לא מרוצה עם עצמי..

[פנטרררררית]

לא מרוצה עם עצמי..../images/Emo4.gif

שלום, שמי מורן ואני בת 18.5 מצפון הארץ. אני לא יודעת אם הבעיה שלי תשמע לכם מגוחכת אבל אני מקווה שיהיו כמה שיוכלו להבין אותי. יש לי המון חסרונות ובעיות בגוף אשר משפיעות על החיצוניות שלי. אני לא מדברת על נכות (חס ושלום) אבל אלו הן בעיות שלא מתאימות (ויוצאות דופן) לנערה ממוצעת בגילי. אז ככה, כבר כמה שנים שאני תחת מעקב רפואי עקב רמה גבוהה של טסטוסטרון שנמצא בגופי (למי שלא יודע זהו הורמון גברי שגם נימצא אצל נשים רק ברמה נמוכה יותר). ומה שקורה אצלי זה שיש לי רמה גבוהה-יחסית לבנות (בקיצור, אם הייתי גבר-ההורמון הזה היה ברמה נורמלית לגמרי בדיוק כמו שצריך. אבל אני לא!

) דבר זה מוביל להשלכות אשר גלויות לעין. לדוגמא: שיעור יתר בכל הגוף. זה נורא הפריע ומפריע לי. כבר מאז שזה התחיל, הרבה צחקו עליי עד שגדלתי טיפה והתחלתי לטפל בזה (אבל זה רק טיפול זמני ומספיק לזמן קצר מאוד). ולפני כחצי שנה זה הגיע עד לכדי כך שאני לא יכולה ללבוש שום חולצה עם מחשוף (למרות שיש לי מה לחשוף). הרופא אמר לי שאין לזה ממש תרופה ואי אפשר להעלים את הבעיה הזאת כי: "רפואה זה לא קסמים" אך אפשר לטפל בזה. וככה אני מוצאת את עצמי כבר מגיל 14 לוקחת גלולות נגד הריון שיש להן גם השפעה על הגוף שלי מבחינת ההורמון. אני נורא מתביישת בעצמי, גם ככה שאני בחורה מלאה ולא מלכת היופי, יש לי עוד את הבעיה הזאת! שלא תבינו אותי לא נכון, יש לי חבר יחסית כבר הרבה זמן, אני יודעת להתלבש (אם אני אמצא משהו שהולם אותי ולא חושף דברים שאני לא רוצה לחשוף), יודעת גם להתאפר יפה וכו'.. אבל אין לי 5 אלף שקל כדי לעשות ניתוח להסרת שיער.. ואין לי אמצעים אחרים (חוץ מהאמצעים הזמניים שציינתי מקודם, שאגב לא ממש יעילים

) כדי לפתור את הבעיה. אתמול, כשישתי לבד בחדר הגעתי למסקנה שאין בגוף שלי חלק אחד יפה אותו אני יכולה להראות ולחשוף.. לכולם אני מראה שאני מרוצה מאיך שאני ניראת ומראה ביטחון (אפילו לחבר שלי) אבל בפנים זה ממש לא ככה.. אני לא רוצה לדבר על זה עם חבר שלי למרות שהוא ראה כבר הכל ואומר לי כל המזמן שהוא אוהב איך שאני ניראת, כי אני לא רוצה להראות לו את חוסר הביטחון שיש לי (הרי בנים אוהבים בנות שיש להן ביטחון והן אוהבות ומודעות לאיך שהן ניראות).. אני מתחילה לשנוא את עצמי יותר ויותר, מיום ליום.. ולא יודעת מה לעשות

(סליחה על אורך ההודעה ותודה לאלו שקראו ויתייחסו אליה ברצינות) נ.ב במיקרה ותראו את ההודעה הזאת בפורמים נוספים, בבקשה אל תעלבו.. זה לא שאני לא לוקחת את הפורום שלכם ברצינות אלא שאני פשוט לא יודעת אם זה הפורום הנכון לכתוב בו את ההודעה שלי..

 

[במבה לא של אוסם]

קראתי הכל והנה התגובה שלי

את לא צריכה להתביש בעצמך! אם חבר שלך אומר לך שהוא אוהב איך שאת ניראת והוא חבר שלך סימן שאת ניראת בסדר גמור מבחינתו אז את צכה לקחת תזה בתור סבבה חבר שלי אמר לי שהוא אוהב איך שאני ניראת אז אני ימשיכ להיראות ככה כי לדעתי כל מה שהבנתי ממה שכתבת חשוב לך מה חושבים וגם חשוב לך מה את חושבת את יכולה אולי להרזות\להשמין לנסות לטפל בזה יותר ביסידות למרות הכל אין לי מושג מזה טסטוסטרון סליחה על הבורות אם תסברי זה יהיה נחמד

 

[יעל גאלי דואני]

מורן שלום

כואב לשמוע את מה שאת מתארת, ונשמע שקשה מאוד להיות כרגע במקום בו את נמצאת. נשמע כי מעבר למציאות החיצונית הלא קלה, את באופן פנימי גם לא עושה לעצמך חיים קלים. אני חושבת כמו שאמרה במבה שאת בהחלט יכולה להתחזק מהעובדה כי יש לך חבר, שנמשך אליך ואוהב אותך כמו שאת (ואולי תוכלי לנסות להסתכל על עצמך דרך העיניים שלו ולמצוא בעצמך נקודות מושכות...). את אומרת כי את לא רוצה לשתף אותו בחוסר הביטחון שלך, ומפחדת שגם זה ידחה אותו - אולי כדאי לשקול זאת שוב, אולי את לא תידחי אותו כ"כ מהר כפי שאת חושבת. ובכלל כשאי למצוא מישהו (אם לא הוא אולי אמא, אבא, יועצת, איש מקצוע...) לשתף אותו ולהתיעץ איתו לא רק באיזה תרופה לקחת, ואיזה ניתוח, אלא גם באיך את מרגישה ומקבלת את עצמך. עד אז וגם אח"כ- אנחנו כאן