לא מצליחה למצוא כותרת.
קצת בגלל מה שכתבה "חסויה או גאה" ולתגובות אליה: אני יודעת שמה שאני כותבת ירגיז רבים וטובים מכם. אני ממש לא חושבת שכולם צריכים לפעול או לחשוב כמוני. מבחינתי, התחלתי באמת להיות עובדת סוציאלית ביום בו החלטתי לשבור את הכללים שתמיד לימדו אותי, ולתת לאחת הנשים שהיתה איתי בקשר את הטלפון שלי בבית. ביום בו יכולתי לבוא למנהלת הלשכה ולומר לה: לא מעניין אותי שאין מכסות למועדונית ושזאת החלטה תקציבית של העיריה- הגוף שגם מעסיק אותי. מבחינתי עדיף ללכת לבימ"ש ולחייב את העיריה לתת את המועדונית, כדי שלא להוציא את הילד לפנימיה. ביום בו ישבתי עם מישהי בבית וגילגלתי איתה ממולאים שעתיים, ואז הדחתי איתה את הכלים, כי היא אמרה לי שסתם לדבר על כמה קשה לה עם הילד לא עוזר לה בכלום כי היא צריכה להכין את השבת. ביום שבו הבנתי שגם אם משלמים לי מעט, משלמים לי כדי שאהיה שם בשביל המשפחות ולא בשביל לשמור על המערכת.
קצת בגלל מה שכתבה "חסויה או גאה" ולתגובות אליה: אני יודעת שמה שאני כותבת ירגיז רבים וטובים מכם. אני ממש לא חושבת שכולם צריכים לפעול או לחשוב כמוני. מבחינתי, התחלתי באמת להיות עובדת סוציאלית ביום בו החלטתי לשבור את הכללים שתמיד לימדו אותי, ולתת לאחת הנשים שהיתה איתי בקשר את הטלפון שלי בבית. ביום בו יכולתי לבוא למנהלת הלשכה ולומר לה: לא מעניין אותי שאין מכסות למועדונית ושזאת החלטה תקציבית של העיריה- הגוף שגם מעסיק אותי. מבחינתי עדיף ללכת לבימ"ש ולחייב את העיריה לתת את המועדונית, כדי שלא להוציא את הילד לפנימיה. ביום בו ישבתי עם מישהי בבית וגילגלתי איתה ממולאים שעתיים, ואז הדחתי איתה את הכלים, כי היא אמרה לי שסתם לדבר על כמה קשה לה עם הילד לא עוזר לה בכלום כי היא צריכה להכין את השבת. ביום שבו הבנתי שגם אם משלמים לי מעט, משלמים לי כדי שאהיה שם בשביל המשפחות ולא בשביל לשמור על המערכת.
