.. חשוב שתהיי במעקבים והכל, ושתשמרי על עצמך ועל הבריאות שלך, אבל גם חשוב לטפל בעצמך ולנסות לצאת מכל החרדות והפחדים האלה ואם את חושבת על פסיכולג אני ממליצה בחום.. תרגישי טוב.. בהצלחה

 

[אביתר27]

זאת תקופה יפה

ולכן גם הפחד שמשהו עלול להשתבש, דווקא כשהכל יפה. (יש הרבה יותר מה להפסיד) ובשפה מקצועית קוראים לזה מנגנון הגנה. רבים עוברים את זה, כנראה גנים פולניים כשהכל יפה וטוב, מתחילים לדאוג מאיפה זה יבוא לי, אצל מי שעבר מחלה זה יתבטא בפחד שהמחלה חוזרת, כי הרי לא יכול להיות כ"כ טוב בלי רע. עברתי משהו דומה לזה בהקשר שונה ממחלה, ואני עובר את זה עם תמר מידי פעם בהקשר של המחלה. לפני פחות מחודש קיבלנו תשובה שהכל עדיין תקין ובסדר אצל תמר, ואמרתי לה: "טוב, אנחנו יודעים שלך אין סרטן, אבל אותי לא בדקו

" מרוב שחיים עם הפחד היומיומי הזה מתחילים כבר לפתח כל מיני מחשבות. אז הנה יתרון שיש לך על פני אנשים שתמיד היו בריאים את נבדקת, את מודעת, ואת גם יודעת שאת יכולה להתמודד עם זה. אין הרבה מה לעשות לגבי העתיד, אף אחד לא יודע מה יכול להיות מחר או עוד רגע, לא אדם בריא ולא אדם חולה אז משתדלים להתמקד בכאן ועכשיו להתמודד עם הידוע, ולגבי הלא ידוע: כשנגיע לגשר נעבור אותו איכשהו.

 

[דגנילי]

תודה לכם..

 

[יוני מרגיש בריא]

צרות של עשירים ../images/Emo8.gif

לדעתי תחשבי חיובי העתיד הזה רחוק ויתרחק כשלא תחשבי עליו... "משנכנס אדר מרבין בשמחה"..... חחחחחח

 

[דגנילי]

יוני.. בקרוב גם אתה תתעשר..../images/Emo6.gif

ובכלל מה נשמע?

 

[יוני מרגיש בריא]

בינתים בסדר.... באמצע טיפולים../images/Emo178.gif

בסך הכל נשארו לי 6 טיפולים, שזה אומר 3 חודשים. עכשיו אני בשבוע חופש, וביום ראשון מחר אני חוזר להמשך הטיפול. זה טפול ABVD. בסך הכל לא קל בכלל כי בתוך הטיפול כ-8 ימים אני חש לא טוב בכל הגוף, כאבים פנימיים וכאלו, אין לי כדורים להרגעה בנתים (הרופאה לא נתנה) אבל הרוח טובה, באמת, במיוחד כשאני מבין שהטיפול מועיל... מה נשאר לי לקוות???

והעיקר לא לפחד כלל

 

[מיליתו]

../images/Emo24.gif

הפחד נשאר תמיד. במיוחד אצל מי שהמחלה חזרה אצלו אחרי פרק הזמן שבו "אם היא לא חזרה עד עכשיו היא כבר לא תחזור בכלל - קו ה 5 שנים וכדומה...). אני חושבת שאצל אנשים עם סרטן, הסרטן אינו אירוע חד פעמי - זו פשלה שחוזרת על עצמה כל הזמן. כל עוד אנחנו מספיק חזקים בגוף ובנפש, הסרטן מדוכא. הוא מתפרץ כשאנחנו נחלשים. לכן, אנחנו במיוחד צריכים להישמר ממתחים מיותרים, לחיות מתוך שמחה ולא מתוך פחד. אני מאמינה בתחושות נבואיות, אבל אני גם מאמינה שהרבה פעמים הן באות כדי לכוון אותנו למסלול אחר בחיים. מצויין שאת מתחילה שיטות כמו דמיון מודרך, ובאופן כללי הייתי ממליצה לך אולי לעשות איזשהו קורס בסיסי ביוגה ורייקי - בשביל לטפל בעצמך, לא בשביל להיות מורה או מטפלת מקצועית. כדי להשאר בריאה את צריכה חיזוק מתמיד. ואת החיזוק הזה את מקבלת כל הזמן מהיקום, את רק צריכה למצוא אותו ולנצל אותו - הוא קיים שם... חוץ מזה - טיפול פסיכולוגי יכול להועיל מאוד. אני מאמינה שלכל אחד שסיים טיפולים יש רמה מסויימת של תסמונת פוסט טראומטית (ורובינו אפילו עונים על ההגדרה הפסיכיאטרית המדוייקת). טיפול פסיכולוגי יכול לעזור בהתמודדות עם האירוע. אני רק מציעה לך ללכת לפסיכולוג/ית טוב/ה ומומלצת. אפילו לנסות כמה פגישות ואם יש צורך - להחליף. שיהיה לך המון בהצלחה. בדרך כלל את זו שמעודדת אותי... ועוד רבים מהנוכחים בפורום - אז הפני כמה אנרגיות חיוביות שכאלה גם לעצמך.

 

[דגנילי]

../images/Emo24.gif כ"כ אוהבת לקבל ממך תגובה...

האמת שבדר"כ אני במצב רוח מאוד אופטימי וטוב.. אבל החשש תמיד קיים (והייתי מתפלאת אם לא..) אבל לפעמים הוא מתחזק בעקבות דברים מסויימים. רייקי..יוגה.. אני לא ממש מתחברת. אני קוראת עכשיו חומר על דמיון מודרך.. איך זה עובד.. נראה לי שאני אנסה את זה.. אם יש לך חומר או המלצות.. אני אשמח. תמיד טוב להתחזק. ותודה לך יקירה.

 

[yiska11]

היי דגנילי ושוב קצת באיחור

הרגשתי השבוע אותו דבר ולא ידעתי אם לשתף או לא, כי בכל זאת נשמע כמו צרות של עשירים ואצלי זה עוד יותר נשמע רחוק...15 שנים אחרי וכולה זה היה אצלי פעם אחת ולא פעמיים כמו אצלך אבל אין מה לעשות לפעמים מחשבות נוגת נוחתות עלינו לפעמים וזה בסדר חשוב אבל אח"כ ישר להתעודד!!! חוצמזה מה שלומך ?

 

[דגנילי]

יש לי מה להגיב..../images/Emo22.gif

תגובה קצת ארוכה.. שעשתה לי עוד יותר התרוממות רוח! אז: מצבי הרבה יותר טוב.. גם כי אחרי שיש דאוווון

- יש עליה

.... וגם כי אחרי שמשתפים ומשתתפים

... משום מה זה עוזר

... אני נמצאת עכשיו במצב טוב של שגרה.. בית-עבודה-בית.. יחלתי לזה הרבה... וקינאתי (אני לא יודעת אם לכנות את זה כך..) באנשים שיש להם שגרה רגילה.. אני זוכרת שהייתי תלמידה.. וה"צרות" של החברות שלי היו מבחנים ובחורים.. והמחשבות שלי היו שלמחרת הייתי צריכה ללכת לקבל טיפול שהיה בשבילי סיוט.. ואיך אני אעבור אותו.. כל כך רציתי להיות רגילה.. הפסיכיאטרית שהצמידו לי אז, אמרה לי.. את תראי יבואו ימים שכל זה יהיה לך כחלום רחוק.. זה לא חלום רחוק, זה זכרון מאוד ממשי! אבל זה בהחלט דבר שהיה.. אבל אני עדיין מתמודדת איתו..והצל שלו עדיין איתי. אבל בזכות זה, אני נהנית יותר מעצמי ומהסובבים אותי והחיים שלי לא עוברים לידי כמובן מאליו. אני מעריכה אותם מאוד. אני לעומת הרבה אנשים שמעולם לא היו חולים מעבר לשפעת.. יכולה להגיד שאני מרגישה מאוד מאושרת! גם אם אין לי הרבה כסף וגם אם יש לי בעיות יום-יומיות.. הכל שטויות-הכל קטן עלי. וכל עוד אני ואלו שאני אוהבת בריאים.. אני מאוד מאושרת ונהנית מהחיים.

 

[נאן]

פרפרי הפחד שלי../images/Emo25.gif

היי זה כל כך אמיתי ונכון כל מה שנכתב שזה יהיה נדוש תגובתי אבל הפחד באמת מוצדק אני מוצאת את עצמי עסוקה כמו בימים שעברו ולמרות הנכות הקשה שנכפתה עלי. ושכל ייום הוא השרדות בפני עצמו אבל השמש זורחת וזו תקופה יפה.פרפרי הפחד גונבים אצלי רגעים כשאני לא עסוקה מעבר לראש שלי וחודרים ומבעבעים בבטן שלי ואני מוצאת את עצמי חושבת מסתכלת ימינה ושמאלה וכל הזמן בודקת שאין אף אחד אחרי ואף אחד לא אורב לי שם בפינה.וכל רגע קסום של אושר הפרפרים האלו חודרים לי לנשמה ומזכירים ומתריעים. בהתחלה פחדתי מהם הברחתי אותם בעבודה מאומצת אבל בכל רגע של מנוחה הם חזרו. למדתי לדבר איתם נשמע פסיכי לחלוטין אבל אני יודעת היום שהם חלק בלתי נפרד ממני לשנים הקרובות ובכלל. למדתי לגרש אותם מין משחק דמיוני ביני לבין המח ההזוי שלי או לתת להם כמה דקות הצקה ולהעיף אותם עם הרוח. הם כמו רמזורים שלי הם בעצם מגינים עלי בזמן שאני מתישה את עצמי ובורחת מהם הם מתריעים כל הזמן והם חלק ממני. ובלילות כשאני לא זומבי הם באים ויושבים ועושים לי ספירת מלאי. על מה שהיה.ועל מה שיהיה.... נכון פחד מחליש את הגוף וצחוק מפתח נוגדים חיובים.לחטוף סרטן ולשרוד אחריו נשארים הרבה צלקות ומי אמר שזה לא טבעי? זה נורמלי בהחלט גם מי שניצל מטראומה זה מלוה אותו כל החיים גם אם יברח מזה עד קטמנדו. אז שאי בגאוה את פרפרי הפחד שלך תני להם אפילו שם מצחיק..... נאנוש

 

[צנצנת משוגעת]

../images/Emo24.gifאמא שלי....

אמא שלי את לא לבד..... ביחד נגרש את הפרפרי הפחד... ואיתם נתמודד אוהבת צנצנת