המורי הזקן
New member
לא משתחרר ממנה
היי לכולם,חייב לשחרר ולפרוק.ביומיים האחרונים הרבה על זה.אני בן עשרים וחמש עוד מעט והיא הייתה שנתיים מתחתיי.
לפני 3-4 חודשים בערך נפרדתי מהחברה שהייתה לי.היינו ביחד שנתיים וחודשיים.היה לנו טוב,היו כמה תאקלים פה ושם אבל נורא הסתדרנו סה"כ.
אני פשוט יושב וחושב עכשיו על כמה היה לנו טוב ביחד,וחושב על הצחוקים שלנו והרגעים האלה.
אני חושב שהאכלתי אותה הרבה חרא בגלל שלא הייתי סגור על עצמי,ואני יודע שהיא הייתה בחורה מקסימה,אבל לא יכלתי לסחוב עוד.לא יכלתי שהיא לא עובדת ולא מקדמת את עצמה,לא עם העובדה שאני מסתכל על בחורות אחרות ולא מרוכז בה.הרגשתי רע עם זה.גם עם העובדה שלא יכלתי להעריך מה שיש לי והרגשתי פשוט חרא של בנאדם.
אז החלטתי\נו להיפרד וכל פעם לא הצלחנו באמת להיפרד כשנישארנו בקשר.ניפרדנו איזה פעמיים שלוש לפני. ואז טסתי לחו"ל לבד לכמעט חודש. ואמרנו: זהו,נפרדים.חותכים.וגם בחו"ל קישקשנו פה ושם עד שבחו"ל אמרתי לה שחלאס,מוחקים מהפייסבוק,לא מדברים ולא כלום.
חזרתי לארץ והיה לה חשוב לדעת שהכל בסדר איתי ועדיין שמרנו על יחסים טובים למרות שאמרנו שחותכים.חודש בערך מאז שחזרתי לא ראיתי אותה(יום לפני הטיסה התראינו פעם אחרונה).אז דיברנו חצי שעה ככה אני זוכר,והצעתי תו"כ שיחה שניפגש.ניפגשנו כמה ימים אחרי זה.שאלתי אותה מה דעתה שנחזור אולי,שננסה וניתן לזה עוד צ'אנס. 'דן(בדוי),אני רוצה לדעת שאתה סגור על עצמך'.ירדו לי קצת דמעות,אבל החלטתי לתת לזה צ'אנס כי אני מרגיש שאולי השתניתי,אולי משהו השתנה שם בקופסה ועכשיו אפשר להמשיך אחרי שחזרתי מחו"ל.
יומיים,יומיים!אחרי זה התקשרתי אליה ואמרתי לה שאני מעדיף שלא ניפגש יותר.חבל לעשות לה עוד רע.רוצה להיפרד.'דן,מספיק,נמאס לי.אני לא יכולה יותר.אם אתה לא יכול,פשוט תשחרר אותי.'
ואמרתי לה שאני משחרר אותה.אבל אז התחיל הסיבוך שלי.
אני מרגיש כלכך מאוכזב מעצמי.מהעובדה שחשבתי שהשתניתי אבל המציאות הראתה אחרת.מהעובדה שהאכלתי אותה חרא בלי שהיא עשתה לי כלום.מרגיש כלכך אשם על זה,על הציפיות שהיו לי מעצמי שאולי יכלתי להישאר איתה.מהעובדה שאולי עכשיו מישהו אחר נותן לה משהו שאני לא יכלתי לתת(קינאה?ברור).לפני שלושה שבועות בערך היא רצתה להוסיף אותי בפייסבוק ואמרתי שאני לא רוצה.היא רצתה להגיד לי שהיא מרגישה שיש בינינו איזה דיסטנס לא בריא,ואמרה שהיא תשמח אם נהיה בקשר גם כידידים ובלי שום קשר למה שהיה היא עדיין אוהבת אותי בתור בנאדם ואני אדם מדהים וכל מה שהיא רוצה זה שאני אהיה מאושר.אמרתי שאני מעדיף שלא נהיה בקשר ושגם היא בנאדם מקסים.
לי זה יעשה רק רע.זה מתחיל עם התכתבויות,לפגישה פעם-פעמיים בשבוע,ואז חוזרים להיות שוב חברים ושוב נשאבים למעגל התסבוכת הפנימית שיש לי.
אני יודע שאני יכול לחזור אליה אם אני רוצה(ואני רוצה),וזה יכול להיות קאמבק רציני,אבל אני יודע שזה רק מגעגוע ומצימאון אליה.אחרי חודש חודשיים,זה יתפוגג ושוב פעם אני אוכל חרא.אני מנתק כל מגע,לא רוצה לחזור לזה.לא שלחתי לה סליחה אם פגעתי,לא אשלח לה עוד שבוע יומולדת שמח,כלום.לא מאגו,לא משינאה,פשוט רוצה להתנתק מזה.אם אני אשלח הודעה,מילה,אסתכל בפרופיל,אני פשוט אחשוב על זה ועליה כל היום.אני לא יכול.
אין לי ראש לזוגיות ולהשקעה,אני לא רוצה חברה,זה לא מתאים לי.אני לא יודע אם בכלל אני בנוי למחויבות ונגזר עליי לחיות עם אהבות קצרות וזהו.בלי ציפיות ובלי אכזבות.מה שנכון היום לא יהיה חייב להיות נכון מחר.
פשוט מתגעגע לצחוקים שלנו ביחד,למגע ולעדינות שלה.האם אני חושב על לחזור פעם?הלוואי.אבל לא,לא עכשיו.לא כשאני כלכך לא שלם עם עצמי,כועס,מאוכזב,נלחם עם עצמי על מי שאני.לא כשאני עוד נושא רגשי אשמה וכעס.
חייב להשתחרר!חייב להפסיק להיות מאוכזב!
וצריך אתכם!
היי לכולם,חייב לשחרר ולפרוק.ביומיים האחרונים הרבה על זה.אני בן עשרים וחמש עוד מעט והיא הייתה שנתיים מתחתיי.
לפני 3-4 חודשים בערך נפרדתי מהחברה שהייתה לי.היינו ביחד שנתיים וחודשיים.היה לנו טוב,היו כמה תאקלים פה ושם אבל נורא הסתדרנו סה"כ.
אני פשוט יושב וחושב עכשיו על כמה היה לנו טוב ביחד,וחושב על הצחוקים שלנו והרגעים האלה.
אני חושב שהאכלתי אותה הרבה חרא בגלל שלא הייתי סגור על עצמי,ואני יודע שהיא הייתה בחורה מקסימה,אבל לא יכלתי לסחוב עוד.לא יכלתי שהיא לא עובדת ולא מקדמת את עצמה,לא עם העובדה שאני מסתכל על בחורות אחרות ולא מרוכז בה.הרגשתי רע עם זה.גם עם העובדה שלא יכלתי להעריך מה שיש לי והרגשתי פשוט חרא של בנאדם.
אז החלטתי\נו להיפרד וכל פעם לא הצלחנו באמת להיפרד כשנישארנו בקשר.ניפרדנו איזה פעמיים שלוש לפני. ואז טסתי לחו"ל לבד לכמעט חודש. ואמרנו: זהו,נפרדים.חותכים.וגם בחו"ל קישקשנו פה ושם עד שבחו"ל אמרתי לה שחלאס,מוחקים מהפייסבוק,לא מדברים ולא כלום.
חזרתי לארץ והיה לה חשוב לדעת שהכל בסדר איתי ועדיין שמרנו על יחסים טובים למרות שאמרנו שחותכים.חודש בערך מאז שחזרתי לא ראיתי אותה(יום לפני הטיסה התראינו פעם אחרונה).אז דיברנו חצי שעה ככה אני זוכר,והצעתי תו"כ שיחה שניפגש.ניפגשנו כמה ימים אחרי זה.שאלתי אותה מה דעתה שנחזור אולי,שננסה וניתן לזה עוד צ'אנס. 'דן(בדוי),אני רוצה לדעת שאתה סגור על עצמך'.ירדו לי קצת דמעות,אבל החלטתי לתת לזה צ'אנס כי אני מרגיש שאולי השתניתי,אולי משהו השתנה שם בקופסה ועכשיו אפשר להמשיך אחרי שחזרתי מחו"ל.
יומיים,יומיים!אחרי זה התקשרתי אליה ואמרתי לה שאני מעדיף שלא ניפגש יותר.חבל לעשות לה עוד רע.רוצה להיפרד.'דן,מספיק,נמאס לי.אני לא יכולה יותר.אם אתה לא יכול,פשוט תשחרר אותי.'
ואמרתי לה שאני משחרר אותה.אבל אז התחיל הסיבוך שלי.
אני מרגיש כלכך מאוכזב מעצמי.מהעובדה שחשבתי שהשתניתי אבל המציאות הראתה אחרת.מהעובדה שהאכלתי אותה חרא בלי שהיא עשתה לי כלום.מרגיש כלכך אשם על זה,על הציפיות שהיו לי מעצמי שאולי יכלתי להישאר איתה.מהעובדה שאולי עכשיו מישהו אחר נותן לה משהו שאני לא יכלתי לתת(קינאה?ברור).לפני שלושה שבועות בערך היא רצתה להוסיף אותי בפייסבוק ואמרתי שאני לא רוצה.היא רצתה להגיד לי שהיא מרגישה שיש בינינו איזה דיסטנס לא בריא,ואמרה שהיא תשמח אם נהיה בקשר גם כידידים ובלי שום קשר למה שהיה היא עדיין אוהבת אותי בתור בנאדם ואני אדם מדהים וכל מה שהיא רוצה זה שאני אהיה מאושר.אמרתי שאני מעדיף שלא נהיה בקשר ושגם היא בנאדם מקסים.
לי זה יעשה רק רע.זה מתחיל עם התכתבויות,לפגישה פעם-פעמיים בשבוע,ואז חוזרים להיות שוב חברים ושוב נשאבים למעגל התסבוכת הפנימית שיש לי.
אני יודע שאני יכול לחזור אליה אם אני רוצה(ואני רוצה),וזה יכול להיות קאמבק רציני,אבל אני יודע שזה רק מגעגוע ומצימאון אליה.אחרי חודש חודשיים,זה יתפוגג ושוב פעם אני אוכל חרא.אני מנתק כל מגע,לא רוצה לחזור לזה.לא שלחתי לה סליחה אם פגעתי,לא אשלח לה עוד שבוע יומולדת שמח,כלום.לא מאגו,לא משינאה,פשוט רוצה להתנתק מזה.אם אני אשלח הודעה,מילה,אסתכל בפרופיל,אני פשוט אחשוב על זה ועליה כל היום.אני לא יכול.
אין לי ראש לזוגיות ולהשקעה,אני לא רוצה חברה,זה לא מתאים לי.אני לא יודע אם בכלל אני בנוי למחויבות ונגזר עליי לחיות עם אהבות קצרות וזהו.בלי ציפיות ובלי אכזבות.מה שנכון היום לא יהיה חייב להיות נכון מחר.
פשוט מתגעגע לצחוקים שלנו ביחד,למגע ולעדינות שלה.האם אני חושב על לחזור פעם?הלוואי.אבל לא,לא עכשיו.לא כשאני כלכך לא שלם עם עצמי,כועס,מאוכזב,נלחם עם עצמי על מי שאני.לא כשאני עוד נושא רגשי אשמה וכעס.
חייב להשתחרר!חייב להפסיק להיות מאוכזב!
וצריך אתכם!
