לא פעם אני מרגישה את זה ולא משנה

[yeshpitaron]

לא פעם אני מרגישה את זה ולא משנה

אם זו אני אשמתי או הם.
"כשבן מתחתן מפסידים ילד. כשבת מתחתנת מרויחים גבר".

 

[mykal]

לא יודעת, הנסיון שלי אחר,

יש לי כלות. שהן ממש כבנות.
וככלה אומר לך, שהיה נתק ביני למשפחת בעלי.
ולא היה נתק בינו למשפחתו, וגם ילדי היו בקשר עם הוריו.
רק אני הייתי מחוץ לטוח שלהם.
הוא עזר להם, שרת אותם, הכל בלעדי--ואני לא חסמתי.
לפני כמה חודשים אחותו התאלמנה--הוא בקשר כמעט יומיומי איתה,
הדבר היחיד שהיא מועה מלהכנס לכאן.

 

[yeshpitaron]

מיכל, זה לא מובן מאליו. לא כל הכלות כמוך רובן לעניות דעתי

מונעות מהבעל ללכת לאימא אם הן לא הולכות. כלתי לא משחררת את הבן להיות אצלנו דקה בלעדיה. לא שזה ממש חשוב אבל זה כל כך בולט שמכוון על ידה ועל כן מרגיז.
&nbsp
רוב החמות לא מסתדרות או אדישות כלפי הכלה. אני מכירה מקרוב גם מקרים הפוכים אבל יש לי חברות שרואות את הבן והנכדים פעם בשלושה חודשים ואין להן בעיה עם זה גם שהן גרות במרחק נסיעה.
&nbsp
אני אישית הסתדרתי עם חמותי רוב השנים אחר כך היה קצר בגלל משהו שלא קשור אליה (ולא אכנס לזה) אבל המשכתי ללכת כשהיה צריך וגם נתתי לבעלי (מי שאל אותי בכלל) עם הילדים חופשי.
&nbsp
אני רק יודעת שהצד של האישה תמיד קשור יותר מכל סיבה שהיא. מבינה שבת קשורה לאם וכבת מכירה קצת את הסיבות אבל לא מבינה למה למנוע יחסים סבירים מהבן עם משפחתו.

 

[הייתיאביבקיץ]

אני לא מכירה אף כלה שמונעת מהאיש שלה ללכת לאימו

טרם שמעתי איש שהתלונן שאשתו לא מרשה לו לבקר את אמא שלו
טרם שמעתי חברה שסיפרה על בעיות בתחום הזה

ואם יש גבר כזה - משהו מוזר בהתרחשות. לכל דבר הוא מבקש את אשתו רשות? או שרק בתחום הזה? ולמה?

 

[חיננית1234]

לא חייבים רשות.אישה יכולה די בקלות לעשות מניפולציות

ולגרום לכך שהבן "בעצמו" ירגיש שזה לא טבעי לו להגיע לאמו בלי אשתו.
אני מכירה כלה זאת

 

[yeshpitaron]

כן. מסכימה.

 

[yeshpitaron]

טוב, אז כלתי גם מונעת מהבן שלי לקרא את הודעותיי במיסרונים.

לא רציתי לכתוב את זה אבל זה כאן אצלי. ולא הודעות קשורות לאיש מלבדו. שלחתי תמונת חבר שלו לשעבר שהיה ממש שמן בתיכון וכשפגשתי אותו צלמתי ושלחתי לבן שלי. לא הגיב. באחת הארוחות שאלתי למה לא הגיב. הסמיק ושאל: "מתי שלחת?" והרי כולנו יודעים שאפשר לראות מתי קוראים.
היו עוד הודעות דומות או תגובות שלא כתב ולא הבנתי מנין זה הגיע...המשכתי את המשחק כדי לא לסכסך ולהסתכסך אבל התפוצצתי מזה.
&nbsp
העובדה שמזה שנים שלא ראיתי אותו לבד (לא חובה אבל מתבקש לפעמים מכורח נסיבות) מוכיחה זאת. (עוד דברים).

 

[הייתיאביבקיץ]

היא שומרת על הטלפון שלו אצלה בכיס?

אם לא - אין שום דרך שהיא יכולה למנוע ממנו לקרוא הודעות

 

[yeshpitaron]

פעם ואמנע מפרטים, ביקשתי מהבן שלי עזרה שרק הוא יכול ולא משהו

קשה ובלתי אפשרי...משהו שדווקא אוהב לעשות והייתי צריכה דחוף (קשה לי להסתיר פרטים אבל סליחה תביני בבקשה). אמרתי "אתה יכול לחצי שעה מקסימום? דחוף?" אמר כן אחר אמר למה שאני לא אגיע אליהם? אמרתי אפשר. אני אבוא ולא אכפת לי כי אני צריכה את זה ממש דחוף. אמר "טוב, תכף מתקשר". ידעתי לאן...לבקש רשות...
לאחר דקותיים הוא חוזר אלי ואומר לי שאין לו זמן והם הולכים. אמרתי לשניה בבקשה איש לא יכול לעזור מלבדך וסרב בתוקף. כל כך נעלבתי וכעסתי...למה אני חושבת שזו אשתו? כי ניתק (גם הוא לא בסדר) וחזר עם תשובה שונה.
&nbsp
&nbsp

 

[חייבתלהגיב]

זו לא אשתו, זה הוא.

הוא זה שסירב בתוקף, והוא זה שהחליט לא לעזור לך. יכול להיות שהייתה לו סיבה מוצדקת - לדעתי היה הגון מצדו להסביר לך לאן בדיוק הם הולכים ולמה הוא לא יכול. אבל בכל מקרה, את לא יכולה להאשים אותה במשהו שהוא עושה. הוא יכול היה להגיד לה "לא, אני חייב לעזור לאמא שלי". הוא לא עשה את זה.

 

[yeshpitaron]

הוא אמר אפשר. וביקש שאגיע אליהם. הסכמתי. כשהסכמתי ביקש

לנתק רגע. המתנתי. חזר.
פתאום יש לו ללכת. הוא הסביר. לנקות אחר כך ללכת לאיזה קניה וכו'.
&nbsp
הבן שלי לא יגיד לא כי אותי לוקח כמובן מאיליו ויודע להתמודד איתי.
הוא משקר על הצד שלה ועל חמותו לטובתם כשאני יודעת שאלו שקרים מוכחים והאמת הגיונית...
&nbsp
&nbsp

 

[חייבתלהגיב]

זה מאוד הגיוני שהוא לא יודע

מה התכניות שלהם, שואל את אשתו, ומתברר לו שיש להם באמת תכניות והוא לא יכול לבוא לעזור לך.
מהתאור שלך לא ברור אם התכניות שלהם "מצדיקות" לא לעזור לך, אבל זה עניין שלהם - בכל מקרה, זו בחירה שהוא עשה, גם אם אשתו לחצה עליו לבחור אותה. את בהחלט יכולה לכעוס עליו אם הוא לא בא לעזור לך בעניין מאוד גורלי וחשוב שהיית חייבת בו עזרה, והוא הפקיר אותך. אבל נראה ששרדת, כך שגם לא ברור עד כמה זה היה גורלי, חשוב, ודחוף שהוא יבוא לעזור לך באותו רגע, ואם זה היה דחוף יותר מאותן תכניות שהיו להם, שבאמת יכול להיות שהוא לא היה מודע להן.

 

[yeshpitaron]

העזרה דחופה. קלה ביותר ורק הוא יכול להקדיש מספר דקות לאימא

תעודת עניות לבן שלי ולאשתו. אם אני מבקשת עזרה דחופה מאוד וחשובה לי אפשר לעצור גם אם זו מנוחת צהרים ולבוא או לקבל אותי לחצי שעה גג. זה הלא היה אירוע ולא היה ללכת לעבודה ולא משהו שלא ניתן לדחות. בוודאות.
&nbsp
שרדתי כי מצאתי פתרונות שלא נעים לספר אותם אפילו. אבל האם צריך שמשהו יהיה גורלי כדי להיעזר? חוץ מלהציל מוות אפשר לשרוד עם הכל אבל זה לא נאה ולא יאה להזניח בקשה שאינה משהו מיוחד ומצריכה מעט מאוד זמן של הורים שגידלו ונתנו . זו אשתו אבל הבן שלי אשם שלא הסביר עמדה הגיונית למה כן.
&nbsp
הכול זכותם. גם שאתה לא קם באוטובוס לאישה מבוגרת לא יעצרו אותך אולי מקסימום אדם אכפתי יעיר אבל זה רע מאוד? כן.
&nbsp
אני אשמה כי זה החינוך שלי....

 

[חייבתלהגיב]

שוב, אני לא יודעת במה בדיוק מדובר,

אבל באופן כללי נראה שהגישה שלך היא באופן עקבי שהם חייבים, מוכרחים, לעשות בדיוק מה שאת רוצה במינון שאת רוצה ובזמן שאת רוצה - אחרת הם לא בסדר, ואת הרי גידלת ונתת וכו'.
לדעתי זו לא גישה נכונה.
לדעתי צריך לקבל באהבה את מה שהם כן נותנים, ולא לראות הכל שחור כי הם לא נותנים בדיוק את מה שאת מצפה שהם יתנו.
אני, כאמא, בגישה שהבנות שלי לא ביקשו שאלד אותן. אני רציתי ללדת אותן, ורוצה לגדל אותן. כשהן תגדלנה ותהיינה עצמאיות אני לא מצפה מהן לשום תמורה. אני אשמח אם כן תהיה תמורה, ואקבל כל תמורה בשמחה (במיוחד ביקורים של הנכדים), אבל בוודאי שלא אדרוש או ארגיש ש"חייבים לי" כל דבר כי אני גידלתי אותן. נראה לי שהגישה שלי הייתה מונעת ממך הרבה אכזבה וכאב לב. כי הם כן נותנים לך ועושים בשבילך - הבעייה שלך היא רק שהם לא עומדים בציפיות שלך לגבי מה בדיוק הם צריכים לתת ולעשות, ולדעתי המפתח הוא להנמיך את הציפיות - אם אפשר, שלא יהיו ציפיות בכלל, אבל אם לא - להשתדל להנמיך אותן וליהנות ממה שכן יש.

 

[yeshpitaron]

עכשיו אני קוראת את התגובה וברשותך אגיב:

המעט שאני מבקשת קרה אולי פעם בשנה או שנתיים. הדברים שאני מבקשת אם אני מבקשת דחופים או מתבקשים. אם נתקעתי אחרי תאונה וחיכיתי לגרר ומסיבות שלא אפרט מי היה איתי וכו' ואם הבן שלי היחיד שהיה פנוי וקרוב, מימי אבקש מהשכן? וזה לא אישון ליל ולא שעה חריגה. אם אני יכולה לקבל טלפון מבני תוך שאני עובדת בבית על הגשה חשובה ולחוצה בזמן ועייפה והוא מבקש בהול לגשת לאשתו (שגרה צמוד להוריה) כי חשה בראשה והזעיקה אותו מן העבודה (??? למה? הרי התעקשת לגור ליד אמך שתעזור כדי שבעלך יפרנס טוב יותר) ואני מניחה בלי לצייץ הכול! (וכן לא עשיתי מה שנדרש ממני) וטיפלתי בה במסירות סופר אימהית, האם זה מספיק כדי להיענות לבקשתי? לא אחד על אחד ולא כי עזרתי אלא משום שאין שום סיבה להגיד לי לא כשאפשר אז אם לדעתך אני צריכה משהו ממשהו שרק אתמול קיבל ממני עזרה יכול להגיד לי לא כשאפשר? אני בטוחה שתחשבי שזה לא בסדר אבל לאכזבתי והפתעתי אמרו לי לא.
&nbsp
זה היה כך אנסה לא לפרט מידי:
למחרת הם בילו אצלי ונחו ואכלו ושתו בדיוק כמו בבית מלון ואני תיזזתי והכנתי וניקיתי וטיפלתי בילדיהם. לבקשתם כלומר לא חייבתי ולא ביקשתי הם נחתו אצלי וקיבלתי באהבה שלמה כי אני אדם אוהב. עשיתי להם מה שמורים וגגנות לא עושות, מה שלא כל הורה והם היו מרוצים עד לגג.
&nbsp
בשלב מסוים ירדתי עם כולם לגינה. אחר צעדתי לקניות מרחק הליכה עם בעלי כי היום היה של קניות וסמוך לשבת. מלאנו עגלה ופינקנו את הנכדים ולא היה בידי רכב כי עבר תאונה והיה במוסך. ילדיי האחרים היו מחוץ לעיר ובעבודה. מתקשרת לבן שלי ושואלת אם אפשר להתניע את רכבם להביא אותנו עם הקניות, שניה של הגעה והוא אומר שהוא בשיחה עם הבוס שלו (עבד מהבית) וחייב לשלוח משהו. שאלתי אם אשתו יכולה. שמעתי: "NNN את יכולה להביא את הורי עם הנכדים והקניות?" מה את היית עושה? מה אני הייתי עושה?
אני הייתי קמה גם אם אני לא רוצה ולו בשל אמש כשטיפלה בי כמו אימא כשאימי טיילה עם חברות. ולו בשל העובדה שאת כאן ועכשיו ב"מלון" של חמותך. המלון חינם ונותן המון אהבה כתוספת והתשלום שלך להגיד בכיף. לקום מהכסא כי הבעל לא יכל מסיבות של פרנסה וגם לא יפסיק את הבוס באמצע ואת שאת פנויה לאחר יום שחמותך תשושה בעטייכם בשבילכם, קומי ותעשי את הטובה הזו חמש עשר דקות. אני שמעתי את הבן שלי שואל ואותה אומרת: "אין לי כוח"....
&nbsp
לא התחרטתי על מה שעשיתי אבל היה לי מאוד קשה לקבל את זה משום שאני תמיד נהגתי אחרת ואותי חמותי לא פינקה בחיים...אולי לכן...
&nbsp
אז כן, אם אנשים מצפים שתחזירי טובה וההגיוניים והאנושיים לא עושים חשבון של אחד על אחד ולא מחפשים אותך אלא כשבאמת צריכים, מצפים שיעזור מי שעזר ומשפחה זה כדי להיות אחד למען השני אחרת למה משפחה?
&nbsp
לא יתכן שצד אחד נותן כל מה שאפשר ומתאמץ ונענה לכל בקשה ומקבל אצבע משולשת וצד אחר לא נותן כמעט כלום ומקבל אהבה...
&nbsp
ברגע שהתחתנת את חייבת להפנים שיש לבעלך צד (שפוי לרוב אני לא כותבת על חמיות או משפחות חריגות בהתנהגותם המרושעת) שגם לו מותר לקבל ומותר לתת. חייבת להפנים שאת לא יכולה להתנער מהם וגם אם הבעל שלך יזרום אתך כי הוא מעדיף שתאהבי אותו ולשמור על שלום בית, שתדעי שפיו ולבו לא שווים. הילדים שלי קבלו את החיים שלי וזה סיפור בפני עצמו. אנשים מסוימים הביעו הערכה או קנאה או פליאה על מה שקרה בביתי (וכן היא יודעת) אז תפנימי, אי אפשר שיום אחד אחרי שהתחתנת, יום אחד, את עושה הכל לפוצץ את מה שבניתי 29 שנים כדי שיהיה לך את הבעל שאת אוהבת, הפרנסה שתחיי כמו נסיכה ועוד כמה דברים שיש לך בזכות משפחתו...
&nbsp
אני לא אומרת שהמשפחה שלה לא טובה אלא בניגוד לשלנו היא חיה את חייה הרי מקבלת אותם הבת בכל מקרה. בנים, לא מתערבים יותר מידי בקטנות. לנו הנשים יש את האלוקים במקומות הקטנים שבנים לא ממש שמים לב ולא מייחסים חשיבות. רוב הבנים....ואולי לכן זה כן קשור למגדר. כשבן מתחתן מפסידים אותו במובן שהוא לא בדיוק עושה מה שמתחשק לו עם הוריו וקצת מתרחק אבל בת? מביאה את הבן למצב שהוריה חשובים יותר. כך אני מפרשת את אשר כתבתי וזו לעיל, דוגמא אחת מיני רבות.....

 

[חייבתלהגיב]

טוב, שוב, אצלנו הורי בעלי

לא חשובים פחות מהוריי, ואנחנו גם מתראים איתם הרבה יותר.

תשמעי, בסיפור עם הרכב שנתקע זו באמת התנהגות לא יפה, אבל הייתי מאשימה את הבן שלי - לא את אשתו.

באופן כללי לגבי התחושה שחייבים לך כי את עושה כל מה שמבקשים, אפילו כשזה פוגע בך (כמו בעניין ההגשה):
1. את חייבת ללמוד לסרב כשאת לא יכולה. את פשוט פוגעת בעצמך כי את לא מסרבת.
2. אני מכירה מישהו שנוהג כמוך - נותן המון לאחרים, כל מה שהם מבקשים, ויש לו גם המון חברים, אבל... גם הוא מאוד מתוסכל כי הוא מרגישים שלא מחזירים לו כמו שהוא נותן, ושהוא לא יכול לסמוך על אחרים למרות שכולם יכולים לסמוך עליו. חבל שתחוו את התסכול הזה - כי ככה זה, אחרים לא קופצים לכל בקשה, אלא עושים שיקול ומחליטים, ואתם נותרים מאוכזבים בגלל הציפיות שלכם. שניכם צריכים להוריד ציפיות כדי לא להתאכזב, ואם יעזור לכם לעשות את 1 גם כדי לא להרגיש פראיירים - אז תעשו את זה.

לגבי הקניות עם בעלך - פה יש לי קצת בעייה. את ידעת שאין לך רכב, ובכל זאת הלכתם ועשיתם קניות שמחייבות שיסיעו אתכם. אם ידעת מראש שתצטרכי הסעה - היית צריכה לבקש מראש, ואם אין אפשרות להסיע אתכם - לא לעשות קניות כאלה. מאוד יכול להיות שלא היה לה כוח במובן המילולי, כי היא לא מרגישה טוב, כמו שהיה לה כאב ראש קודם לכן, ולא כתרוץ. אבל זה לא משנה - העניין הוא שהיא לא חייבת להסיע אתכם, גם אם היא מתארחת בבית שלכם. פשוט אין קשר בין הדברים. אם היא הייתה אומרת שתסיע, ואז חוזרת בה אחרי שהייתם עושים קניות - זה באמת היה נורא ואיום מצדה (ולא מזמן מישהו באמת דפק אותי והבריז לי ממשהו חשוב ברגע האחרון, וזו באמת הייתה התנהגות מרתיחה). אבל לעשות משהו על סמך ההנחה שמישהו יעזור לך, בלי לבקש ממנו מראש - זו נראית לי טעות.

שוב, אני מאמינה שאת צודקת וההתנהגות של בנך אלייך לא מאוד טובה. אבל זה המצב, ואת צריכה להחליט מה את רוצה לעשות לגבי זה, ואם זו התנהגות שמצדיקה לאבד קשר עם הנכדים שאת אוהבת ושאוהבים אותך.
כדי לסבר את האוזן - סבתו של בעלי טיפלה בו לא מעט בילדותו, והראתה לו הרבה אהבה, ובבגרותו הוא היה נאמן לה בצורה מדהימה. מאז שאני מכירה אותו, ופרט לשנים שבהן גרנו בחו״ל, הוא נפגש איתה לפחות פעמיים בשבוע - כולל כשההורים שלו גרו בחו״ל (אז היכרתי אותו). וכשבאו לבקר מחו״ל היינו מבקרים איתה הרבה יותר, ולפעמים רוב הזמן שלנו הוקדש ללפגוש אותה ולשמח אותה עם הנינות, וכו׳. לא הייתי מציעה לך להיות נחמדה לנכדים ולצפות ליחס כזה בעתיד, כי שוב, אולי תתאכזבי - אבל אולי זה באמת מה שיקרה, וההשקעה בקשר עם הנכדים תניב קשר כל כך חזק ויפה גם בלי קשר להורים שלהם.

 

[yeshpitaron]

לכן כתבתי שלא אצל כולם.

1. את צודקת ולמרות שקשה לי אני מנסה ללמוד.
2. יודעת, לא פעם לא מבקשת דברים בנאליים כמו למשל לצעוד קילומטרים ברגל כי אין לי רכב או היה לי מקרה שהובהלתי לבית החולים ולא הערתי אפילו את בעלי. בשש בבוקר הודעתי שאני במיון. לא הערתי איש מבני ביתי ולא מבית כלתי.
3. ההגשה הייתה ממש ממש חשובה וכבת אנוש אם אחיין שלי יכל בסופו להניח את משפחתו ולסייע במקום הבן שלי אז למי תעודת עניות שסירב? גם לו יש אישה והאישה הזו היא כלתה של אחותי, לא שלי...
4. לרגע לא האשמתי רק את כלתי אני מודעת לזאת שזה הבן שלי אבל מה שאני מנסה: לפעמים הבן כל כך גרוע והאישה כל כך בסדר שלא תתן לבעלה לנהוג לא טוב בהוריו אבל כתבתי באחת התגובות על היום בו הבן ביקש שתקפוץ לשניה עם הרכב. נו, מה העניין לקום? אני לא הייתי יכולה לסרב גם לאדם זר. אנשים עוזרים לי להוציא מהרכב דברים כשרואים אותי והם לא??? כן, ציפיתי שתקום גם בלי חשק.
&nbsp
אני לא מבינה לגבי הרכב למה לא. הייתי שם. זה הדבר הכי בנאלי, הכי הגון וניצלתי את ההזדמנות. הקטע שעשיתי את הקניות כדי שיהיה לי במה לארח למחרת. האם הם יכולים לבקש את רכבי (וגם לדפוק אותו) כשהם צריכים? אין בעולמנו לצערינו נתינה ללא ציפייה של קבלה כן את יכולה להפסיק לתת לאדם מסוים אבל את לא תתני כל חייך ובטבע אנשים טובים זוכרים ומרגישים צורך לפצות.
&nbsp
ולא הבנתי, האם אסור לצפות שילדים יעזרו לי לפעמים?
&nbsp
אני כן רוצה לעזור ואמשיך כי זו האנושייות שבי ויש הרבה כמוני גם חברים וכמו כל אדם נורמאלי אמשיך לצפות שכשאצטרך אקבל ולו מעט וכשזה דחוף.
&nbsp
אף אחד לא חייב כלום אבל כולנו צריכים ולפעמים עושים שלא כרצוננו למען האחר אז גם היא וגם הבן שלי לא יכולים לצפות ולקרקר כשהם צריכים משהו כמו משמורת או הסעה. יש כלות ויש בנים ויש חמיות והנורמה זה לעזור מינימום "דרך המלך". אני לא צריכה לתכנן ולבקש באופן מיוחד ורשות לעשות קניות. נקראתי בדרך על הדרך ובזבזתי זמן עבורך ועבור ילדייך כדי שתנוחו כי את מפורש אומרת לבן שלי, "אין לי כוח להשגיח" אז במקום לגרש אותך ובמקום לתת לבן שלי להניח לעבודתו (ולהיות מאויים בפיטורין כי התלוננו) אני עשיתי לך טובה אז אין בעולמנו טובה תחת טובה? לא היה שום טיפונת של מאמץ מעבר ללקום מהספה. שום כלום. נסיעה של חמש דקות. כך או כך אני לא מאמינה שיש שם רוע לגרום לי לסחוב קניות אחר כך ולא לנצל או להזמין מונית כשזה מעבר לכביש. הרי משפחה לא? לא הוצאתי אותה מהלימודים או מהעבודה או הערתי אותה משינה. היא פשוט ישבה וצפתה בבן שלי שעבד. אנשים רואים אדם מבוגר ברחוב עוזרים לו. תעודת עניות. כך אני רואה את זה. לא ביקשתי מתוך ניצול הם פשוט היו וניצלתי את ההזדמנות. אולי ראתה בזאת שליטה אבל גם לבוא אלי בלי להודיע זו שליטה ולקטר שאין משמורת כשהם יוצאים או להשגיח שלא אתן כלום על דעתי זו שליטה. ולמה ביקשה שאקח יום חופש כשלא יכלה לקחת ולקחתי שבוע על חשבוני וכששאלתי מה עם הוריה אמרה שאין לאימה ימי חופשה? גייסתי את אחות של בעלי כדי לשמור עוד יום האם זה לא מספיק להתאמץ? אני כן מצפה שמקרים כאלה יעשו למעני לא מבקשת יותר מפעם בשנה אולי פעמים וזה לא משהו גדול....
&nbsp
אולי את כלה טובה אבל לא כולן כמוך ואולי אני מכשפה אבל לא כולן כמוני.
&nbsp
אני מקווה בקשר לנכדים. יש לי דוגמא מאימי שניסתה בכל כוחה בגלל קנאה מטורפת שלה שהיינו קשורים לצד של אבי יותר משלה וניסתה למנוע ממני ומאחותי לבקר או ללכת לדודים מהצד של אבי או לסבתי. ראשית, אחותי לא ויתרה. עשתה סצינות ככל שאסרו עליה. שנית, היום אנחנו בקשר עם הצד של אבי כאילו היינו ילדים והם המשפחה החשובה. היה לנו כיף עם שניהם אבל עם הצד של אבי יותר...
&nbsp
אני לא מצפה יותר משאצפה מחברה. הם לא חייבים לי כי ילדתי אותם וכי עשיתי למענם אבל זה מעליב ומאכזב. כשאת צריכה את מוצאת את עצמך לבד...
&nbsp
ותודה על העידוד לגבי הנכדים. כרגע אוהבת אותם ולי יש רוח צעירה (שמרגיזה את האימא ואני יודעת מה אני כותבת...אבל יאמר לזכותה שהיא מנסה לקבל את מי שאני כי אין לי יכולת להיות רצינית מידי עם ילדים במיוחד. בחיי שניסיתי... חלק לא אוהבים כנראה וחלק אומרים איזה כיף לילדים....).
&nbsp
סליחה על האורך אבל לפעמים את מתאכזבת. לא מכוון לאיש פה אני רק מוציאה את שיש על ליבי.
&nbsp

 

[חייבתלהגיב]

ממש לא נראה לי שאם תשאלי את חמותי,

היא תגיד שאני כלה טובה. נראה לי שהיא תגיד שאני הכלה הכי גרועה שיכולה להיות...

ולגבי "אין בעולמנו לצערינו נתינה ללא ציפייה של קבלה" - לדעתי זה פשוט לא נכון. כל מה שאני נותנת לילדות שלי כרגע, כשהן קטנות וזקוקות לי - הוא ללא שום ציפייה של תגמול בהמשך. האושר שלהן ומה שהן מפיקות ממה שאני נותנת הם התגמול שלי.
אבל הבן שלך כבר מבוגר, והוא כבר לא זקוק לך - ואם את לא יכולה לעזור לו או אפילו אם סתם לא מתחשק לך באותו רגע, את פשוט לא חייבת - במיוחד אם הוא לא נוהג כפי שאת רוצה שהוא ינהג. לא צריך להתחשבן, אבל לדעתי אין רע אם מדי פעם הוא יבקש ממך טובה ותגידי לו "כפי שלא עזרת לי במקרה הדומה הזה והזה, אני לא אעזור לך עכשיו". כדי שהוא יידע שהעזרה שלך עכשיו היא לא דבר מובן מאליו, והוא צריך גם לתת בחזרה - כי זה מה שאת מצפה ורוצה.

לגבי זה שאת לא רצינית עם הילדים - נראה לי שזה גם משהו שהילדות שלי אוהבות אצל אמא שלי. גם היא משתפת פעולה עם המשחקים ואין לה יותר מדי עניינים של "מתחת לכבודה" או של להראות שהיא המבוגר פה והיא השולטת.

 

[yeshpitaron]

מנין לך? אולי כן?

אז כשכלתי עושה מעשה טוב אני ממש משבחת בפניה ושלא בפניה את המעשה ואחותי אין לה מילה רעה על אף כלה ועל המשפחה שלהן. אחות אחרת קצת קיטרה על כלתה ודברים שהפריעו בהתחלה וכעת הכל בסדר) בגדול כן)?
אז אולי גם חמותך .חושבת חיובי ואת לא יודעת?...
&nbsp
גם אני לא ציפיתי מילדי דבר כשגידלתי אותם. רציתי רק שיצליחו והעובדה היא שלא פעם אני שותקת ומבליגה....שמתבגרים והילדים גדלים ופעם במיליון שנה אתה נתקע-קצת אנושיות לא תזיק לאיש.
&nbsp
אגב לצד שלה היא עוזרת למשל, מבטלת ביקור אלינו שנקבע כי החליטו לנסוע ושני אחיה המבוגרים בן שלושים ועשרים וארבע לבד אז רוצים לאכול אצלם. לצד שלנו מתעקשים להתנהג בדיוק בלי אפשרות תזוזה.
הוריה מגיעים בשלוש לפנות בוקר מהשדה הבן שלי מתעורר לקחת אותם וללכת למחרת לעבודה. אני מגיעה בשש בערב לא מעיזה להתקשר לאיש. לוקחת מונית. ועוד כאלה קטנות....
אגב, קיבלתי בעבר עצה לא להגיד בגלל ש...אלא להמציא תרוץ ואני רוצה לציין שקשה לי כלומר, אם אפשר למה לא אם לא אני לא מתאמצת אם אין לי אפשרות. כדי שלא שיעריכו אולי את הנתינה שלי רצוי לפעמים לעשות אותה "חשובה" קצת ולסרב למרות שקשה לי.
&nbsp
וזה מה שילדים אוהבים. סבתא שתשתולל איתם. אני נכנסת לבית חברתי שיש לה בן בן שנתיים וחצי . הוא עוזב את האימא וכל כך מאושר איתי. זוחלים יחד ורצים ומשתגעים. אז מה רע? ולכן הילדים אוהבים את אימא שלך....כשמתבגרים זה טוב שסבתא יותר מיושבת חחח אני ילדה לטוב ולרע...(רואים שאני מקטרת בפורום כמו תינוקת לא?

 

[חייבתלהגיב]

לא, לא, לא... תאמיני לי שאני בטוחה

שחמותי לא חושבת חיובי עליי... כאמור, היא אומרת את הדברים הרעים שהיא חושבת עליי, גם בנוכחותי, לבעלי, לילדות שלי, ולבעלה, כך שזה לא ממש קשה לדעת

את ממש לא מקטרת כתינוקת. ברור שהמצב קשה לך וכואב לך, וכולנו מנסות כמיטב יכולתנו לעזור לך. מקווה שהמצב ישתפר, ותוכלי לעשות פחות חשבונות, יותר להסתפק בטוב שיש (כמו המפגשים עם הנכדים), ופחות להסכים לדברים שקשה לך לעשות ואחר כך לאכול את עצמך כשהם לא נענים לך כשאת רוצה או צריכה.