לא עוד...
איך האמנתי לך? איך הייתי כזאת טיפשה ותמימה? איך? לא חשדתי לרגע אחד לשניה לא שיערתי לעצמי ואת היית כלכך איכפתית וכלכך דואגת וכלכך אחות גדולה בדיוק כמו שרציתי בדיוק כמו שהייתי צריכה בדיוק כמו שאני עדין צריכה... וזה יצא ממש מתאים כי את היית בת יחידה ורצית אח/אחות קטנים ואני הבכורה כלכך רציתי אחות גדולה וזה כלכך התאים והגיע בזמן והיית כלכך מתאימה לחבר שלך שדרכו הכרנו והייתם כלכך חמודים ביחד וכלכך שמחתי בשביל שניכם... דיברנו ונפגשנו וגילית... וסיפרת לי קצת עליך ספרת שההורים שלך "נפטרו" כשהיית בת 16 ביום הולדת שלך וידעתי שאת חולה ב"סרטן" ונלחמת בזה וכלכך הצלחת במה שעשית ואמרת שאת יכולה / מוכנה /ורוצה לעזור ובאמת ככה זה נראה בהתחלה ואני האמנתי לך והיינו מדברות לא רק על זה ועל כל הדברים הרעים אלא על הכל ידעת שהכרתי את חבר שלך עוד מלפני שהייתם חברים אבל זה לא הפריע לך כי ידעת שלא היה וגם לא יהיה ביננו כלום והיה לי כלכך נחמד לדבר איתך ואז הוא התקשר אלי יום אחד ואמר שהוא ממש מצטער ואני לא הבנתי למה על מה יש לו להצטער הוא לא עשה כלום ואז הוא ספר לי שכלום לא היה נכון שכל מה שספרת לי ולו היה שקר ההורים שלך לא נפטרו כשהיית בת 16 הם חיים ,בריאים ושלמים ואין לך סרטן הוא היה הולך אתך לבית חולים למחלקה לקבל טיפול ומחכה לך בחוץ ואת בנתיים התחבאת והיית מפזרת שערות על הכרית כאילו את חולה באמת והיית שמה טיפות דם קטנות על הכרית כאילו את באמת חולה לא עבדת איפה שחשבנו שאת עובדת אפילו הגיל שלך לא היה הגיל שאמרת לנו והשם שלך בהחלט לא היה מאי בנוסף לזה גנבת לו ,לחבר שלך ,לזה שאהבת ורצית להתחתן איתו ולשותפה שלו לדירה כסף וכרטיסי אשראי והאשמת אותנו שאנחנו בוגדים בך ואת... את סיפרת לו... את סיפרת לו מה שאני ספרתי לך בהמון מאמצים ואת סיפרת לו לא כדי לעזור לא כי היה לך אכפת אלא כדי לפגוע כדי להרוס אותי יותר ממה שכבר הייתי כדי למשוך אותי עוד יותר למטה מהלמטה שכבר הייתי בו כדי לשבור אותי כדי לגרום לי להפסיק לנסות לדבר עם אנשים כדי להחליט לשמור את זה לעצמי ולא לספר לאף אחד... פעם אחת שבועיים בערך אחרי שגיליתי ניסיתי להתקשר רציתי לשאול אותך למה רציתי רק לשמוע את הכל שלך ולהגיד לך "שלום ,זאת אני !@#$ רציתי להגיד לך תודה" ואז לנתק לך אבל לא היה לי אומץ כי מה לעשות אני פחדנית אז תודה לך תודה על כל מה שעשית למעני....
איך האמנתי לך? איך הייתי כזאת טיפשה ותמימה? איך? לא חשדתי לרגע אחד לשניה לא שיערתי לעצמי ואת היית כלכך איכפתית וכלכך דואגת וכלכך אחות גדולה בדיוק כמו שרציתי בדיוק כמו שהייתי צריכה בדיוק כמו שאני עדין צריכה... וזה יצא ממש מתאים כי את היית בת יחידה ורצית אח/אחות קטנים ואני הבכורה כלכך רציתי אחות גדולה וזה כלכך התאים והגיע בזמן והיית כלכך מתאימה לחבר שלך שדרכו הכרנו והייתם כלכך חמודים ביחד וכלכך שמחתי בשביל שניכם... דיברנו ונפגשנו וגילית... וסיפרת לי קצת עליך ספרת שההורים שלך "נפטרו" כשהיית בת 16 ביום הולדת שלך וידעתי שאת חולה ב"סרטן" ונלחמת בזה וכלכך הצלחת במה שעשית ואמרת שאת יכולה / מוכנה /ורוצה לעזור ובאמת ככה זה נראה בהתחלה ואני האמנתי לך והיינו מדברות לא רק על זה ועל כל הדברים הרעים אלא על הכל ידעת שהכרתי את חבר שלך עוד מלפני שהייתם חברים אבל זה לא הפריע לך כי ידעת שלא היה וגם לא יהיה ביננו כלום והיה לי כלכך נחמד לדבר איתך ואז הוא התקשר אלי יום אחד ואמר שהוא ממש מצטער ואני לא הבנתי למה על מה יש לו להצטער הוא לא עשה כלום ואז הוא ספר לי שכלום לא היה נכון שכל מה שספרת לי ולו היה שקר ההורים שלך לא נפטרו כשהיית בת 16 הם חיים ,בריאים ושלמים ואין לך סרטן הוא היה הולך אתך לבית חולים למחלקה לקבל טיפול ומחכה לך בחוץ ואת בנתיים התחבאת והיית מפזרת שערות על הכרית כאילו את חולה באמת והיית שמה טיפות דם קטנות על הכרית כאילו את באמת חולה לא עבדת איפה שחשבנו שאת עובדת אפילו הגיל שלך לא היה הגיל שאמרת לנו והשם שלך בהחלט לא היה מאי בנוסף לזה גנבת לו ,לחבר שלך ,לזה שאהבת ורצית להתחתן איתו ולשותפה שלו לדירה כסף וכרטיסי אשראי והאשמת אותנו שאנחנו בוגדים בך ואת... את סיפרת לו... את סיפרת לו מה שאני ספרתי לך בהמון מאמצים ואת סיפרת לו לא כדי לעזור לא כי היה לך אכפת אלא כדי לפגוע כדי להרוס אותי יותר ממה שכבר הייתי כדי למשוך אותי עוד יותר למטה מהלמטה שכבר הייתי בו כדי לשבור אותי כדי לגרום לי להפסיק לנסות לדבר עם אנשים כדי להחליט לשמור את זה לעצמי ולא לספר לאף אחד... פעם אחת שבועיים בערך אחרי שגיליתי ניסיתי להתקשר רציתי לשאול אותך למה רציתי רק לשמוע את הכל שלך ולהגיד לך "שלום ,זאת אני !@#$ רציתי להגיד לך תודה" ואז לנתק לך אבל לא היה לי אומץ כי מה לעשות אני פחדנית אז תודה לך תודה על כל מה שעשית למעני....