לא סובלת כששואלים אותיעל הרגל של טל

[ש ח ר של י ו ם חדש]

לא סובלת כששואלים אותיעל הרגל של טל

כל מיני אימהות בגן ששואלות, "נו? הרגל הסתדרה?", "נו, הניתוח הצליח? הכול בסדר עכשיו?" אני עונה תשובות קצרות ואומרת שאנחנו בשיקום ומקווים לטוב. זה מעצבן אותי. אני לא מסוגלת להאריך בהסברים. אנשים לא מבינים מה זה ואין לי חשק להסביר. אנשים מצפים שהכול יסתדר במטה קסם, אבל זה לא ככה. זה תהליך. גם אתכם מעצבן כששואלים אתכם על הרגל או הרגליים של הילד או הילדה? או שרק אני כזו?

 

[אמא של תותוש]

בטח שמעצבן...

כשהוא היה עם הנעליים כל היום השתגעתי משאלות של זרים בסגנון "מסכן, מה יש לו???" שימי פס. תמשיכי לתת תשובות קצרות שיבינו שזה לא נושא לדיון ותשתדלי לא לקחת ללב.

 

[אורנית של לים לם]

מסכן?

אם מבוגר היה אומר על הילד שלי שהוא מסכן מיד הייתי עונה בתקיפות:: ילד מסכן זה ילד שהוריו לא אוהבים אותו/מתעללים בו/מזניחים אותו וכו'. הילד שלי לא מסכן!

 

[אורנית של לים לם]

גם אותי

שואלים כל הזמן שאלות. התשובות שלי שונות מאדם לאדם ותלויות במצב הרוח הרגעי שלי. אני לא מתעצבנת כי אני יודעת שחלק מהאנשים שואלים באמת כי אכפת להם וחלק סתם מסקרנות שאותה אני יכולה להבין. בכל זאת משהו שונה... הכי מבדח בעיני כאשר משווים את הטיפול של נטע לילדה אחרת ביישוב שהיה לה גבס וגם מכשיר כל שהוא אבל בעיה שונה לגמרי! בעיה באגן! אני לא מתחילה להסביר שהבעיה שונה, שהמכשיר שונה, שהטיפול שונה.אני נזכרת בדבריו של סבא שלי עליו השלום שהיה אומר על זה:בעורף יש קפיץ. הוא יודע לנוע מלמעלה למטה. תניעי את הקפיץ. (בספניולית זה נשמע יותר טוב...) צ'או, אורנית

 

[אמא של כדור]

אני מרגישה כמו אורנית

בזמן האחרון החלטתי באמת להבדיל בין סוגי השאלות/הערות. נימוס -למי יש כח להגיב ברצינות, מקבלים ממני חיוך מטופש של "הכל בסדר". טמטום- לכו חפשו, חוץ מלהגיד "הוא נראה לכם מסכן?" אני לא אומרת כלום, אולי מעקמת ת'פרצוף. התעניינות כנה- מסכנים אלו כי אני מסבירה באריכות. מה שמעניין שמאלה הרבה פעמים אני גם שומעת על מישהו במשפחה שהיה לו ק"פ או רגליים עקומות או כל מיני דברים אחרים... בזמן האחרון שמתי לב גם לתגובות שלי ל"מה הוא כבר עושה? כבר עשיתי טעות פעם אחת שהושבתי אותו בלי שהתיישב. אנשים אוהבים להשוות, כל הזמן... זה מתיש.

 

[גווניבר]

אנשים מעצבנים...

כן, מוכר, מוכר. לי הכי קשה כששואלים אם עכשיו המצב יותר טוב, ואני עונה בחיוך (או לפחות משתדלת): 'לא. לא ממש'. התשובה "יותר טוב" או "תודה לאל" לא מחייבת הסברים ארוכים. מי ששאול סתם לא מצפה באמת לתשובה מפורטת, אלא רק להביע עיניין. השאלות מעצבנות כי הן לוחצות על עצבים חשופים. אנחנו בעצמנו מודאגים מהמצב, והשאלות של האנשים מכריחות אותנו לחשוב על זה. תזכרי שהאנשים הם לא רעים (אולי בלי יותר מידי טאקט ואינטילגנציה רגשית, אבל לא רעים), ולא רוצים להעציב אותנו.

אולי תחשבי כל פעם על ההתקדמות שטל עובר. תחשבי שלפני כמה חודשים הוא עוד היה עם גבס, ועכשיו הוא יכול להשתולל בחוץ, לבעוט בכדור. כשהייתי קטנה שאלו אותי הרבה למה הנעליים שלי הפוכות. ממש התעצבנתי להסביר כמה פעמים ביום שיש לי בעיה ובלה בלה בלה. תזכרי שאת לא חייבת הסברים לאף אחד. מכירה את המערכון של קישון 'לא מקשיבים'? תתעודדי.

 

[ש ח ר של י ו ם חדש]

תודה לכולכם על התגובות

אני רואה שכולכם מרגישים כמוני. אני צריכה לסגל עור של פיל ופרצוף של "לא 'כפת לי מכלום..." תודה שוב, יעל

 

[אמא של כדור]

../images/Emo45.gif אין ברירה, פוקר פייס ../images/Emo98.gif