לא נעלמנו ../images/Emo3.gif
ממוצאי שבת הודיה חלתה.. היא גם לא רצתה לשתות
ואת מה שהיא בקושי אכלה היא הקיאה.. בגלל זה היא התייבשה והרופא שראה אותה ביום שני אמר שהוא רוצה שנאשפז אותה במחלקת ילדים.. (בכיקר בגלל שהיה חשש לדלקת בשתן שב"ה לא היה לה..) אשפוז ילדים זה סיוט לא קטן
היה לנו מזל שהגענו אז ולא ביום רביעי... כי התפוסה לא היתה מלאה והוכנסו לחדר... ביום רביעי (היום ששוחרנו) היו הרבה מיטות לאורך המסדרון
במחלקה היא קבלה עירוי (וזה לדעתי ממש כואב שלוקחים עירוי מהורדים בכף היד..) והיא ממש בכתה מזה.. (ועוד חשבו פעם שאין לה רגישות.. כי היא לא בוכה כשלוקחים לה בדיקות דם במעבדה..) חמותי עזרה לנו המון ולא נתנה לי להשאר איתה בלילה.. היא אמרה ש3 לילות בלי שינה רק יפריעו לי ושהכי חשוב שמחר אגיע למחלקה רעננה...) זה באמת עזר כי בלילה ישנתי טוב ולמחרת היתי עם הודיה כל היום.. הכרנו את "הכתה של המחלקה" הודיה כנתה את זה ספריה/משחקיה ואפילו ביתספר (אני עובדת בבי"ס והיא יודעת שבי"ס זה מקום עם הרבה ילדים..) באיזה שלב הודיה ממש בכתה ואמרה לי "רוצה אמא".. אמרתי לה אמא פה.. אז היא המשיכה "רוצה בית אמא שלי"... כמה שהסכתמתי אתה כי מי רוצה להיות בבי"ח... ביום רביעי נשארנו בסוף עד כמעט 2 כי היה צריך לעשות לה בדיקת דם לראות שהכל בסדר.. ועד שרופא התפנה לעשות את זה לקח המון זמן.. (גם הבנו שהיינו צריכים להיות קצת "חוצפנים" ולמרות שאמרו לנו שצריך לחכות עד שיתקראו לנו.. מי שעמד ליד חדר הטיפולים הוכנס לטפול.. גם אם היה משהו אחר לפניו בתור... ) הצפיפות כמו שתארתי היתה נוראית.. אבל לעתים היחס של האחיות היה...
ומזל שמצאנו אחות אחת בכל משמרת שידעה להתיחס להורים ולא לבלבל אותם.... בתקווה שלא נזדקק עוד לבתי חולים
ממוצאי שבת הודיה חלתה.. היא גם לא רצתה לשתות
