לא מרגישה טוב

[avital24]

לא מרגישה טוב

אני אובדת עצות לא יודעת כבר מה לעשות , שום דבר לא משמח אותי מאז האישפוז הכל נראה טפל ועצוב וכ"כ קשה לי להמשיך הלאה להחזיק מעמד מה עושים ? יש לי מטען כבד על הכתפיים ואני לא מצליחה להשתחרר ממנו זה כ"כ עצוב פעם הייתי הרבה יותר חזקה ושמחה ונהניתי כ"כ מהחיים היום שום דבר לא עוזר לי אפילו לא גלישה באינטרנט ,אין לי תקווה ואין לי הרבה אהבה וקשה לי מדי כ"כ קשה , מה עושים ??? אבד לי האמון בעולם ובאנשים ואני לא יודעת אם מישהו אי פעם יחזיר את הגלגל לאחורנית אשמח לשמוע תגובות אולי זה יעזור אביטל

 

[חנה גונן]

לאביטל-הבנתי ש.....

את כרגע אחרי אישפוז שהוא כשלעצמו חויה קשה בנוסף לקשיים שבגללם התאשפזת אז זה רק הכי טבעי בעולם שתרגישי הכל על כתפיך הרי אף אחד לא יכול צפות ממך שהאשפוז יפתור את כל בעיותיך במחי יד ושתצאי ממנו עליזה ומאושרת,האישפוז הוא רק חלק מתהליך הטיפול וההחלמה ועדין רבה הדרך אך לפי דעתי את הולכת בכיוון הנכון,ההקלה תבוא פתאום כשלא תצפי לה כלל.בנתים אל תתבישי לזרום עם רגשותיך ולבטא אותם בגלוי למרות מה שאולי יגידו אחרים מסביבך,אל תשימי לב עמדי על זכותך להתבטא לפי צרכיך. שלך חנה גונן

 

[avital24]

../images/Emo122.gifככה אני קצת מרגישה...

אבל תודה על התגובה , את יודעת פעם היה לי יחסית נהדר והתרגשתי מכל דבר ובעיקר מגלישה באינטרנט היום הכל נראה טפל ומשעמם כאילו לקחו את הטעם לחיים וזה נורא ואיום פשוט בלתי נסבל ולפעמים אני שואלת את עצמי כיצד להחזיר זאת לפעמים ההרגשה חוזרת לאיטה לאט לאט חוזרת קצת ההתרגשות אבל לפעמים אני כ"כ כועסת על הבי"ח ועל התחושות הקשות שליוו אותו לפני בזמן ואחרי ואני כועסת למה הייתי צריכה לעבור את כל זה ויותר מכל הכעיס אותי היחס שם לדעתי הייתי מתגברת הרבה יותר טוב בלי הבי"ח סה"כ הייתי צריכה בית ואנשים מבינים ולפעמים נדמה שהבית שאכן קיבלתי עלה לי במחיר יקר מאוד מה הסוף לכל הסיפור הזה אני לא יודעת. אביטל

 

[nobh]

זה לא קשור

לאישפוז הוא רק מחדד את הענין הבדידות הפנימית היא גורמת להכל ההרגשה שלך קשה מהמילים הקצרות אני מבין לא כמומחה אלא כבעל ניסיון אני יודע מה זה לא להנות מכלום אפשר להקל מעט עלזה אם את יכולה לא לדפוק חשבון לאף אחד ולנסות לעשות דברים שאת לא מעיזה בגלל המסביב שוב זה לא יפתור אבל אולי זה יקל הטיפול התרופתי חשוב מאד למרות שבמיוחד אחרי אישפוז יש חשק להפסיק גם אם בהתחלה זהה נראה נכון אחרי זה זה מכת מוות תעיזי לשאול על התרופות אני בכוחי ובמלחמתי התאמתי לעצמי את התרופות והיום הרופאים מסכימים איתי לא אכנס לסבל שעברתי בגלל תרופות לא נכונות בעבר לא בסוג או בחברה אלא ביעד הטיפול היום אני מקבל תרופות הכי חדישות למצב רוח נקודה אפיקסור זה בטח אינדודואלי ובטח שהרופאים קבעו שאקבל לא אני החלטתי כי זה לא היה עוזר אבל רופא בפירוש אמר לי אני לא מבין מה ולמה נתנו לך משהו מסוים בגלל ששתקת? ועשה תנועת ביטול הוא נחשב רופא גדול אולי התרוםפות טובות לך אבל תקפידי לקחת ומעבר לזה תכתבי ותוציאי בלי לחשוב מה יאמרו כי אף אחד לא יהיה איתך ברגעים הקשים לא כי לא ירצו פשוט אי אפשר מה יכפו עלייך להנות?תתחזקי!

 

[סהר-תמיכה]

אביטל יקרה...

תודה ששיתפת אותנו במה שעל ליבך.. ואנחנו מבינים שאת סוחבת שם משא כבד..אולי כבד מדי.. בדומה למה שחנה אמרה, אכן, אשפוז זו חוויה לא קלה.. ובד"כ לוקח זמן לחזור לשגרת חיים..לחזור לשמחה.. ולפעמים- כשאנחנו נורא רוצים לחזור להיות "מי שהיינו"..אנחנו מתאכזבים.. כי מכל חווית חיים שאנו חווים, מכל תהליך, אנחנו צומחים, משתנים..מושפעים.. ואולי לא נחזור להיות מי שהיינו.. אולי נהיה אחרים..מפוקחים יותר, חזקים יותר..ואנחנו מקווים שגם שמחים יותר.. לדעתנו, הכי חשוב זה לפרוק.. ולפרוק..ולפרוק.. לדבר על הכאב..לנסות להוריד את המשא מהכתפיים שלך.. אנחנו מקשיבים לך..כל הזמן..

 

[nobh]

לשמחה זו מה היא עושה?

לחזור לשמחת חיים= לחזור לשמחה? לא תמיד לא נכתב ו החיבור אי אפשר לחזור לשיגרה אחרי אשפוז לא בגלל שהאדם משתנה אפרופו מה שהיית אלא בגלל שהחברה לא משתנה ונשארת תמיד מה שהייתה קליטת נפגעי נפש בקהילה היא הסיסמא השקרית ביותר אין דבר כזה זה כתם לכל החיים כמו רצח

 

[nobh]

hope

לשמחת חיים= לשגרה לתקן טעויות=hope

 

[avital24]

תודה לכל המגיבים../images/Emo51.gif

לפעמים אני חושבת שהשאלה שלי היא לוותר או לא לוותר (זו השאלה...) זה פתוח לדיון... דבר אחד שאני הכי לא אוהבת הוא שמחליטים בשבילי - לוקחים לי את החופש פוגעים לי בביטחון וזה דבר שקרה הרבה בבית ואח"כ עוד יותר בבי"ח לפעמים אני חושבת ש-NOBH צודק כי החיים אחרי אישפוז הם לא אותו דבר זה פשוט לא אותה תחושה כאילו לקחו ממך הכל ולא השאירו לך קמצוץ של הנאה אישית ולפעמים נדמה לי שבמשך כל חיי פגשתי באנשים שליליים שאין לי מושג מה לעשות איתם ושסתם מחלישים אותי ואני לא יודעת אם זו בעיה קיומית שהעולם הזה נתקע אליה או שזה רק בהרגשה שלי זה עדיין לא ברור לי כי יש לי תקווה למצוא אנשים נחמדים יש לי עוד קצת אמונה רק הזמן יגיד...