אז לא מאוד אכפת לך שיעיפו אותנו לים
(וזה במקרה הטוב. נכון שיש יותר טוב ממנו אבל זה כבר עם סבירות אפסית - לאור כל ההסתה נגדנו בעולם הערבי. אני רואה את זה ככה - הערבים משתלטים, היהודים בחוץ או לפחות "לא בעניינים" בדרך זו או אחרת, ממשיכים קרבות על ארץ ישראל - רק שבין הערבים עקב ויכוחים אינפנטיליים מסוגים כמו "אני מצאתי, אני הגעתי ראשון, אני שמתי דגל, אני עשיתי הסכם עם המלך, אני עשיתי הסכם עם הבן שלו, הנשיא התחלף ועכשיו ההסכם בוטל, זה הישראלים לקחו ממני אז, ואת זה אז, ולי מגיע יותר, והפלשתינים רוצים אותי, ואני נתתי לכם לעבור אז לי מגיע, ואני ניהלתי את מאבק ההתנגדות" וכו'. או שפשוט ההשתלטות לא תהיה בשיתוף פעולה והאומות הערביות ילחמו זו בזו קודם כל כדי להחליט למי מגיעה הארץ יותר) אבל לא על זה אני מדבר(ככה שגם אם רק התכוונת לגרום לצבא להיות יותר הומני ופחות נקמני, מה שאולי צריך... אני לפחות לא יודע - אני לא מפקח על משפטים צבאיים ולא בדקתי את הנחיצות והעדיפות של דרכי פעולה שונות), אני לא מסתכל ככה. באמת אם ישראל לא הייתה בסביבה אז צבאות ערב לא היו שואפים להרבה עוצמה והכוחות(של שני הצדדים) לא היו כה מאיימים(או לפחות לא בכזה קצב גידול). אז אולי כדאי באמת להיות יותר "נחמדים" ופחות מרתיעים. אבל יש בכל הסיפור הזה משהו מוזר. מתים הרבה פלשתינים וזה דבר שאתה לא יכול להתעלם ממנו, ולכן אתה שואף דוקא להקטין את התקיפות על חשבון המגננה(מה גם שכל העוצמה הצבאית הזאת עומדת בפני עצמה כסכנה שיש להתמודד איתה - ומה שיוצר אותה זו תחרות ההתחמשות, שתהיה קטנה יותר אם יהיו פחות כאלו שמאיימים זה על זה) אבל... נראה ש... בני אדם אינם כולם שווים עבורך... נראה שאתה עובד לפי יחסים - מעימותים נהרגים הרבה יותר אנשים במדינות גדולות, אבל מכיוון שכאן אין הרבה אנשים, והאחוז של אלה שנהרגים כאן גדול לעומת מדינות אחרות, אז לעניין שפה אתה מקדיש יותר חשיבות. אתה בטח יודע מה גורם בד"כ לעימותים - אפליה, שמקורה באפליה היומיומית - זאת שאנו בד"כ משתמשים בה, זו שאומרת אני שווה הכי הרבה, אח"כ קרובי המשפחה שלי(לא ביחד), אח"כ בני עמי(שוב, לא ביחד), אח"כ בני אדם אחרים בסביבה שלי, אח"כ בני אדם אחרים שלא בסביבה שלי, ואח"כ חיות(שהרבה פעמים אינן דוקא האחרונות, במיוחד אם אתה קרוב אליהן). בשביל שהגישה הזו תדעך יקח הרבה מאוד זמן(והרבה מאוד הסברה בסגנון קרוב לפציפיסטי). מה שאפשר לעשות בינתיים(לפי דעתי) זה פשוט לא לקחת אחריות על עצמנו - לא לפרש כמשהו אישי כל התחמשות של האחר, ופשוט לוותר בהדדיות על העימות הצבאי, לנסות למצוא דרך בה לא נצטרך הרבה הגנה ובה יהיה הכי קל לנו ולאחרים לוותר. למה לא נותנים מדינה לפלשתינים? הם יתחמשו ותהיה מלחמה. למה שהם יתחמשו? כי הישראלים מאיימים על האדמה היקרה שלהם, והם רוצים גם להתפשט. למה להתפשט? כי לא מגיעה ל"יהודים הרעים" אדמה אחרי כל מה שהם עשו - לא בגלל שהם "מטמאים אותה"(אותם פנאטים שאומרים זאת יצטרכו להתמודד עם דעת העולם), אלא בגלל שזה נותן להם הזדמנות לכבוש את פלשתין - הרי יש להם את הכח. כעת לפואנטה הכל כך חסרה(הסחור-סחור עצמו נגמר בערך בקטע של "מה שאפשר לעשות בינתיים") - מה שיכול להניע אותם להוות איום עלינו, זה איום עליהם. אם לא היה איום עליהם מצידנו, אז לא היה להם אינטרס לאיים עלינו, והם גם לא היו מאיימים עלינו. אם עד כאן הכל בסדר, אז אתה אמור להסכים לכך שעדיף לתכנן דרך שתגרום לאיומים האלה "להצטמצם בהדדיות" על פני להחליש את "הצבא התקיף" או לחזק את "הצבא המגן" בלי שום קשר ישיר לצד השני.
