לא מצליח בעבודות

[Whale1]

לא מצליח בעבודות

היי. אני סטודנט כבן 23. עד היום היה לי נסיון תעסוקתי די דל. פועל במסעדת מזון מהיר וסקרים. לא חושב שיצא לי לעבוד שבוע עבודה מלא יותר מאיזה שבועיים בסך הכל.. אני פשוט, גרוע כל כך...
ניסיתי להשתפר, עם הרבה אופטימיות ולא הולך לי כלום. אין לי כ"כ בעיה להתקבל. יש לי ביטחון יחסית, אני מבין עניין (לפחות בשלבים האלו) ואני יודע להציג את עצמי ואת הכוונות והיכולות שלי. מצד אחד, אני מנסה לא להיות מוטרד שהרי כבר אחרי הלימודים אתעסק בתחום שלי ומבחינה כלכלית אני במצב טוב (הורים..) אבל אני מאוד חושש שהדבר הזה יגיע גם לשם. שמדובר בבעיה כוללת וחמורה.

סך הכל ההורים מאוד לא חינכו לעשות דברים בבית וכך הגעתי למצב שאני לא מתפקד בעבודות למרות שמאוד ניסיתי. אני מאוד טוב בשלב התיאורטי. בלימודים הולך לי נחמד +. בקשרים עם אנשים אפשר לומר שאני בן אדם שאומר דברי טעם, מבין עניין... עד ש... זה בא במסגרת עבודה. מסתבך עם מטלות פשוטות. לא יודע לעשות דברים טריוויאלים [אם זה במזון מהיר אז לנקות לפני סגירה, להכניס את המנות, לקפל, בקופות - לזכור את המנות ואת דרכי הביצוע]. אני יודע שממתחילים נדרש סטנדרט שונה, אבל גם יודע שאני חורג ממנו אפילו אחרי ההתחשבות שהוא מקנה.

טיפים? עצות? אני יודע עד כמה זה קשה להעריך דרך פורום, אבל כל עצה תתקבל בברכה.

תודה

 

[BloodyRose]

ניסיון ומוסר עבודה

היי,

מוסר עבודה ודרך עבודה אלה דברים שנרכשים בעיקר על ידי ניסיון. אני מניחה שאלה דברים שקשה ללמוד באופן שהוא לא מעשי בשטח, אבל זה לא אומר שהמקרה שלך הוא חסר תקנה.
הייתי מציעה לך להמשיך לנסות - בין אם בעבודות משרדיות ובין אם בעבודות בשטח, בתחום המזון, מוכר בחנות וכו'. גם אם אתה לא רואה התקדמות בין עבודה ועבודה, תהיה בטוח שההתקדמות הזו קיימת.
לא ציינת אם בעבודות שהיית בהן אתה היית זה שהתפטר, או שפיטרו אותך. קשה לי להאמין שמפטרים כבר אחרי שבועיים, רוב המעסיקים מעניקים תקופת חסד ארוכה יותר (ואם לא, הפיטורים לא נובעים מחוסר הצלחה בעבודה, אלא חוסר התאמה לתחום או לאנשים האחרים שעובדים איתך).
אם אתה היית זה שהתפטר בגלל תסכול או תחושה של חוסר הצלחה ולמידה - זה אומר שהבעיה העיקרית היא שאתה לא נותן לעצמך מספיק זמן להסתגל וללמוד את העבודה החדשה והמטלות שמתלוות אליה.
אם הבעיה היא לזכור כל מה שמתלווה לעבודה - תמצא דרכים שיעזרו לך לזכור. בין אם ברשימות, ובין אם בתנועה (נשמע מוזר, אבל עבדה איתי מישהי שככה זכרה דברים. בסגירה בפאב היה לה סדר תנועות שעזר לה לזכור את כל הדברים שהיא צריכה לעשות לפני שמכבים את האורות סופית - מצביעה על המזגן, על החלונות, על המטבח, על השולחנות, על המחשב, על הקופה, על האזעקה. זו הייתה תנועה קבועה שעזרה לה לוודא שהיא לא שכחה כלום. עובדים אחרים נעזרו בפתקים. פתק שהם כתבו לעצמם שהייתה בו רשימה פשוטה: מזגן, חלונות, מטבח וכו'. אחרי כמה חזרות כאלה, כבר זוכרים ובעזרת הכלים הללו רק מוודאים ששום דבר לא נשכח).

מהדוגמאות שאתה נתת, לא פלא שאחרי שבועיים אתה מרגיש תסכול שאתה לא זוכר ויודע הכל. אולי יש אנשים שזה בא להם יותר בקלות, אבל שבועיים זה ממש לא תקופה מספיקה כדי לזכור איך עושים סגירה ומה הפעולות שמתלוות לכך.
המפתח הוא א) לא לפחד לשאול שאלות, גם אם הן נראות סופר טריוויאליות. עדיף לשאול מאשר להרגיש תסכול כשלא יודעים. ב) להיעזר באנשים אחרים שאיתך, שיש להם יותר ניסיון והם יכולים לעזור לך ברגע האמת. ג) להכין לעצמך רשימות (או כל דבר אחר שעוזר לך) שילוו אותך בפעמים הראשונות.

מאוד יכול להיות גם שלאור ניסיון העבר, החשש שלך הוא זה שמתקיל אותך כרגע. במקום להתמודד עם העבודה שעלייך לעשות, אתה מתרכז בחשש שאולי תשכח משהו, וכך אתה מאבד ריכוז ויכולת לעשות את הדברים.

תן לעצמך צ'אנס ללמוד, לטעות וללמוד מהטעויות. אל תתפטר מהר מדי, אל תרים ידיים. אני אתן את עצמי כדוגמא קטנה - עבדתי בעבר הרחוק ברשת פיצריות מסויימת ולאחר מכן בפאב. החשש הכי גדול שהיה לי כשהתחלתי בעבודות הללו היה לזכור את התפריט. איזה מרכיבים יש בכל מנה, כמה עולה כל דבר וכו'. עברו יותר מ7 שנים מאז שעזבתי את הפיצרייה ויותר משנתיים מאז שעזבתי את הפאב, ואני עדיין יכולה לדקלם בדיוק את התפריט (יותר מזה - עבדתי בפאב חמש שנים. אני זוכרת יותר טוב מה היו המחירים והמנות כשרק התחלתי לעבוד שם, מאשר את המנות והמחירים אחרי כל השינויים, שהיו בשנה האחרונה שהייתי שם. למה? כי בהתחלה שיננתי, אחר כך רק עשיתי "תיקונים" לזיכרון שלי

). אז נכון, זה לא בא אחרי שבועיים, וגם לא אחרי חודשיים. אז בהתחלה הייתי מחשבת חשבון כשכל פריט אני בודקת בתפריט. אחרי זה זכרתי את הפריטים הנפוצים יותר, ובסוף רק וידאתי מול התפריט שלא טעיתי. אחרי חצי שנה כבר לא הייתי צריכה תפריט גם בשביל הפריטים הנדירים שמזמינים פעם בחודשיים. בהתחלה כשלקוח היה שואל על פיצה מסויימת, עם איזה תוספות היא מגיעה, הייתי מגניבה מבטים לתפריט שהוא היה מחזיק, ואחרי כמה חודשים כבר הייתי מכינה את הפיצות הללו בעצמי מבלי לחשוב על זה אפילו.

זה בסדר לא להיות מושלם בעבודה אחרי שבועיים ואחרי חודשיים. זה בסדר לטעות, זה בסדר לשאול, זה בסדר להיעזר, זה בסדר להתנסות.

 

[Whale1]

תודה על תשובתך המפורטת:

אז ככה... כמו שאמרתי אני מודע לכך שיש פערים בין מתחילים במקום עבודה למי שכבר קנו לעצמם את רוב הכישורים הנדרשים. כמובן... יש גם הבדלים בין הותיקים. אני לא מחפש להיות העובד הצטיין, אני מחפש להשתלב.

אני מסתכל על חברים שהתחילו מלצרות בגיל 15+ - בלי יותר מדי קשיים. מסתכל על ילדים שבאו לעבוד איתי.. היו בני 14-15. הצליחו הרבה יותר ממני, אבל גם... לא מפריע לי. מצידי שכולם יעקפו אותי וייתקדמו כל עוד אני יהיה, איכשהוא בנורמה. גם אם אני יגרד אותה מהשוליים.

מבחינת אופי אין לי שום בעיה. לא עם הבוס, לא עם התחייבות, לא עם הגעה בזמנים ולא עם שום דבר שקשור בנושא.

הבעיה המרכזית היא כישורי עבודה נטו. הבעיה הכי גדולה היא לדעת לתפעל דברים. בתחום ההסעדה - להכין מנות, לארוז.. מה שלא יהיה.. אני נוראי. לעומת זאת, אם הבעיה שלי היא לשכוח דברים הייתי מרגיש יחסית נוח. כי זו בעיה נפוצה, נסלחת, יש גמישות, אם שואלים עובד שלידך אפשר לקבל תשובה ברגע וגם אף אחד לא מרים גבה...

חשבתי על זה הרבה.. אני שואף לסנדרט המינימילי בעצם. זה שיאפשר לי לעבודה במקומות "בסיסיים". לא יודע מה לעשות.. חשבתי על ריפוי בעיסוק, אבל זה נתפס בשבילי כקיצוני. באמת שהנחתי שעם כל חוסר הניסיון מהבית והליקויים הטבעיים והמגושמות אחרי תקופה מסוימת לפחות אגרד, במאמץ עילאי משל האחרים, את הכישורים הבסיסיים.

כן חוץ מזה הייתה לי בעיה נגיד בקופות. אבל זה כבר היה לקראת העזיבה וקשה לומר על זה הרבה.. בגדול, זה שונה מלזכור תפריט מאחר ולא זכרתי כלל את סדר הפעולות של הרישום בקופה ואז כל רגע, כל לקוח, הכל היה פשוט נתקע.

ולגבי פיטורים; עבדתי גם במחסן של חנות קוסמטיקה וזה המקום היחידי שפוטרתי, אבל זאת הייתה עבודה אצל קרובים שמראש לא הייתה אמורה להימשך מדי. 2 המקומות הנוספים אני התפטרתי. וכן אני יודע איך זה נראה.. כאילו הקצנתי וסך הכל מדובר בדברים קטנים. לא יודע... הייתי חודש וחצי בערך. לא משמרות יומ-יומיות. אני יודע שהרבה יותר מפיטורים ההרגשה שמסתכלים עליך בצורה כ"כ תמוהה שכזאת.. משגעת אותי.

 

[BloodyRose]

אני חושבת שהדבר שהכי חסר לך

זה התמדה.
אל תחשוב איך מסתכלים עלייך, ואל תשווה את עצמך לאחרים - תחפש עבודה, תתחיל לעבוד, ואל תתייאש, גם לא אחרי חודשיים.
אני בכוונה אתן עכשיו דוגמא קיצונית מתחום ההיי טק - מרגע גיוס עובד חדש, עד הרגע שבו ההשקעה שהשקיעו בו מתחילה להשתלם לחברה - עוברת חצי שנה. חצי שנה לוקח לעובד להסתגל, לתפוס את העבודה, ולהתחיל להיות פרודוקטיבי לחברה.

נכון שהיי טק זה לא תחום המזון המהיר, והתחלתי ואמרתי שזו דוגמא קיצונית, אבל בכל עבודה המנהל יודע שלוקח זמן עד שהעובד החדש יכול ומצליח להוכיח את עצמו.

כמובן שלאנשים שונים יש יכולת תפיסה שונה. יש אנשים שלא מסוגלים לעבוד במתן שירות, יש אנשים שלא מסוגלים לעבוד במטבח. לכל אחד יש את הנטייה הטבעית שלו. יחד עם זאת, מכיוון שכנראה לא מצאת את הנטייה הטבעית שלך, צריך להתנסות כדי למצוא אותה.

מה בנוגע לעבודה בבית קפה קטן? לא רשת מזון מהיר שבשעות מסויימות יש בה ים תנועה ולחץ, אלא מקום קטן, שאין בו עומס מטורף. כך גם עם כל פעולה תיקח לך יותר זמן עד שתתפוס אותה, אתה לא תרגיש שאתה מעכב את כל המקום.
זה יכול להיות בית קפה, פיצוצייה, פיצרייה וכו'. אתה יכול גם לחפש עבודה במקום שבו אין אינטרקציה עם לקוחות - עבודת מחסן, גינון, צביעה וכו'. עבודה יותר פיזית עם פחות לחץ ישיר. אולי אתה גם יכול לנסות ללכת להכוונה מקצועית - שם יעזרו לך לראות מה מושך אותך יותר, ואם משהו מושך אותך, סביר להניח שתרצה להשקיע בו יותר.
שווה לנסות.

 

[snappa]

מצטרפת לBloodyRose ומוסיפה

גם אותי ההורים לא בדיוק חינכו לעבוד כשהייתי צעירה (לא שעכשיו אני זקנה בלה, אבל הבנת..), אבל בשלב מסוים התחיל להציק לי שהם כל הזמן מוציאים עליי כסף ולי אין שום תרומה לזה, חוץ מלעזור בחלק קטן מעבודות הבית. ככה היה גם עם אחי הקטן. לא דיברו איתנו בכלל על עבודה. זה לגמרי הגיע מאיתנו. גם אני וגם אחי, שנינו התחלנו לעבוד לא כי אמרו לנו, אלא כי זה היה עניין של מוסר וכבוד והערכה כלפי ההורים. היום אני מממנת חלקית את עצמי וחלקית נעזרת בהורים בגלל היותי סטודנטית (וגם כי אימא שלי פולניה ומשתדלת להיכנס לווריד אבל לא משנה..). חשוב לי להדגיש-אני לא אומרת שיש לך בעיה של מוסר!! פשוט נראה לי שצריך לשנות את דרך החשיבה במובן מסוים.
גם לי אין ניסיון תעסוקתי מי יודע מה. היום אני מעבירה הרצאה פעמיים בשבוע בערך במסגרת התנדבותית לגמרי ובחופש מהלימודים אני עובדת במפעל בקיבוץ שבו אני גרה (אין לי מושג איפה אתה גר, אבל אם אתה רוצה פרטים על מפעל שמחפש עובדים בקיבוץ באזור השרון-אתה מוזמן לפנות בפרטי-תמיד יש אצלנו מקום לעוד עובדים ). העבודה מתאימה לכל אחד, יש אינטראקציה עם עוד הרבה אנשים ותמיד אפשר (וצריך) לבקש עזרה. למעשה, ככה זה בכל עבודה-כשאתה צריך עזרה אל תפחד לבקש אותה, זה דבר בסיסי לגמרי. אני למשל, כשלא ידעתי איך לעשות משהו הכי קטן ואלמנטרי בעבודה, הייתי הולכת ושואלת, לא מתעסקת יותר מדי, לא חושבת מה יגידו לי, מה יחשבו עליי. מה אכפת לי? למה זה צריך להיות לי אכפת?
כתבת שאתה "לא יודע לעשות דברים טריוויאלים"-הכל עניין של ניסיון, אבל לפני זה-עניין של רצון. עם הרצון באה היכולת, מפתחים טכניקת עבודה (כמו שBloodyRose סיפרה על הבחורה שעבדה איתה עם ההצבעות וזה..), ולומדים איך להתנהל בעבודה בלי יותר מדי בלאגנים.
בהצלחה!

 

[BloodyRose]

התנדבות זה באמת רעיון טוב

אני מכירה עמותה אחת שמכינה חבילות מזון למשפחות נזקקות לקראת החג - אני בטוחה שהם צריכים עוד ידיים עובדות בכל הקשור להכנת החבילות והשינוע שלהן.
אולי אפשר למצוא קשר באתר שלהם
http://www.shachentov.org.il/

לפותח השרשור - דרך עבודה התנדבותית תוכל להתנסות ו"להתאמן" על כישורים שבעינייך הם לוקים בחסר.

 

[Blue Potion]

אתה פשוט צריך להזכיר לעצמך

מידי יום ומידי שעה את הסיבה שלשמה אתה הולך לעבודה: כסף.

מעטים מאוד מאיתנו הולכים לעבודה כי טוב להם והם נהנים מזה - וגם אם טוב להם והם נהנים מזה - זו לא המטרה שלשמה הם נמצאים שם.
המטרה היא להרוויח כסף.

ובשביל זה, אתה צריך לכבד את החוקים של המקום, לבצע את העבודה שלך כמו שצריך, בראש גדול, ולתת מעצמך את המיטב.
לאף אחד לא אכפת מה היה לך לפני זה ומה ההרגלים שלך - בבית, בצבא, בלימודים וכו'. אכפת להם מה אתה עכשיו. אם תעבוד בצורה רצינית וטובה יקרו כמה דברים:
קודם כל כי ככה יעריכו אותך יותר - גם העובדים וגם המנהלים, וזה ייצור סביבה יותר נעימה.
גם מול הלקוחות אתה תראה מקצועי, והם לא יכעסו עלייך.
עבודה בצורה כזו היא עילה לקידום בעבודה (למשל להיות אחמ"ש וכו').


פעם עבדתי באיזו חנות, ועובד כלשהו התפטר באופן פתאומי. המנהל נדרש מיד להעסיק עובד חדש, והעסיק את הראשון שהוא ראיין.
הבחור הזה היה צרה צרורה.
חלק מהחוקים של המקום היה לעשות סיבוב בשירותים מידי שעה, להשאר רבע שעה בתום המשמרת כדי לעזור למחליף למלא את החנות בסחורה (בתשלום כמובן) וכו'.
באופן קבוע כשהייתי חוזרת מהמשמרת, הייתי מוצאת את השירותים מטונפים - במשך 8 שעות שהוא עבד הוא לא ביקר שם אפילו פעם אחת. הוא אפילו פעם אחת לא עזר לי למלא סחורה, השאיר אותי עם ערימות של ארגזים והמון אנשים ממתינים בתור, בטענה שהוא חייב ללכת ומחכים לו.
לא אני ולא מקום העבודה ממש לא עניינו אותו.
הוא התייחס לזה בתור עבודה זמנית, זרק זין על כל דבר שאמרו לו לעשות - גם אחרי הפעם השלישית החמישית והשישית (סליחה על הביטוי), ועשה את הכל בקושי.

אז קודם כל אני מקווה שזה לא אתה

ודבר שני, זה גרם לי ממש לשנוא אותו בתור עמית לעבודה (כי הייתי צריכה לעשות הכל אחריו), זה גרם למנהל לשנוא אותו כי הוא יצר לו בעיות (רושם רע לחנות, בלאגן וכו'), ואני בטוחה שגם הוא לא כ"כ אהב להיות שם - כי אחרי חודש הוא התפטר.

אז שוב, כמו שכתבתי... עבודה זה לא כיף, במיוחד לא עבודה ללא השכלה. רוב האנשים עובדים כי הם צריכים.
הרעיון הוא פשוט להגדיל ראש ולהתייחס למקום כאילו הוא שייך לך.
אחרי זה - הכל זורם וכולם מתייחסים אלייך יפה.
בהצלחה.

 

[הביתשלפיסטוק]

נתחיל בברכה לכבוד ההגעה לראשי

לפני שאתה אומר שאתה לא מסתדר בעבודה כזו או אחרת
תמצא לך את העבודה שמתאימה לכישורים שלך
ולא את העבודה שאתה רוצה לעבוד בה.

לא כולם יכולים להיות רופאים או מהנדסים, ולא כולם יכולים להיות נהגי אוטובוס או עובדי נקיון


וכאן אחרטט דוגמאות שבינם לבין המציאות לא חייב להיות קשר אמיתי
אם יש לך יחסי אנוש טובים, לך לכיוון כוח אדם
אם יש לך כושר שכנוע, לך למכירות
אם יש לך יכולת ניתוח, לך להיות רופא או אנליסט
אם אתה ילדותי לך להיות גננת.

 

[אפונה ירוקה חמודה]

בחורצ'יק זה נשמע כמו הפרעת קשב וריכוז

שבאה לידי ביטוי דווקא בדברים היומיומיים. זו דעתי האישית, הלא מקצועית. שווה ללכת לבירור יותר מעמיק.

 

[פשוט צחי]

מצטרף לאפונה

אני ממליץ לך לגשת לאבחון.
חיבוק!

 

[Whale1]

תודה לכולם. אנסה לרכז המלצות

לא ראיתי שהגעתי לראשי.. מוזר :/

בכל אופן, כפי שאמרתי, זה אולי יישמע מוגזם או קיצוני, אבל התחלתי לחשוב שאין לי כישורי עבודה בסיסיים לשום תחום. על כן קשה לי להאמין שהפיתרון טמון במעבר לעבודה אחרת או ענף מקצועי אחר. אני חושב שמדובר בבעיה יסודית פנימית. למרות זאת, השגתי כמה עצות חשובות.
תודה רבה על תגובותיכם המפורטות ועל נכונותכם הכנה והרבה לעזור.

התנדבות עשיתי השנה. לא הלך בכלל מאותן סיבות. אבל בלי קשר אבדוק את העניין עם העמותה שהצעתם.

חושב כרגע על אבחון של קשב וריכוז או משהו בסגנון והאם זה הגיוני או כדאי לעבור אותו.

 

[rasmus girl1]

אתה רציני?

אתה אומר שאתה מסתבך ולא זוכר דברים מצד אחד אבל מצד שני הכי הרבה שלך היה שבועיים? אתה באמת מצפה שתוך שבועיים תיהיה מקצוען ותדע 'לתקתק' דברים? רציני?
אתה לא נותן לעצמך צ'אנס אפילו!
בכל מקום שעבדתי בו הייתי צריכה קודם כל הצמדה של כמה ימים לעובד ותיק ואז עוד בערך שבועיים-שלוש של הצקות לוותיקים של מה עושים במקרה כזה ובמקרה כזה, וגם אז עד שעבדתי עצמאית עדיין היו לי פה ושם שאלות, לוקח זמן עד שעובדים לגמרי עצמאית, זה שניסית פעם אחת וציפית אלוהים יודע למה תוך שבועיים לתקתק דברים עצמאית ובקצב של הוותיקים ומזה "ללמוד" שאם לא הצלחת במקום אחד אחרי כולה שבועיים אז יש לך בעיה זה ממש לא הופך את זה לנכון, כל מקום חדש שתלך אליו, תשאל את הוותיקים כמה זמן בערך לקח להם עד שהם הצליחו דברים לבד, רובם יענו לך "שבועיים-חודש" ו "עד עכשיו אנחנו פה ושם שואלים שאלות".
חבל שעל דבר כל כך פעוט ומסכן עירערת לעצמך את כל הבטחון, אני די חושבת שפשוט חיפשת לעצמך תרוץ למה לא לעבוד ודי הצלחת וחבל..
אתה לא גרוע, אתה פשוט לא נותן הזדמנות לעצמך, מילא אם היית כותב שניסית בערך חודש בכמה מקומות, הייתי מבינה, אבל שבועיים במקום אחד לא נקרא לנסות בכלל.
תצא שוב לעבוד, תנסה ברצינות ועם כל הכוחות חודש לפחות ואם לא תצליח (ואני בספק גדול!) אז תחזור לכתוב פה!

 

[אני רק שאלה40]

קודם כל צריך לעבוד במשהו שאתה מסתדר איתו

להתקבל לעבודה במקדונלדס זה לא באמת בעייתי.
מה שאני כן יכולה להמליץ לך, ואני דיי בטוחה שכולם ימליצו לך על זה- להיכנס לחברה שעוסקת בתחום הלימודים שלך ולעבוד שם במשרת סטודנט במהלך הלימודים שלך. ככה אתה גם צובר ניסיון בתחום וגם מבסס את עצמך שם במידה ותרצה להמשיך בחוזה אחרי סיום הלימודים.

 

[Purple Mushroom]

מה תחום הלימודים שלך?

באיזה שנה אתה? ומה המקצוע בבגרות, ומה עשית בצבא?
תנסה למצוא עבודה בתחום הלימודים שלך, או התפקיד בצבא. אולי זה יהיה יותר קל. עבודה משרדית?
עבודה שלא קשורה למטלות בבית לדוגמא.
מקווה שהצלחתי לעזור

 

[goldy]

איך אתה ב"להישאר להיתמודד"

כשיש בעיה אתה קודם ניכנע או קודם מנסה להבין אותה?