לא פייר

לא פייר

שיתוף במחשבה “שישבה” לי בראש היום:

סיכויי ההצלחה לשימור הישגי השרוול הוא כ 50 אחוז פלוס מינוס, נכון?
זה מספר ששמעתי מכמה מקורות.

אבל מה סיכויי ההצלחה למי "שנותן עבודה”?
(= מקפיד על תפריט / מקפיד על ספורט / נפגש עם דיאטנית / עם פסיכולוגית / ממעיט בג'אנקפוד / וכו)

ומה סיכויי ההצלחה למי "שלא נותן עבודה"?
(כי בהחלט יש כאלה)

כרגע אני חש "שעירבבו אותנו בסטטיסטיקה", וזה לא פייר.
הגיע הזמן שמישהו ירים את הכפפה, יעשה סקר חדש ומדויק יותר, ויחשוף את המספרים האמיתיים...
 
עזוב אותך.....

בדקת פעם מה הסטטיסטיקה
של סטטיסטיקות שצודקות?

משפט עמוק מקווה שהבנת:)

תאמין בעצמך לא בסטטיסטיקות!
 

ליבי3617

New member
לא, הוא לא


סוג של כינוי
כמו שאני מניחה שהדוקטורית היא לא באמת דוקטורית.
 
לא, אבל...

אם תרצי אני מקבל דרך מכבי ואת יכולה לשלם בתווי זהב, וגם יש הנחה %57 בגרופון, כך שתכל'ס אני משלם לך 20 שקל בסוף הפגישה ;)
 

ליבי3617

New member
ככה זה עם סטטיסטיקות

באים לבדוק את כל מי שעשה ניתוח שרוול.
בכל דיאטה ברור שמי שיעשה עבודה יצליח יותר.
מה אתה רוצה לבדוק? הצלחה התנהלותית מול הצלחה טכנית?

רעיון לא רע בכלל.
למלב"י יש גרפי מעקב אחרי מנותחים. אני אשאל לגבי נתונים כמו תזונה נכונה וספורט.
 
זה מה שאני רוצה לבדוק:

הייתי רוצה שהסקר החדש והעדכני יגיד את האמת,
ש 90 אחוז ממי שנותן עבודה מצליח לשמר,
לעומת 10 אחוז למי שלא.
זה כבר הבדל אמיתי, לא אמורפי.
כזה שמפלח את המנותחים לשתי קבוצות, כפי שצריך.
וזה כבר ייתן דרייב חזק למנותחים, ויפיל אסימון, ויגרום לחלק מאלה שלא נתנו עבודה לתת עבודה, ולאה שנותנים עבודה להתמיד בלתת עבודה או להרחיב את סוג העבודה, ובכך להגדיל את אחוזי ההצלחה הכלליים, מה שיחסוך כסף לקופה בטווח הארוך (= פחות תחלואות). וואוו, משפט ארוך. אבל שווה מחשבה...
 

ליבי3617

New member
בהחלט אשאל על הנושא אבל...

אני חושבת שזה מאד הגיוני שמי ששומר על ההישגים לאורך זמן הם אלה שעושים עבודה.
בלי מחקר, זה מה שאומרים כל הרופאים.

לצערי הרב מאד רוב המנותחים לא ממש עושים עבודה לטווח ארוך.
אני לא מדברת על אלה שבשנה או שנה וחצי הראשונות קורעים את עצמם בכושר. הייתי שם בעצמי... 6 פעמים בשבוע.
ואחר כך מה?

אני חושבת שעצם העובדה שנמצאים בטווח שמיעה, קריאה, ראייה של מנותחים ותיקים - זה אמור לתת איזשהו כיוון למנותח טרי מה כדאי וצריך לעשות.
 

חנה101010

New member
שוחחתי ארוכות עם הדיאטנית שלי היום

בערך על אותו נושא. לא סטטיסטיקה, אלא הצלחה לטווח ארוך. היא סיפרה על משורוולים שמגיעים אליה ונשענים רק על השרוול ולא חושבים על היום שאחרי הירידה. אני חושבת שכאן טמון ההבדל בין הצלחה וכישלון. לא בטוחה כ"כ איך אפשר לגלם את העבודה הזאת במחקר כלשהו. הרי עבודה שאדם עושה בראש, לא תמיד מקבלת ביטוי חיצוני כלשהו. אפשר למדוד נתונים יבשים, כמו השתתפות בקבוצת תמיכה, או טיפול פסיכולוגי. אבל יש אנשים שאת העבודה שלהם עושים לבד ומצליחים.
אני חוששת שזה מחקר שדורש השקעה איכותית מהסוג שמחקרים לא נוהגים לבצע. אבל זה בהחלט מעניין.
דרך אגב, היא התעניינה מאוד בקבוצה שלנו. נתתי לה את הפרטים שלך, ליבי. מקווה שזה בסדר.
ודניאל, יש לי תחושה חזקה לגבי המיקום שלך בסטטיסטיקה.
 

טלי 1912

New member
הטעות שלך זאת ....הסטטיסטיקה!!!


בסטטיסטיקה....
אם יש שלושה אנשים בחדר - 2 גברים ואישה.
האישה בהריון בחודש התשיעי - לפי הממוצע כל אחד בחדר בחודש השלישי.

נניח לפי הסטטיסטיקה של ניתוחי שרוול
יש 97% הצלחה .....לשמור על ההישגים לאורך זמן
ואתה ,לרוע המזל ,שייך לשלושת האחוזים הנותרים?

חיפוש אחרי תוצאות הסטטיסטיקה - הסתמכות על הסטטיסטיקה .
דומה מאוד למה שאתה מתנגד לו......
הפחד..... מהלא נודע!
אתה רוצה הבטחה!! ולא תקבל...
אתה רוצה סיכוי...... להצלחה לעתיד...... ואני מאחלת לך שתצליח.


- אבל אף אחד לא יכול להתחייב.

"נותן עבודה" בשפתך שווה לכל אדם שעשה דיאטה, גם אם לא עשה ניתוח שרוול.......
ומקפיד לשמור על הכללים...
ולא נופל לסם.... האכילה / הזלילה / ההידבקות לכורסה.......

לא הגיוני בעיניי שאדם ששומר על הכללים בהמשך חייו , יכול יחזור למשקל ההתחלתי.

הבעייתיות בעיניי עם משורוולים , שנמנעים מדברים שאהבו בעבר. . . .
* האם הם יצליחו "לתת עבודה" לאחר שחווית הניתוח תחלוף?
* שיתקלו במצבי חיים קשים?
* שיגלו שתוצאות הניתוח השפיעו על המראה שלהם...אבל עמוק בלב לא השתנה דבר ?
* ולמרות ההצלחה לא היגיעה " האהבה העצמית ".
 

ליבי3617

New member
טלי הרגת אותי


כל אחד בהריון בחודש שלישי... חזק.

גם אני חושבת שמי שנותן עבודה בדיאטה יצליח.
דווקא היום השלמתי צפייה בסרט שהקלטתי מערוץ 8.
נאמר שם שלכל השמנים שעושים דיאטה יש כוח רצון. השאלה היא מה קורה במהלך הדרך כמו שאמרת.. מצב מסויים, היתקלות מסויימת עם אוכל.
ברגע אחד הכל עף ברוח ושום דבר לא חשוב.

הנקודה שהבאת על ההימנעות מזכירה לי משהו...
זה מזכיר לי את כל הדיון התלמודי על הנזיר.
התלמוד הבבלי מביא את עניין הנזיר ש"נזירותו גבוהה מדרגתו" - כלומר שזו גזירה שהוא לא יכול לעמוד בה והיא מצערת אותו יותר ממעלתו כנזיר.
והשאלה היא כמה זה בעצם שווה.
כמה שווה נזירות שבסופו של דבר תביא לצער והפחתה עד עצירה של תהליך כמו שאנחנו מנסים לעבור.

אצלי זה לא היה עובר...
אני מעריצה אנשים שמצליחים בזה, כמובן כל עוד יווכח שזה מוצלח לאורך ימים ושנים.
 
למעלה