לא פעם אני מרגישה את זה ולא משנה

[yeshpitaron]

בחיים לא אמרתי מילה רעה לכלתי בנוכחותה או אפילו לא

בנוכחות בעלה. כן התלוננתי על מקרה מסוים שחרה לי מאוד. אני לא מבינה את האנשים האלה שמסוגלים להעליב או להעיר "בגבורה".
&nbsp
אני יודעת שמנסים לעזור ולפעמים מביעים דעה מתוך ניסיון אישי. יש מקרים שמאוד קשה להיות אובייקטיביים אם למשל את לא ממש מתה על חמותך ונתקלת בבעיה דומה הדעה שלך תהיה שונה משל כלה אחרת. מודה שגם לי לא קל לקרוא פוסטים רבים על חמיות לא טובות כי זה מרגיש לי ששמים אותי באותה קטגוריה.
&nbsp
לגבי המשפט שפתחתי בו את השרשור זה משפט שאני שומעת הרבה ולפעמים מרגיש לי כך.
&nbsp
דוגמא, לא יכולה לשמור השבוע ביום מסוים כי יש לי מה לעשות. מצד אחד אני מוכנה לוותר כי אני חולה על הנכדים שלי ויודעת שיבואו אלי בשני מקרים כל עוד אינם עצמאיים:
אחד-בתורינו וזה הבן שלי לא מוותר לדעתי.
שתיים- כשהם צריכים. וזה בסדר גמור. מותר להצטרך הורים השאלה למה אי אפשר להביא נכד אם יש להם זמן?
&nbsp
פעם כשכלתי הייתה אצלי וליוויתי ביציאה אמרתי: "תבואי גם באמצע שבוע איתם. לפעמים בעלך בעבודה עד מאוחר או שבא לך לצאת או לנוח את יכולה להשאיר לי אותם כמה שעות ואכין לשינה ישר למיטה.
הנידה את ראשה והזעיפה פניה ואמרה: "ממש לא. אני בקושי רואה אותם..." רציתי להגיד לה אוי אוי אוי אבל מלאתי פי מים גם שידעתי שמידי יום ממש היא אצל אימה ואם לא היא שם הוריה שם. אם אין זו אפליה וחוסר הגינות מה כן???
&nbsp
אני עדין מתפתלת מהלא שלי שאמרתי להם כי אני מתה על הנכדים מצד אחד ומצד שני באמת לא יכולה אבל מצד שלישי לא רוצה שייקחו אותי כמובן מאליו רק כשאני צריכה. קשה לי עם זה שעד שאני כילדה שלא התבגרה התברגתי יפה להפתעת כולם והתפקדתי מרצון לתפקיד הסבתא שמנסה לפחות להיות מושלמת (כמו שאחייני קוראים לי הדודה המושלמת והקולית) פוגשת אכזבה.
&nbsp
&nbsp

 

[בת האש]

 

[mykal]

מגיבה כאן,

כי כתבת בסוף את רוצה לעזור לשואלת. והערכתי את זה, ולכן אעיז ואכתוב
ששני דברים שכתבת, "הקפיצו" אותי. ואסביר.
1) אני מצטטת--" אני מכירה מישהו שנוהג כמוך - נותן המון לאחרים, כל מה שהם מבקשים, ויש לו גם המון חברים, אבל... גם הוא מאוד מתוסכל כי הוא מרגישים שלא מחזירים לו כמו שהוא נותן, ושהוא לא יכול לסמוך על אחרים למרות שכולם יכולים לסמוך עליו. חבל שתחוו את התסכול הזה - כי ככה זה, אחרים לא קופצים לכל בקשה, אלא עושים שיקול ומחליטים"
1)אדם שנותן ונותן, לא מצפה שיחזירו לו כפי שהוא נתן ממש לא,(אני כותבת ממה שאני מרגישה וחושבת והתנסיתי) אבל, כן יש ציפיה,שבשעה שהוא יזדקק
תהיה אוזן קשבת, יעשה איזה מאמץ, ולא רק שיקול קר של כדאיות ואז החלטה.
אם אחת מבותיך תתני ותתני ותתני, ופעם במקרה "תתקעי" ותבקשי,
את לא תגידי טוב, זה היה השיקול שלה, אז בסדר, את בהחלט תיעלבי,
זה נכון בהקשר לחברה טובה, לשכנים ובטח ובטח לגבי ילדים.
אז שוב לא אם אני נתתי עוגה 3 פעמים--תחזיר לי גם . אלא הקשר והעזרה מחייבים.

2)שוב מצטטת ורק חלק:" עם בעלה והילדים שלה. זו הסיבה שאני מגיעה לחמותי. הסיבה היא בהחלט לא כדי לבקר אותה....."
מה ז"א את באה כי המשפחה שלך שם --מרגע שנישאת יש לך קשר משפחתי מוגדר, היא חמות ואת כלה, והילדים שלך הם הנכדים שלה. ואת באה כי אתם יחד ואת מכירה אותה ואת מתקשרת איתה, ויש מערכת יחסים,
ואת בהחלט באה אליה, לבית שלה לטריטוריה שלה. ויש ביניכן מחויבויות הדדיות.
אני ממש אעלב אם אשמע שהכלה שלי באה אלי כי הבן שלי בא.
אני אוהבת אותה/מכבדת אותה בתור כלתי, קונה לה ודואגת לה בתור כלתי,
חשוב לי שתדע זאת.חשוב לי שתאהב את בני.
העמדת הדברים כאילו זה מקרה והצטרפות כגלגל חמישי, נראה מעליב ביותר.

ולסיכום אומר--כשמאחלים נחת, זה בדיוק המקום בו ארגי שהכלה היא בת בית ובת משפחה.
ורק אומר--שנקלענו לבעיה, וכל ילדי התגיסו,מיזמתם ובעצתם וישבנו יחד במסעדה כלשהיא,
ודיברנו והחלטנו להפגש שבועים אח"כ, ביקשתי שיביאו את בנות הזוג,
לא סודות ולא בלעדיהן, וזה היה הרבה יותר נעים ומשוחרר.
ואכאב ביותר ואצטער אם אחת מהן תכתוב את המשפט שציטטתי ממך.

 

[חייבתלהגיב]

תגובה לתגובה -

1. אכן, הוא לא מצפה שיחזירו לו כמו שהוא נותן לאחרים, אלא פחות - והאכזבה היא שהוא לא מקבל גם את זה. אנשים שאני מכירה שלא נותנים ונותנים, אלא נותנים כשהם יכולים ולא נותנים שלא ומפעילים שיקול דעת, מתאכזבים פחות כשאחרים לא מסייעים להם כשהם חשבו שהם כן יסייעו ושזו לא טירחה גדולה וכו', מאשר אותו אדם שכן נתן. זה כאילו יש למי שמרגיש שהוא נותן הכל ומקריב וכו' תחושה שכשזה יהיה משהו קטן - הוא 100% יקבל את זה. כאילו זה סוג של ביטוח. אבל זה לא. אותם אנשים שעוזרים כשהם יכולים, ממשיכים לעזור כשהם יכולים, ולא נותנים לו עדיפות מיוחדת על פני חברים אחרים שלהם שעזרו כשהם יכלו ולא עזרט כשלא. וכמו שכתבתי בנודעה אחרת - פעמים רבות הם בכלל לא מודעים להקרבות שהוא עושה, ואילו היו מודעים היו חוזרים בהם מבקשת הטובה. מי שמקריב את עצמו כדי לעזור לאחרים גם במחיר פגיעה בעצמו נדפק פעמיים - פעם אחת כשהוא באמת נפגע, ופעם אחת כשההקרבה הזאת מפתחת בו ציפיות מסוימות שלא מתממשות ד לא להקרבת יתר מצד אחרים, כלומר לא לאותו יחס שהוא נותן, אלא ליחס פחות של מילוי בקשות שנראות לו קלות יחסית - שגם אותו הוא לא מקבל.

2. אם קראת את ההודעות שלי לגבי חמותי בפורום, היית מבינה שאני מדברת על היחסים המסוימים שלי עם החמות המסוימת שלי. אם הייתה לי חמות מקסימה שמתייחסת אליי נפלא, יכול להיות שהייתי שמחה לבקר אותה בשבילה. זה לא המצב. ומוזר לי שאת, שיחסייך עם חמותך לא היו טובים, לא רואה איך זה יכול להיות המצב ביני ובין חמותי. אני לא מחרימה אותה ולא מתעלמת ממנה, אלא מתייחסת אליה בקורקטיות - אבל אני שם כדי להיות עם בעלי ועם הילדות שלי בסוף השבוע (אז לרוב מתרחשים הביקורים), אחרי שבוע עבודה - שם הם נמצאים, אז גם אני שם. אני, אישית, הייתי מעדיפה לא להיות שם, אבל אני לא הולכת לנתק את הילדות שלי או את בעלי מחמותי, ואני גם לא הולכת להפסיד את הזמן שלי איתם. לפעמים הם הולכים אליה במהלך שבוע העבודה, ואז אני באמת לרוב נשארת בבית להשלים עבודה. להיפגש איתה בעצמי, לבד, זה רעיון הזוי שאני לא מסוגלת להעלות בדעתי. היא מתייחסת אליי בצורה איומה. מה יש לי לחפש אצלה, ולמה שארצה איזשהו קשר איתה?

 

[mykal]

אתחיל מהענין השני,

ממש בגלל העובדה שחמותי התיחסה אלי לא יפה--
אני ניתקתי חדצדדית ולא הגעתי אליה, לא הפסדתי זמן עם המשפחה
שלי כשהם הלכו--במקום שכ"כ רע לי אן משמעות לקשר המשפחתי
שלי בנוכחות שלי,הם הלכו לכמה שעות, אני עסקתי בדברים שהיו לי לעסוק,
לא לא הלכתי. אבל ללכת במחשבה שזה בגללם ושאני מיותרת או לא שייכת?
אגיד עוד יותר--כשהיו שמחות אצל גיסותי כשחיתנו ילדים--
הלכתי כי חשבתי כמוך-- לכבוד בעלי, עד שגם אני חיתנתי, והן הגיעו ולא ניגשו
לומר מזל טוב, והתעלמו ממני,
הפסקתי ללכת גם לשמחות, אם בעלי לא היה מסוגל לדאוג שיהיה לי נוח ונעים
שיתמודד לבד עם הקושי שלו. --לא הלכתי.
אני לא מנעתי ממנו, לא קרה כלום אם היה לבד. אני הרבה עם חברות גימלאיות שלי לבד. הוא עובד. הכל בסדר.
כלותי באות בשמחה, ולפעמים באות לבד אלי עם ילדיהם, (במיוחד בקיץ לים,
היא לוקחת חופש והוא עובד) והבית הוא שלהם בשמחה,הן משפחה לכל דבר.

לענין הראשון--בתיאור שלך על ההפסד הכפול הוא נכון--
אבל, רציתי לחדד נקודה מסוימת, כשאני מרעיפה ונותנת ומתחשבת--
אין התחשבנות. ואין ציפיה, אני מקוה לעולם להיות בצד הנותן.
אבל, הצד המקבל, אננו חפץ גם הוא מרגיש וחושב, ויודע שמקבל--
זה בכלל לא חשוב אם היה לי קל א וקשה לתת,
אם התלהבתי לתת או התאמצתי,
הוא יודע שקיבל--הוא לא סרב, הוא לא אמר אין צורך, הוא נהנה.
אז אם פעם הוא התבקש לעזור--ברמה האנושית--היה צריך לעזור.
כי לעזור היה צריך כאדם לאדם, אפילו בלי כל מה שקיבל,
וכאן גם שקיבל, וגם שזה הורה --ברור ששום שיקול לא היה אמור להכנס.
אלא לקום ולעשות. מצטערת זו תפיסת עולמי.
כך אני מתנהלת מול חברות, כך מול משפחה. ואפילו כלפי זרים--
כשמישהו נזקק בתור אדם אהיה שם בשבילו.

 

[חייבתלהגיב]

אצלנו בסוף השבוע הביקור

הוא לכל סוף השבוע, כולל לינה. אם עושים פעילות כלשהי (ללכת לים, נניח) היא שם, באזור של הישוב של חמותי), ולרוב - אם כי לא תמיד - גם איתה (לפעמים אנחנו שם, אבל יוצאים לאנשהו וחוזרים). כמו שאמרתי, כשהם הולכים באמת רק לכמה שעות של ביקור, באמצע השבוע, אני נשארת בבית. כך שכן, אם לא אבוא בסוף השבוע, כן אפסיד זמן עם בעלי ובנותיי - את כל סוף השבוע. יש לחמותי בית גדול, ופרט לארוחות הקשר בינינו כשאני שם הוא מינימלי, ומתבטא בעיקר בהתפרצויות שלי עליה מדי כמה ביקורים כשהיא עוברת את הגבול במה שהיא אומרת לאחרים עליי כשאני שם.

לגבי העניין הראשון - לא דיברתי כאן על המצב שבו מדובר בבן, אלא בכלה ובאנשים אחרים. הבעייתיות בכך שהבן לא עוזר היא שונה, והציפיות מהבן הן לפעמים גבוהות גם בלי קשר לנתינה הנוכחית. יש רבים כאלה שלא נותנים בכל מצב לילדיהם הבוגרים, אבל עדיין מצפים שהילדים שלהם יתנו להם בכל מצב, מתוך מחויבות להורה שנתן להם במשך 18 שנות ילדותם. אני אמנם חושבת שעדיף לא לפתח ציפיות גם כלפי הילדים כדי לא להתאכזב - אבל במקרה הזה נראה לי שהסיכוי להתאכזב קטן יותר, ובאמת חלק גדול מהילדים עושים את כל מה שהם יכולים כדי לעזור להורים כשהם נזקקים לעזרה, אלא אם באמת המחיר עבור עזרה במקרכ ספציפי מאוד גבוה עבורם. אבל, שוב, זה פחות קשור לנתינה הנוכחית, ויותר קשור לכך שזה ההורה שלהם שגידל אותם ומילא את צרכיהם כילדים, וגם הציפיות של ההורים פחות קשורות לנתינה הנוכחית - כך שזה פחות משנה לצורך האכזבה הספציפית מבן שלא עוזר אם אתה מהסוג שנותן כל הזמן או לא.
אני דיברתי בהקשר הזה של הנתינה על הכלה וכו', לא על הבן. לחבר שלנו, מן הסתם, אין ילדים בוגרים, ומה שהפריע לו הייתה ההתנהגות של החברים והמכרים שהוא עזר להם.

 

[mykal]

סתם סקרנות,

למה אתם יוצאים לכל סוף השבוע?
אני במקומך, אם לא טוב לך שם--הייתי משנה תכניות.
מציעה לבלות עם המשפחה סופי שבוע משותפים בבית,
ולקפוץ לשם לארוחה, זה משנה את הפוזיציה.
ועוד משהו--מה מקומו של בעלך בהקשר ההתנהלות של אימו כלפיך?
(כי כשזיהיתי אצלי שאין לו פה והוא לא מסוגל--זה נגמר מהצד שלי)
האם הוא לא רוצה/יכול להגיב?

 

[חייבתלהגיב]

לילדות יש חברים ביישוב,

שהן לרוב נפגשות איתם ביום שבת, ולפעמים, כאמור, כולנו יוצאים משם לאנשהו כמשפחה לעשות משהו באזור (לפעמים גם להיפגש עם חברים שגרים באזור). אתמול במקרה באמת באנו. בשבת, באופן נדיר, והבנות באמת לא הצליחו להיפגש עם החברים, אבל דווקא הקטנה הצליחה להיפגש עם האח של חברות שלהן והלכתי איתה ואיתו ועם אמא שלו לגן המשחקים. לילדות יש שם חברים כי בחצי שנה אחרי שהגענו חזרה לארץ גרנו בבית שלהם, מה שכמובן רק הרע את היחסים ביני לבין החמות... אבל היטיב עם הבנות, כי אלה חברים מאוד טובים שלהן
בקיצור, שינוי תכניות הוא לא ממש אפשרות.
לגבי בעלי - אני לא רוצה או מצפה שהוא יסתכסך עם אמא שלו בגללי. גם כשהיא אומרת לו דברים רעים כלפיו (לרוב על ההורות שלנו - שכמובן מכוונים בעיקר אליי כי אני האמא, אבל הוא מתפקד ורואה בעצמו הורה שמחנך וכו' בדיוק כמוני, ולכן זה עלבון גם כלפיו) הוא מקבל את זה בשלווה ולא מגיב כי הוא לא רואה טעם לריב עם אמו (מובן שבמקרה הזה הדברים נאמרים לו ולא לאחרים - עליו היא בחיים לא תגיד משהו רע למישהו אחר). לפעמים כשיש התקפה ברורה של חמותי עליי שאין לה שום קשר אליי, הוא כן יגיד משהו, כי באמת קשה להתאפק, אבל לרוב הוא לא מתערב - אנחנו נשים בוגרות וה"קשר" בינינו הוא בינינו. מה שכן, הוא גם לעולם לא מגן עליה מפניי (לא שאי פעם אני עושה משהו מעבר ללהגיב להתקפה שלה עליי). הוא פשוט לא צד בוויכוח. יש לציין שרוב.הזמן גם אני מתעלמת מעקיצות קטנות שלה, אבל כשצריך - אין לי בעייה להגן על עצמי, אני לא צריכה שמישהו יעשה את זה בשבילי, בוודאי שלא הבן שלה. אני לא חושבת שזה התפקיד שלו, שלא לדבר על כך שחלק ממה שאהבתי בו מלכתחילה הוא האופי הנחמד שלו. אני לא אוהבת בכלל לראות אותו כועס או רב עם מישהו, ומעדיפה שזה לא יקרה - על אחת כמה וכמה כשמדובר באמא שלו. גם מהצד שלי הוא נדרש לאיפוק, כי אחד ההורים שלי רגזן, ואמנם לא ספציפית כלפיו, אבל בעלי סובל מזה, ועדיין משתדל לרסן את עצמו ולא להגיב, גם כי מדובר באדם מבוגר. (למען האמת אחד הסבים שלי מת כי מישהו רב איתו והוא כעס וקיבל שבץ.) גם אצל ההורים שלי אנחנו נמצאים למשך סוף השבוע, וגם בעלי סובל שם, כאמור - גם אם זה לא מסיבות של היחס האישי שניתן לו.

 

[mykal]

תודה על

ההסבר בפסקה הראשונה.הבנתי,
אני נתתי לתופעה הזו שם--נסיבות חיים מובילות. וזה בסדר לגמרי
באילוצי חיינו המורכבים.

את הפסקה השניה שלך ממש אהבתי, הרגשתי כאילו כתבת אותי.
תודה.

 

[mykal]

להוציא ולהבדיל את הסוף

התימתי די צעירה, מאמא, אז לא היתה בעיה בהתנהלות מול חמות.
ואבא שלי היה האיש החמוד והנעים ביותר עלי אדמות.
כך שלבעלי לא היתה בעיה מול המשפחה שלנו בכלל.
להפך כשאימי שכבה חודשים כמעט בלי הכרה, הוא היה
בסבב ה"שומרים" שלה. בתורנות. אהב אותה מאוד.
ואני מרגישה אסירת תודה על כך מאוד.

 

[ayaht]

ברשותך, לי יש פרשנות קצת שונה לאירוע/רצף האירועים

נתחיל מהסוף, לגבי הביקור יום אחרי שנעשה ביוזמתם:
א. זה נראה כמו נסיון של הבן שלך ללכת לקראתך ולאפשר לך זמן איכות עם הנכדים.
אני מאמינה שזו יוזמה *שלו* ולא שלה.
אולי בנסיון "לכפר" על הסירוב של יום קודם.
אולי פשוט מתוך דאגה כלפיך. הרי עברת תאונה.

ב. בנך הוא לא כזה חסר אונים וכוח רצון.
את כל הזמן אומרת שבנך נגרר אחרי כלתך, אבל פה יש מצב שנראה בבירור שהיא זו שנגררה אחריו.
הוא החליט שבאים אליכם, וגם השאיר אותה לבד מולכם בזמן שהוא עובד ונמצא בשיחה עם הבוס, ועוד מבקש ממנה שתסע ותאסוף אתכם.
הרי לכלתך אין שום אינטרס להיות איתך בקשר, אתן לא חברות, אין בינכן קליק, ואם לא בעלה הרי לא הייתן נפגשות.
ובכל זאת היא באה איתו ועם הילדים.
לדעתי מבחינתה זו הקרבה.
משהו שעושים כי צריך גם אם הוא לא הכי נעים.

ולגבי יום קודם, עם הגרר:

לא תמיד אפשר לקפוץ ולעמוד דום מעכשיו לעכשיו.
לא את ולא אני יודעים מה היו השיקולים שלו ומה הוא עשה באותו רגע. גם אם הוא לא היה בעבודה, עדיין אני מאמינה שזה לגיטימי לעסוק במה שזה לא יהיה ולסרב לבקשתך.
אפילו שהוא "חייב" לך כי הוא הבן ואת האמא ועשית וטרחת למענו מכאן ועד אין קץ.

פשוט כי הוא אדם נפרד ממך, עם מחשבות ורצונות ושיקולים משל עצמו, שהוא לא חייב לדווח או להסביר לך.

כשאת בעצם מבקשת עזרה ולא מוכנה לקבל את הסירוב, את בעצם לא מבקשת, אלא דורשת.

--

אז.. מכל החפירה הזו, יש לי הרגשה שיש בעיה בינך לבן הבן.
שהוא זה שמתרחק (אולי כי זו הדרך היחידה שלו ליצור נפרדות).
הכלה פה היא סיפור משני, כי לא משנה מי זאת, התוצאה תהיה אותה תוצאה.
גם אם הוא לא היה מכיר אותה אלא מישהי אחרת, עדיין, יש בינך ובינו משהו לא פתור.

 

[yeshpitaron]

את לא הבנת, הבן שלי נלחם כדי לראות אותנו ולא להתנתק

לכלתי הזכות המלאה לא להגיע כפי שעושות כלות רבות. היא מספיק גדולה לדעת שאם היא לא סובלת משהו או אם נגיד בעדינות אין לה אמפטיה כלפי משהו שלא תגיע. היא בוחרת להגיע שתישא באחריות הרי היא יודעת מה קורה אצלנו...הפרשנות שלי לכך שהיא מגיעה למרות שאולי אינה אוהבת אותי, במוכח ולא ממקרה אחד, לאפשר לעצמה שליטה. היא צריכה להיות נוכחת שחלילה לא יאמר דבר מה שלא תדע עליו היא חייבת שהבן שלי יהיה לפקודתה בכל רגע נתון. יש מקרה שתוך הכתיבה זכור לי ולא אכתוב אותו עכשיו אבל תאמיני לי שהיא לא באה מתוך כבוד והערכה. היא מתאמצת אם בכלל בשבילה.
&nbsp
עכשיו, אני יודעת ושמעתי זאת מחבר של הבן וגם מאחיינית בגילו של הבן שלי שהוא ממש לא מחבב את הוריה ונוכחתי בהתכתבות ששלח לאחיינייתי על מה שכתבה לו ברשעות כאילו היה איזה איש מהרחוב. והוא שם בכל מצב ומקום וישנים שם (למרות שהם שכנים) ועוברים לשם וחוגגים שם והכל והבן שלי אולי "סובל" בשקט אז גם לה מותר. אני לפחות בחיים שלי לא הוכחתי אותה לפחות לא בעלבון ואם כן התנצלתי. לא הרבה כאלה ...
&nbsp
כשיש לשכן שלי תאונה אני מתייצבת. כששכנתי קיבלה צירי לידה באישון ליל קמתי עייפה מאוד לקראת יום עבודה קשה ושמרתי על ילדיה שבבית כדי שבעלה ילך איתה לבית חולים. כשחברתי רצתה להחליף בגד דחוף לקראת אירוע ואין לה רישיון התנעתי את הרכב ונסעתי אתה. זה מה שיש לי להגיד. אולי הבן שלי רוצה להיות בקשר ואוהב אותי כי לא יתכן שבין לילה, יום אחד אחרי החתונה הכל מתהפך. יום אחד. עד אז היא הגיעה בכל זמן ושוחחה עימי שעות בטלפון וישבה איתי בבית והכל היה יופי. יום אחרי ירד המבול.
&nbsp
ומה שלא הבנת סליחה הוא עבד מהבית שלי. היא לא הייתה אצלנו לבד. היא ישבה אצלי מהבוקר ואני מחליפה לילדים ומנקה ומבשלת ואין לי בעיה כי נהניתי אלא כשפתאום נקלעת למצב אתה חושב שזה ברור מאוד שלא תסורב. מתוך כבוד מינימאלי הייתי עושה זאת. אם היו בביתם לא הייתי טורחת לבקש.
&nbsp
גם לי הייתה חמות שכבר יצא מכל חור לעשות אצלה חגים וכמו ילדה טובה חג אחרי חג הופעתי עם בעלי והילדים ולו בשל היותם מבוגרים והורי בעלי במיוחד כשהיו לבד. אנחנו לא תמיד עושים מה שאנחנו רוצים. לא תמיד מתחשק לבשל ולנקות ולארח ואנחנו עושים זאת כי זה התפקיד ויש רגש לאחר...
&nbsp
לגבי ההערה שכלתי לא חברה שלי, אין בעיה. הכל בסדר אבל אם כך למה את מגיעה ואוכלת ולוקחת כשמתחשק לך וגם כשהורייך לרוב לא יכולים לעזור מקבלת ומבקשת את עזרתנו ומגיעה לאירועים של משפחתי? כשאדם לא אוהב אדם או אין לו עניין בו ינסה לתפוס מרחק.
&nbsp
אם אין לה אינטרס להיות איתי בקשר מדוע היא מצטרפת לכלות של אחותי ולנסיעות שלי להתקדם לאירוע. בוודאי תעני לי שאין לה ברירה. אז אוקיי, לא פעם אנחנו עושים דברים באין ברירה לאינטרס שלנו, לשלום בית, לפעמים הבאות, להיות נחמדים להרגיש טוב ועוד ועוד. מרדנות לא מתאימה לגיל הזה כבר ושתלטנות לא יוצא ממנה כלום מלבד מלחמות.
&nbsp
להוסיף על הגרר. כשיש תאונה להורים ולאחים אפשר לעצור כי אמנם זה לא חיים ומוות אבל כן, זה משהו שמצריך תשומת לב ועזרה. הוא לא הוקפץ מחו"ל ולא מאילת. היה בסביבה שלנו. ולא זה לא לגיטימי שהוריך בסביבה שלך והם עוברים תאונה ואתה לא יכול להגיע אלא אם אתה עם הילדים הקטנים לבד ואין מי שיחליף אותך. יותר מזה: יש תאונה להוריך ומודיעים לך בשתיים לפנות בוקר? קפוץ מהמיטה לעזור. אני עצמי לא הייתי מבהילה אותך אבל גם אם כן תעשה זאת. היה עושה את זה לחבר בטוח. מאוד עצוב לקרוא מה שכתבת ומקווה שרוב האנשים לא מתנהגים בחוסר אכפתיות. מאחלת לעצמי לא להיקלע למצבים לא נעימים וכשאהיה זקוקה למשהו כמו כל אדם להיות בחברת אנשים טובים.
&nbsp
מהמשפט שכתבת שהוא אדם נפרד-לא מעניין אותך הורייך? עצוב ביותר שאדם עובר תאונת דרכים ואני צריכה לחשוב מי יבוא אלי כשיש לי ילדים בסביבה.
&nbsp
ואחרי כל מה שכתבתי, האם את יודעת איזה קשר היה לי עם הבן? את לא היית בסיטואציה ששמעתי אותה צועקת עליו לא לקחת אותי ...לא היית בסיטואציה שאחרי שהגן עליה התרחקתי טיפה וכשנפגשנו באירוע ניגש ושאל אם אני רוצה שיבואו, אמרתי בוודאי היא עשתה פרצוף כועס ושאלה מה? אחר כך נמהלו בין הקהל והוא שוב ניגש ואמר לי: שהם לא באים. את לא היית בעוד מקרים שלא רוצה לחשוף ...את לא ראית אותה בכל מפגש מוציאה מהתיק שלה את שני הפלאפונים, של הבן שלי ושלה. לא ראית שהוא משנה תדיר את דעותיו של נבוא ולא. אעזור ולא.
&nbsp
אז כשאני כותבת משהו שאני יודעת ומפריע לי סימן שזו הרגשה שלי וראייה שלי ומפגשים וסיטואציות שלי ופורקן שלי כי עם עובדות ורגשות אי אפשר להתווכח. בטח לא מעל דפי הפורום.
&nbsp
בכל אופן תודה.

 

[ayaht]

"עם עובדות ורגשות אי אפשר להתווכח. בטח לא מעל דפי הפורום."

אהמ...

אין לי מה להוסיף

 

[yeshpitaron]

תודה!

 

[חייבתלהגיב]

למה היא מגיעה? היא מגיעה כדי להיות עם המשפחה שלה.

עם בעלה והילדים שלה. זו הסיבה שאני מגיעה לחמותי. הסיבה היא בהחלט לא כדי לבקר אותה. ואם יש ארוחה, היא אוכלת עם כולם - ברור. היא לא אמורה לעשות שם הצגות. והיא נותנת לך לטפל בילדים כשהיא שם, כדי לכבד אותך, כי זה מה שנראה לה שאת רוצה לעשות. אמא שלי וחמותי, כשאנחנו אצלן, מטפלות בילדים בדיוק כמה שמתחשק להן. אם הן לא רוצות או לא יכולות - אנחנו שם ואין לנו שום בעייה לטפל בילדות שלנו - להפך, הזמן שאנחנו שם הוא לרוב זמן של חופש מהעבודה, שבו אנחנו יכולים להתפנות לילדות (ואם אחד עובד - השני מטפל). גם לאירועים של משפחתך היא אמורה להגיע אלא אם יש נתק מוצהר. לא להגיע לאירועים שלך, לא לאכול כשהיא מתלווה למשפחה שלה לביקור אצלך - אלה צעדים הפגנתיים של נתק וטינה. היא לא אמורה לתפוס מרחק אלא אם כלו כל הקיצין, או אם באמת יש סיבה חשובה שבגללה היא לא יכולה לבוא (למשל ענייני עבודה).
אבל זה לא אומר שהיא צריכה לעשות כל מה שאת אומרת. היא לא באה בשבילך, היא באה בשביל המשפחה שלה, ולגבי ארועים, כמו שאמרת - גם בשביל שלום בית. אבל המחויבות שלה מסתיימת בלהיות שם. היא לא חייבת לך כלום, לא להסיע אותך ולא לעשות בשבילך שום טובה אחרת. ובפעם הבאה שהיא לא מרגישה טוב ומבקשת ממך לבוא לטפל בה, בפרוש, בבקשה, אל תבואי. מה יש לך לעשות שם? וכמובן, תרגישי חופשי להזמין בדיוק את מי שאת רוצה למסעדה, ותגידי לבן שלך שאם היא רוצה ללכת איתך למסעדה, את תשמחי, אבל לך נמאס להזמין אותה ולקבל לא.

 

[yeshpitaron]

טוב, אז אני אנסה גם שתגובתך מקוממת קצת:

האמת, כתבתי לך פוסט ארוך ולא כל כך נחמד אבל כשקראתי לא רציתי לפגוע או להיות בוטה. גם המשפטים האחרונים דברו אלי אבל לא מסכימה עם כל מה שכתבת.
&nbsp
אעדן: אם אתה אוהב משהו, אתה צריך לנסות לאהוב את מי שקשור אליו. כמו שאני אוהבת את הבן שלי ועושה למענו דברים גם אם קשה לי, אני חושבת שגם היא יכולה....
&nbsp
אני לא אגיד לבן שלי לא כשהוא מבקש ממני לטפל באשתו. איש לא היה לצדה והתפתלה מכאבים.
&nbsp
כפי שאת נדמה לי לא? מכריחה את ילדייך להגיד תודה בניגוד לרצונן כך גם מבוגר יכבד בניגוד לרצונו.
&nbsp
אכתוב שוב, איש לא חייב לקום מן האוטובוס. אבל זה מגעיל. את יודעת זה בדיוק המשפט רצחת וגם ירשת. הם בביתי ומסרבים לעשות טובה קטנה.
&nbsp
לא ביקשתי שתעשה מה שאני אומרת וזה נשמע כל כך מתמרד. ממש כמו ילדים. סלחי לי. אני לא אעשה מה שאימא מבקשת ומה שאומרים לי המורים וההורים וזו זכותי. זה נשמע כך. אז היא כן חייבת לבעלה לכבד את הוריה כי אם אימו עושה לה טוב ורצה עבורה ומתאמצת בשבילה ועומדת על מיטת חולייה זו כפיות טובה. אם את אוכלת ולא מרימה צלחת ובוהה בחמות שמתזזת בין העבודות והנכדים אז אין לך כבוד לעצמך. לא חייבת אבל מצטיירת רע.
&nbsp
אם היא לא חייבת אז גם ילדים לא חייבים כי כשילד אומר לא חייב ומתמרד גם למי שטוב אליו עוד אפשר לסלוח אבל גם מתלוננים על החינוך שלו. אבל כשמבוגר אומר לאדם שמכבד אותו ובכלל הורה של מי שהוא אוהב אם אוהב שלא חייב לו, אין לי מילים קלות להגיד על זה. תעודת עניות ממש בושה.
&nbsp
אמשיך לטפל בה כשהיא חולה משום שזו מצווה. למען נכדי שלא יוזנחו באותם רגעים ולמען הבן שלי שינוח למה? בשם האהבה.
&nbsp
היא חייבת לכבד אותי ולא לקלל את הבן שלי בנוכחותי לפחות. היא חייבת לכבד את המקום כי כשאת מתארחת לא פעם והבית נראה כמעט ביתך את לא יושבת כמו נסיכה ונותנת לאנשים מבוגרים לעשות. אני לא נהנית להדיח כלים ולפנות ולארגן ולבשל אבל עושה זאת כדי לכבד. אני נהנית לטפל בנכדים.
&nbsp
לא עושים רק מה שאוהבים. אנחנו לא ילדים קטנים מרדנים. אם את מלמדת את הילדים שלך לכבד ולהגיד תודה אז שיהיה הכל כלול כי גם להגיד תודה שלא מרצון זה לכבד.
&nbsp
מה יש לי לעשות בבית של הבן שלי?? אולי כי הבן שלי רוצה שנבוא ואולי כי לא רק למשפחה שלה מותר כי לה מתחשק ואולי כי הנכדים שלי אוהבים שאני באה והם מאוד מאושרים מכך...
&nbsp
אני לא מכריחה ומתנהגת בדיוק בהתאם לרצוני לכיוון של כבוד ואהבה אבל בעיני זה ממש לא נכון ולא יאה ...לא עשו לה כלום רע. המסקנה שלי שליטה ...ועוד משהו בלתי מוכח אז לא אכתוב סתם...
&nbsp
אני כן מסכימה אתך לגבי משפט אחרון. לא אזמין יותר כי אני באמת מקבלת לא יותר מידי ועל כן לא הזמנתי...
&nbsp
תודה וסליחה אם נפגעת או משהו פשוט מאוד קשה כשאתה מנסה להיות בסדר ואין משוב גם לא ממש מבינים מי האדם שעומד מאחורי הפורום, קוראים רק אותי ולא כותבת את הכל מטעמים מובנים ולא כל מה שקורה בחיים אלא התמצית. אבל זה בערך רוח הדברים.
&nbsp
שוב, אם פגעתי סליחה מקווה שתביני.
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[חייבתלהגיב]

איפה כתבתי שאין לך מה לעשות בבית של הבן שלך?

לא ברור לי למה זה מתייחס.

אדם חייב לקום באוטובוס לזקן, אבל הוא לא חייב לעשות כל מה שהזקן מבקש ממנו. הוא יכול לבחור מה לעשות ומה לא. זה שהאדם זקן, לא אומר שכל מה שהזקן אומר צריך לעשות. כנ"ל ההורה של בן הזוג.
ואם את לא מבינה את ההבדל בין מבוגר לבין ילד, אז גם זה חלק מהבעייה שלך. את גמרת לחנך את הבן שלך - ובוודאי שמבוגרים אחרים. ילד שלא עושה מה שאת אומרת, את יכולה להעניש ולחנך - ורק את הילדים שלך, כמובן (אלא אם את המורה שההורים הסמיכו אותה לחנך במקומם). לכלה שלך את לא יכולה לעשות כלום על זה שהיא לא עושה מה שאת מבקשת (והאמת - גם כשהיא הייתה ילדה לא יכולת...), כי היא פשוט לא חייבת לך כלום, ואין לך שום סמכות כלפיה. הדבר היחיד שאת יכולה לעשות, הוא לא לעשות מה שהיא מבקשת כשבא לך. אם את רוצה להמשיך לעשות מה שהיא מבקשת - זכותך. אבל אין לך את מי להאשים ב"חוסר ההוגנות" מלבד את עצמך - כי את יודעת שהיא לא נותנת, ובכל זאת ממשיכה לתת לה. אני לא מדברת על העניין של לשמור על הנכדים - כי זה תורם גם לך - אבל כשלא נוח לך, את בהחלט יכולה לסרב גם לזה.

 

[mykal]

סליחה,

כאילו לא ברור על מה מדובר.
הוא לא מבקש רשות כדי ללכת לאכול בארבע כשחוזר מהעבודה
ועובר דרכה לבורקס. לא לזה לא צריך רשות, נו באמת--
אבל, כשיש ארוע משפחתי בצד שלו,וכולם הולכים--אבא וילדים--
ואני בבית--כן בהחלט יכולתי אם רציתי לעשות מספיק עסק שבו
או שהוא ילך לבד,ממש לבד,והילדים איתי, או שלא ילך--
ולא עשיתי זאת, (אגב, בדיעבד--לא יודעת אם זה צודק שאיפשרתי להאר לבד)
אגיד יותר מזה--אם הבן שלי היה עושה כך לאשתו--
הייתי אני מבקשת ממנו לא להשתתף ולהיות עם אשתו--
כן, למשפחה הגרעינית השלימה בעיני יש חשיבות שאני כחמות אדאג לזה.

 

[yeshpitaron]

מיכל גם לזה הוא מבקש רשות. ברור למשהו

שבמשך שש שנות נישואיהם הבן שלי לא היה אצלי לבד?
&nbsp
שוב, לא צריכה אותו לבד דווקא אבל אחרי שש שנים של נישואים קורה פעם גם בלי כוונה לא? היא מיד מתייצבת. לפעמים נדמה שהיא מוכנה לעזוב דברים חשובים ובלבד שלא להניח לו להיות לבד איתנו....
&nbsp
מפרשת לחוסר ביטחון וחשדנות.

 

[חובטת שטיחים]

זה נחמד לנסות להסיר אחריות מהבן יקיר

אבל מה שהוא עושה זאת בחירה שלו.
אולי הוא בוחר כך כי הוא לא אוהב לבלות במחיצתך.
אולי הוא בוחר כך כי הוא מעדיף לא לפגוש אותך מאשר להתעמת עם אישתו.
אולי הוא בוחר כך כי הוא לא מודע לכאב שזה גורם לך
אולי זה יעבור לו ואולי לא

כך או כך זאת האחריות שלו ואל תנסי לעשות לו הנחות על חשבון אישתו.