לא מצליחה להתחיל את התהליך

לא מצליחה להתחיל את התהליך

מיואשת מעצמי
לא מצליחה לעבור את שלב ההשלמה.
מתנדנדת במחשבות. בין ההגיון לרגש.
כל מה שמזכיר לי את המצב מביא אותי לבכי.
יודעת שתרומת ביצית היא הפתרון. הדברים שאתן רושמות מעודדים ומראים לי שהרבה מרגישות ככה , ושאחרי הלידה מרגישים חיבור.
וזה לא עוזר. אני לא מצליחה להשלים עם העובדה שהילד לא יישא את הגנטיקה שלי.
מנסה לעבוד על עצמי כדי שאוכל להתחיל בתהליך. מרגישה תקועה. כל פעם חוזרת לנקודת ההתחלה.
אני נקרעת מבפנים. כל כך רוצה ילד. ולמרות זאת.... רוצה ילד מהביצית שלי.
 

איילת ר

Member
מנהל
כל כך מבינה אותך... אני התחלתי את התהליך בהורות משותפת עם מי שחשבתי שהוא חברי הטוב.
התרסקתי כשהבנתי שלא יהיה לי לעולם ילד דומה לי, במקביל הוא בחר לנטוש. צללתי לדיכאון שלקח לי זמן ועבודה לצאת ממנו ( למזלי זה היה די מהיר יחסית). ליוותה אותי בתהליך פסיכולוגית שמלווה נשים בטיפולי פוריות. לא יודעת כמה טישיו הלך בבכי שלי.
עבדתי על הקושי, המשכתי לבד.
היום אני אמא יחידנית למהממת כמעט בת 6 שהיא כל עולמי. והכי מצחיק שיש כל כך הרבה דימיון ביננו.
הייתי בטוחה שהחור הענקי בלב לעולם לא ייסגר וחהפתעתי הוא כמעט לגמרי נסגר....
שימי לעצמך גבול עד מתי ועד כמה את ממשיכה, קחי טיפול מקצועי לעבד את הקושי הענקי
איילת
חיבוק ענקי
 
מרגשת

איילת חייבת להגיד תודה. על השיתוף. על התמיכה שאת נותנת בפורום לכל מי שפונה.
הדברים שרשמת ריגשו אותי.
אני לוקחת טיפול רגשי. הרבה זמן.
לא יודעת איך להסביר את זה. מניחה שאת יודעת. זה סוג של פלונטר. נעה בין כאב לתקווה. מצד אחד מבררת על תרומה, מצד שני בוכה כשאני מבינה מה זה אומר.
מקווה שהבכי יחלוף. בכינו מספיק
 

איילת ר

Member
מנהל
אני באיזה שהוא שלב התחלתי לעשות תכנית
בצורה אוטומטית, כי הבנתי שאני הכי בעולם רוצה להיות אמא. ומודה גם בתרומה זה לא היה בצ'יק..... הריתי בהחזרה שלישית כשכבר הייתי מיואשת.
תהליך התרומה לא היה לי פשוט בכלל בכלל, מלווה בהמון תסכול וכאב אבל.... יכולה להגיד לך שגם היום יש לא מעט דמעות אבל הן בעיקר מהתרגשות. היא עוד מעט בת 6 ואני הולכת לבדוק בלילה שהיא אכן קיימת והיא רק שלי.....
היום אני כמעט ולא מתעסקת בעניין התרומה.
הבת שלי בטמפרמנט שלה מאוד דומה לאחיינים שלי (שהם גדולים יחסית), לפני שבוע אחד האחיינים שלי אמר עליה שרואים שזאת הגנטיקה המשפחתית שהיא דומה להם בהרבה דברים, זה די שיעשע אותי. יכולה לשתף אותך שבאופי יש המון דמיון ביננו
בהצלחה
איילת
 
מאוד משמח

מאוד משמח אותי לדעת שבסוף בסוף למרות כל הכאב והצער הרבה נשים עוברות את השלב הקשה הזה ונכנסות להריון . וכשהילד מגיע הכל משתנה.
תודה על השיתוף !!!
מקווה שכולנו, כל הנשים שנמצאות בשלב של "הלפני", נגיע לשלב עם הידיים המלאות והריקנות תתמלא באושר ואהבה

שתמשיכי לגדל את הבת שלך באהבה ובבריאות.


מאחלת לכולכן שבת שלום ומבורך !!!
 
ג

גם-אורחת

Guest
מחקרים מדעים גם מדברים על ההשפעה של האם הנושאת את העובר - כ25% השפעה על הגנטיקה של העובר. אז זה לא אותו דבר, אבל יותר ממה שהיה ידוע
 

myDoron

New member
נקודת מבטי

מי שמגיעה לפתרון של תרומת ביצית מגיעה לזה כי זה הפתרון האחרון..אף אחת מאיתנו לא בוחרת את זה...אממה...תודה לאל שאנחנו חיות בעידן שמאפשר לנו להיות אמהות בדרך זו או אחרת. האופציה היא בין זה לבין כלום...אני אמא לתינוקת בת חודשיים והלב מתפוצץ..ואני אמא בכל רמ״ח איברי. היא הדבר הכי מתוק בעולם. לא אשקר לך..לא ״שכחתי״ שהיא לא שלי גנטית..וכל פעם שחמתי אומרת שהיא דומה לי אני צוחקת בלב. אבל אני אוהבת אותה גם ככה ?? בהצלחה לך..ברגע שתחליטי, תתחילי את התהליך גם ההשלמה תבוא ולא תביני למה לא עשית את זה לפני.
 

תמי419

New member
כל כך מזדהה איתך

במיוחד בימים אלו שאי אפשר בדיוק להתחיל שום דבר ולכנס לתהליך כמו בצלילה למים וזהו. גם המחשבות שעוברות לי בראש הן זהות לשלך. דעי שאת ממש לא לבד בתחושה.
קראתי את התגובה של איילת וזה בוסט קטן שאישית מחזק אותי בכל הכאב הזה.
אני חושבת שמה שעזר לי קצת בראש זה דווקא לא להכריח את עצמי להגיע לאיזו השלמה בעיניין כי זה קשה מידי כרגע.
המחשבות ותחושת האבדן והאכזבה פשוט קשות מידי עבורי, ולהכריח את עצמי להשלים עם המצב לחלוטין מרגיש לי קצת לא אמין ביני לבין עצמי כרגע. זה לא אומר שאני בוחרת לוותר על התהליך, אלא פשוט לא לכפות על עצמי תחושת השלמה אם זו אינה קיימת. אנחנו נשים בסיטואציה מאוד קשה ולכל אחת הרגשות והתחושות שלה וכולן בסדר. ההשלמה תגיע כבר בהמשך הדרך אולי בהריון אולי בלידה אולי אחרי שיהיה ילד שתלוי בך ומושפע מכל שתיתני לו, ואולי אוטוטו שתיכנסי כבר לתהליך ותיהיי עסוקה רק בזה. ככה לפחות אני מאמינה שיקרה לי, חיבוק .
 
מזדהה עם מה שרשמת

אני נמצאת כבר תקופה בטיפול רגשי. מנסה להלחם בכל הכח ברגשות השליליים שמושכים אותי לאי עשייה. לא מצליחה להרפות מהתחושה של כישלון, כעס על עצמי, כאב עמוק. מחזיקה בזה חזק. וסתם ממשיכה לכאוב.

תמי, את צודקת. אולי פשוט אני צריכה להרפות ולתת לרגש הזה להיות שם. לא לכפות על עצמי את ההשלמה.
פשוט לקוות שהיא תגיע. מתישהו.
 

תמי419

New member
איתך לגמרי

יקירה, אני קוראת אותך כאילו אני קוראת את עצמי.
כישלון, כעס, אכזבה, אגיד לך יותר מיזה לפעמים אני מרגישה כמו חולה. מאוד קשה להשלים שדווקא את בסיטואציה הזאת. אחרי טיפול קצר יחסית אצל עוס"ית בתחום הבנתי ממנה שרבות במצבנו משוות את המצב הזה לאבל, אבדן, מחלה קשה ועוד. הבנתי שזה לגיטימי להרגיש ככה ואני מודה שלא המשכתי עם הטיפול כי לי כרגע זה לא עוזר מכל מיני סיבות אבל אני כן מאמינה באופצית הטיפול כסיוע למצב ולא שוללת.
לגבי גנטיקה, תנסי לחשוב רגע על מצב רגיל של הריון. מאמינה שאם היינו נמצאות במצב כזה, הדבר ככל הנראה לא היה מעסיק אותנו כל כך וגם לא מעניין יותר מידי מעבר ל- "אשמח אם יהיה לו את העיניים שלי..." המושג גנטיקה מקבל בתהליך התרומה תשומת לב מופרזת שככל הנראה לא היינו מתעסקות בה בכלל בשום מצב אחר. זה לא מבטל את תחושת הכאב שלי אבל זה טיפה טיפה מחזיר אותי לפרופרציות שגנטיקה זה לא הכל.
מכיוון קצת שונה, יש לא מעט מאמרים חדשניים שעוסקים בקשר שבין הריון לגנטיקה dna ו rna. יש מחקרים שסוברים כי כן יש קשר בין ההריונית לבין התינוק ברחמה באמצעות השילייה והדם ולכן היא בהחלט משפיעה על התוצר. לצורך ההשוואה אותו ילד שגדל אצלך ברחם וגדל אצל אישה אחרת ברחם לא יצא זהה גם אם הוא מאותו זרע ואותה ביצית, כי את תכתיבי את הביטויים הגנטיים שלו. למה זה לא כזה מוחצן? כי מדובר באחוז מאוד נמוך מהמטען גנטי אבל הוא קיים ויש השפעה והיא שלך לגמרי.
תיזכרי שאת מקבלת זרע וביצית...אבל את האחראית הבלעדית לילד שנוצר, בלעדייך הוא לא היה וגם אם היה אותו העובר בדיוק אצל אישה אחרת, הוא היה יוצא לעולם ילד אחר ממה שהיה יוצא ממך.
אני מאמינה שיום יבוא וכמות המחקרים הנ"ל תקבל אפילו יותר תוקף בקרב נשים שעברו תרומה ובקרב נשים פונדקאיות שהעבירו משהו לילד מעצם שלב ההריון, יש המון נשים שמצאו דימיון (פיזי) בינן לבין הילד, כולן מדמיינות?אנחנו בעידן מתקדם אבל עוד לא יודעות הכל בתחום וגם לא הרופאים, אם הנושא היה שחור או לבן אז היו מפסיקים לחקור אותו מזמן, אז כניראה שזה לא סוף פסוק יש הרבה משתנים ומרכיבים בעיניין.
בינתיים, תיהיי חזקה את לא לבד, ההרגשה והכאב שלך מוכרים לי ואכן ההשלמה לא בורחת לשום מקום, היא תגיע בזמנה ובקצב שיסתדר לך (מקווה שגם לי זה יקרה:)
 
אנחנו לא לבד

תמי את מתנסחת בצורה מדוייקת כל כך.
אני מרגישה חסרת אונים, ולפעמים גם שואלת למה דווקא אני. מצד שני , אחרי שאני נרגעת, אני שמחה במה שיש לי.
שומעת על אנשים שיש להם ילדים ביולוגיים, אבל הם לא מאושרים, רבים, לא נהנים מהילדים, חלקם אף מתעללים בילדים.
אני בטוחה שאת תהיי אמא נהדרת, אוהבת, מעניקה, ערכית.

ממש נכון. הגנטיקה תופסת מקום מאוד משמעותי, וחשיבות עצומה ומסיטה אותנו מהעיקר. הורות.

יכול להיות שבהמשך המחקרים יעלו תוצאות מפתיעות. הרי זה נושא יחסית חדש, והדרך עוד ארוכה.
רב הנסתר על הגלוי.

את מקסימה. מאוד חשוב לי לדעת שנשים נוספות מרגישות כמוני. שאני לא לבד. שיש מקום גם לכאב ויש תקווה להשלמה

תודה !! מעריכה את כל התגובות והכנות
 

תמי419

New member
זה הדדי אהובה:)

מספיק עוד אישה אחת (ופה יש לא מעט) שעוברת בדיוק אחד לאחד את מה שאת עוברת כדי לחוש הקלה בתהליך הזה, גם את מחזקת אותי.
תודה רבה על המילים החמות! גם לי אין ספק שהתינוק/ת שלך יזכו באמא מדהימה, מחוברת, רגישה ועם לב ענק.

וכל פעם שזה ניהייה קצת קשה תיזכרי, יש לפחות עוד אחת שחווה את זה יחד איתך, אותן תחושות, אותן חששות ואותה תקווה שבאה והולכת וחוזרת שוב. נעבור את זה בסוף, ובתקווה כמו שנשים רבים פה משתפות, לא נבין איך לא עשינו את זה קודם:) כדברייך- הורות זה העיקר ואיזה כיף יהיה שנזכה לכך.
 
I

ima le 2

Guest
לא מצליחה להתחיל את התהליך

מיואשת מעצמי
לא מצליחה לעבור את שלב ההשלמה.
מתנדנדת במחשבות. בין ההגיון לרגש.
כל מה שמזכיר לי את המצב מביא אותי לבכי.
יודעת שתרומת ביצית היא הפתרון. הדברים שאתן רושמות מעודדים ומראים לי שהרבה מרגישות ככה , ושאחרי הלידה מרגישים חיבור.
וזה לא עוזר. אני לא מצליחה להשלים עם העובדה שהילד לא יישא את הגנטיקה שלי.
מנסה לעבוד על עצמי כדי שאוכל להתחיל בתהליך. מרגישה תקועה. כל פעם חוזרת לנקודת ההתחלה.
אני נקרעת מבפנים. כל כך רוצה ילד. ולמרות זאת.... רוצה ילד מהביצית שלי
 
I

ima le 2

Guest
בתור אמא ל 2 מתוקים. הבכור מביצית שלי והשני מתרומה אני רוצה לחזק אותך. הייתי במקום שלך. ההבנה שלא תוכלי ללדת מביצית שלך היא אבל נוראי. קושי נפשי בלתי נסבל. חלום שמתנפץ לרסיסים. אבל אני רוצה לחזק אותך ולאמר לך לא לוותר על החלום להיות אמא! אם הייתי יודעת מה שאני יודעת היום כשהתינוק שלי כבר בן שנה וחצי הייתי חוסכת לעצמי כמה שנים טובות של התלבטות ונסיונות עיקשים להרות מביצית שלי ולחוות הפלה אחרי הפלה אחרי הפלה. הקושי שלך הוא טיבעי וחשוב שתעברי אותו, תצללי לתוכו ותרגישי אותו אבל אל תתני לו לשתק אותך! כשתהיי בהריון ואחרי שתלדי את תהיי במקום אחר לגמרי. החיבור יגיע עם כל יום שעובר שאת מרגישה אותו גדל לך בבטן. ואחרי שהוא או היא יוולדו הוא יהיה חלק ממך בשר מבשרך אפילו שהביצית לא היתה שלך.
 
L

Lola.b

Guest
לא מצליחה להתחיל את התהליך

מיואשת מעצמי
לא מצליחה לעבור את שלב ההשלמה.
מתנדנדת במחשבות. בין ההגיון לרגש.
כל מה שמזכיר לי את המצב מביא אותי לבכי.
יודעת שתרומת ביצית היא הפתרון. הדברים שאתן רושמות מעודדים ומראים לי שהרבה מרגישות ככה , ושאחרי הלידה מרגישים חיבור.
וזה לא עוזר. אני לא מצליחה להשלים עם העובדה שהילד לא יישא את הגנטיקה שלי.
מנסה לעבוד על עצמי כדי שאוכל להתחיל בתהליך. מרגישה תקועה. כל פעם חוזרת לנקודת ההתחלה.
אני נקרעת מבפנים. כל כך רוצה ילד. ולמרות זאת.... רוצה ילד מהביצית שלי.
קודם כל זה לגמרי מובן, שתרגישי שנפלו לך השמיים ברגע שנודע לך דבר כזה. זו בשורה לא פשוטה והחלטה שיכול להיות מבלבלת, קשה ואפילו עצובה.
אני רוצה לשתף אותך במה שעבר עליי... אני ידעתי עוד בנעוריי שלא אוכל להכנס להריון טבעי. זה לא היה רלבנטי אז וגם הדרך שבה סיפורו לי הייתה בכלל להורי ודיברו מעליי. הדחקתי. בגיל עשרים+ ניגשתי לרופאת הנשים שלי (בלחץ של בן זוגי דאז, בעלי ואהבת חיי דהיום), שתסביר לי מה המצב. היא אמרה לי שהביציות שלי הן כמו של אישה בגיל הבלות. נעלבתי עד עמקי נשמתי וכשיצאתי משם לא הפסקתי לבכות. מלבד בן זוגי לא הרגשתי שאני באמת יכולה לשתף אף אחד בצורה שתעזור לי להתמודד. עבור שנים מאז והבנתי משהו, עליו אני אומרת תודה. אני מעדיפה להיות מסוגלת להכנס להריון מבית של מישהי אחרת מאשר שמישהו אחרת תכנס להריון מבית שלי ותהיה לי פונדקאית. כשנכנסתי להריון מהרגע שיצאה הבטן כבר אהבתי אותו, וכשיצא לאוויר העולם ועד היום (4 שנים) האהבה שלי רק גדלה.
אז כמובן כל אחת מתמודדת אחרת מוציאה כמו שנכתב פה לשתף עם מי שאת יכולה ועם עזרה מקצועית כי עצם הידיעה וההחלטה הן קשות. אבל באמת מכל הלב, חבל על הזמן. עכשיו ראיתי שהפוסט מלפני כמעט שנה, אז אני ממש מקווה שאת מתמודדת ושהגעת להחלטה שהכי נכונה עבורך. המקווה שהקהילה המדהימה עזרה לך (אני יודעת שיבורי היא מקום תומך ומכיל) ובהצלחה
 

thinkgood1

New member
קוראת את שרשור ההודעות ופשוט רוצה לחבק אתכן !! תודה שאתן פה . מעלות תהיות , שאלות ,קשיים ופורשות את שלל הרגשות פה .מצאתי את עצמי בכל אחת מכן וללא ספק זה מחזק ומעודד.
כעת אני בהריון מתרומה .. הדרך היתה ארוכה ( נפשית בעיקר ) והיום יכולה לומר שאני כמעט בהשלמה אבל בעיקר מאוד שמחה !!!
 

אשרת 1972

New member
מנהל
קוראת את שרשור ההודעות ופשוט רוצה לחבק אתכן !! תודה שאתן פה . מעלות תהיות , שאלות ,קשיים ופורשות את שלל הרגשות פה .מצאתי את עצמי בכל אחת מכן וללא ספק זה מחזק ומעודד.
כעת אני בהריון מתרומה .. הדרך היתה ארוכה ( נפשית בעיקר ) והיום יכולה לומר שאני כמעט בהשלמה אבל בעיקר מאוד שמחה !!!
ואו איזה הודעה מהממת ומרגשת , שיהיה הריון קל ותקין
 
למעלה