לא פוליטיקה - רק מציאות דיווח מהשטח
ישבתי מתחת לעצי פרי ושוחחתי עם האינסטלטור שהוא מורה לספורט במקור, אב לשניים עשר ילדים, מרוויח 1,200 ש"ח בחודש. לשניים מילדיו יש בעיות רפואיות שאין להם פתרון בתחומי הרשות. והאשפוז בארץ מתחיל מ-3,00 דולר. סכום דימיוני. כך סיפר לי אב הילדים את גלגולו של מתאבד. איך שיר נולד. איך מתאבד נולד. יושב לו אבא שהיה רגיל להאכיל את ילדיו. להיות זה שמביא את הפרנסה. זה שהילד שלו זקוק למשהו האבא שולח את ידו לכיס מוציא מספר מעות ועונה לצרכי בנו. הבן יודע שהוא נזקק לאב, ועל כן נשמע בקולו. המסגרת המשפחתית נשמרת. יושב לו האב. מוכה הסגרים. עבודה אין. כסף אין. בקושי מוציאה המשפחה את לחמה. בא אליו הילד, עיניו יוצאות ממותרותיהן הצנועות של שכניו. רואה את אביו יושב בין ארבע קירות. אינו עובד. כך מבוקר עד ליל. הילד מבקש פעם פעמיים. מבין שיבש הבאר. מבין שהאב אינו מסוגל לענות לצרכיו. המסגרת המשפחתית כבר אינה מספקת את הילד. דמות האב החזק, המפרנס, העונה לרכיו של הילד, מתרסקת לרסיסים. יוצא הילד החוצה. מאתרים אותו אנשי האסלם הקיצוני. עם זה הג'האד או החמאס. מציעים לו דמות אב בדמות האלוהים חמוש בזקן ועטור בעביה. מציעים לו 20 שקל כאן חמישים שקל שם. והנה. הוא בידהם. שוטפים אט אט את מוחו. מה יעשה האב וזעקתו אינה נשמעת. איבד את מקור סמכותו מול ילדיו. ילדו הולך לאיבוד בנבכי ההטעיה הפיתוי הקיצוניות כרוניקה של מוות ידוע מראש סיפורה של ארצינו המתמלאת בעובדים שנולדו וגדלו על ניחוחות אחרים. בעוד בני הארץ הזאת מאבדים את ילדיהם לטובת או ליתר דיוק לרעת תושביה. יוצאים למעשי נקם בשם הקיצוניות ואנו ? הנרחוץ בטוהר כפינו ? מה לעשות יש כאשר הפחד שולט במנהיגותינו החסרה אומץ והבנה לנפשו של אותו פועל שנפשו יוצאת להביא את לחמו לילדיו שנקרע בראותו את ילדיו גדלים ללא מסגרת משפחתית שמנהיגותו אף היא מושחתת וכספי הסיוע המוזרמים לה מארצות שוחרות טוב מגיעים לראשיה ועמה נמק ברעב סתם שיחה עם אב מיוסר אינסטלטור שזנח את הוראת הספורט "בנפשו יביא לחמו" אללי שתבא הברכה על ראשינו ותשרה השכינה בארצינו כה חסרה את השכינה המאפשרת את החיים הפשטות של הרגע של החוויה האהבה לכל בן אנוש בהיותו בן האדמה
ישבתי מתחת לעצי פרי ושוחחתי עם האינסטלטור שהוא מורה לספורט במקור, אב לשניים עשר ילדים, מרוויח 1,200 ש"ח בחודש. לשניים מילדיו יש בעיות רפואיות שאין להם פתרון בתחומי הרשות. והאשפוז בארץ מתחיל מ-3,00 דולר. סכום דימיוני. כך סיפר לי אב הילדים את גלגולו של מתאבד. איך שיר נולד. איך מתאבד נולד. יושב לו אבא שהיה רגיל להאכיל את ילדיו. להיות זה שמביא את הפרנסה. זה שהילד שלו זקוק למשהו האבא שולח את ידו לכיס מוציא מספר מעות ועונה לצרכי בנו. הבן יודע שהוא נזקק לאב, ועל כן נשמע בקולו. המסגרת המשפחתית נשמרת. יושב לו האב. מוכה הסגרים. עבודה אין. כסף אין. בקושי מוציאה המשפחה את לחמה. בא אליו הילד, עיניו יוצאות ממותרותיהן הצנועות של שכניו. רואה את אביו יושב בין ארבע קירות. אינו עובד. כך מבוקר עד ליל. הילד מבקש פעם פעמיים. מבין שיבש הבאר. מבין שהאב אינו מסוגל לענות לצרכיו. המסגרת המשפחתית כבר אינה מספקת את הילד. דמות האב החזק, המפרנס, העונה לרכיו של הילד, מתרסקת לרסיסים. יוצא הילד החוצה. מאתרים אותו אנשי האסלם הקיצוני. עם זה הג'האד או החמאס. מציעים לו דמות אב בדמות האלוהים חמוש בזקן ועטור בעביה. מציעים לו 20 שקל כאן חמישים שקל שם. והנה. הוא בידהם. שוטפים אט אט את מוחו. מה יעשה האב וזעקתו אינה נשמעת. איבד את מקור סמכותו מול ילדיו. ילדו הולך לאיבוד בנבכי ההטעיה הפיתוי הקיצוניות כרוניקה של מוות ידוע מראש סיפורה של ארצינו המתמלאת בעובדים שנולדו וגדלו על ניחוחות אחרים. בעוד בני הארץ הזאת מאבדים את ילדיהם לטובת או ליתר דיוק לרעת תושביה. יוצאים למעשי נקם בשם הקיצוניות ואנו ? הנרחוץ בטוהר כפינו ? מה לעשות יש כאשר הפחד שולט במנהיגותינו החסרה אומץ והבנה לנפשו של אותו פועל שנפשו יוצאת להביא את לחמו לילדיו שנקרע בראותו את ילדיו גדלים ללא מסגרת משפחתית שמנהיגותו אף היא מושחתת וכספי הסיוע המוזרמים לה מארצות שוחרות טוב מגיעים לראשיה ועמה נמק ברעב סתם שיחה עם אב מיוסר אינסטלטור שזנח את הוראת הספורט "בנפשו יביא לחמו" אללי שתבא הברכה על ראשינו ותשרה השכינה בארצינו כה חסרה את השכינה המאפשרת את החיים הפשטות של הרגע של החוויה האהבה לכל בן אנוש בהיותו בן האדמה
