לא פעם אני מרגישה את זה ולא משנה

danakama10

New member
בתיאוריה שלך לגבר יש אינטלגנציה ריגשית מאוד גבוהה

שזה מפתיע, כי בהכללה, לנשים יש אינטלגנציה ריגשית גבוהה יותר.
התיאוריה שלי היא הפוכה. הגבר נשאר כל חייו בשלב התפתחותי אינפנטילי יותר מנשים, בו הוא שמח אם יש מישהו שמטפל בו ובזוטות של החיים שלא מעניינים אותו. האם לא מוותרת על התפקיד הזה ורוצה להמשיך לנהל ולהכתיב לבן (שקיבל זאת בשמחה או באדישות כשהיה רווק), והאשה מבינה שבצורה הזו האם תשפיע על החיים גם שלה, של האשה, ולכן לא מוכנה לקבל את ההשפעות האלו.

אשה בהכללה אולי קרובה יותר להורים שלה, אבל בעלת אישיות עצמאית יותר מהגבר. היחסים בין האשה לאימה יכולים להשאר קרובים, מבלי שהאמא תשפיע על חיי המשפחה של הזוג הצעיר.

עוד תיאוריה - בגלל שנשים מדברות יותר מגברים על רגשות ומשתפות במה שקורה להן, האמא של האשה תמיד תרגיש קרובה אליה ולא תנסה בכוח למצוא את מקומה. גברים נוטים לדבר ולשתף פחות, במיוחד את אמא שלהם, והאמא שלהם שכל כך רוצה להרגיש קרובה לבן עושה זאת ע"י עשיית דברים עבורו וקבלת החלטות עבורה, כך היא מוצאת את מקומה בקשר עם הבן.
 

mykal

New member
ואולי עוד משהו

אולי אם במקום לומר מפסידים בן,
תאמרי משחררים אותו לביתו,
ולא מחזרים, ולא מצפים אלא ממשיכים בלעדיו--
הוא ימצא את הדרך חזרה.
כל עוד יש הרגשה של לחץ ומחויבות--יש קונטרות.
סתם חומר למחשבה.
 
אני חושבת שבמקום לומר "מפסידים בן" צריך להבין שהבן הוא איש
מבוגר, שכבר עומד ברשות עצמו וחי את חייו.
וכך צריכה גם כל חמות לעשות - לחיות את חייה, ולא להפוך את חיי הבן ומשפחתו (וילדיו) למרכז חייה באופן לא פרופורציונלי.
זו לדעתי האישית טעות שהרבה חמיות נוטות לעשות, והיא נוטה ליצור מתחים, כעסים ותסכולים בלתי נמנעים.
 

mykal

New member
מכיון שהגבת לי,

אומר שבהחלט הוא איש גדול ועומד ברשות עצמו.
כן, החמיות לא הופכות את הילד הנשוי למרכז חייהן,
מה שאומרת פותחת השרשור--שבהרגשה שלה,
הם "מסנדלים" אותה כשהם צריכים,--אז כדי לראות ולזכות בקשר
היא מותרת על שלה.
איש גדול ועצמאי, עם אשה גדולה ועצמאית, שבונים משפחה,
אמורים להבין שחמות/אמא לא עובדת אצלם, והקשר לא תלוי רק בצרכיהם--
לזה קוראים ניצול, אם לא ניצול ציני.
ואם ההרגשה שלה, שכל הקשר הוא הצרכים של הבן--אז יש הפסד.
כי יש לה חיים משלה--כפי שהמלצת.


קצת מילכוד. כשההתנהלות של שני הצדדים לא מאוזנים.
 
בהחלט. אבל גם לצד "המסונדל" יש אפשרות לומר
סליחה, אני מאוד רוצה לעזור אך לא מתאים לי היום, כבר קבעתי משהו. אשמח לעזור אבל בפעם הבאה בבקשה להודיע לי מראש.
זה מאוד לגיטימי, וזה לא יגרום לנתק משפחתי.
מתוך קריאת כל הפוסטים הקודמים של פותחת השרשור המקורית נראה לי שהיא לא מרבה לעשות את זה, אלא שמה את צרכי הבן ומשפחתו הרבה לפני צרכיה, מוכנה לוותר על דברים שחשובים לה "למען הבן" וזה המסר שהיא נוטה להעביר הלאה לצד השני. כשהיא לא נענית באותה מטבע, היא מרגישה מנוצלת, לא מוערכת, מתוסכלת, ולכן בסוף מרגישה ש"איבדה בן".
אני חושבת שבהחלט אפשר לשנות את טיב היחסים האלו, אבל כמו שכבר אמרתי לה בעבר - זה דורש שינוי אקטיבי ומודע מצידה ואני חוששת שהיא לא מסוגלת לעשות את זה ללא עזרה של בעל מקצוע (שוב, מתוך קריאה של כל הפוסטים שפרסמה כאן בעבר).
 

yeshpitaron

New member
א. כשאני אומרת אחד מהם נעלב ואחד עושה פרצופים.

ב. לא מוכנה שלא מתפשרים איתי ועם הצד השני כן למשל החלפת ארוחות. כשאני לא יכולה לארח ביום מסוים ובמקום זאת רוצה תור אחר אני רוצה שישתדלו ויעשו זאת. כי ממני אפשר לבקש ומהצד השני לא?
&nbsp
ג. צרכי ילדי היו תמיד בסדר עדיפות ואני מבינה שעתה אני אמורה להתחלק ולוותר לפעמים אבל מצפה שהצד האחר יבין גם כן.
&nbsp
ד. יש סיטואציות שאני רואה במו עיניי, שליטה מצד האישה שלא מאפשרת גם אם זה משהו בנאלי או לטובתם. אני קוראת לזה שתלטנות.
&nbsp
ה. מורידה מינון והורדתי בלא מעט דברים אבל אני לא מדברת על נתינה ותמורה אני מדברת על הדברים הכי רגילים, הזמנה לארוחה בגלל יום הולדת של משהו מהמשפחה. תמיד אי אפשר. החלפת תור כי יש לי סיבה מאוד חשובה תמיד אי אפשר אבל הפוך, תמיד אני צריכה לוותר.
&nbsp
אני עם נתינה גדולה לצערי גם לחברים ולכל הסובבים אותי. לא מצפה לכלום כי זה מאפיין את כל משפחתי. מצפה ליחס. אולי אני צריכה להפנים, כשנותנים יותר מידי הצד האחר מפרש שמגיע לו יותר...או שהנותן מרגיש פחות חשוב. אבל יש אנשים שמעריכים ויש שרואים בזה שלילה.
 

yeshpitaron

New member
זה נכון. אני לומדת ועובדת ויש לי משפחה ענקית

תודה לאל וחברים מפה עד להודעה חדשה. אני רק שונאת אפליות וחוסר הגינות. שונאת שקרים והתחמקויות. כלה שמשביתה שמחות בכל מה שקשור לצד של הבעל מקומם.
 

yeshpitaron

New member
מיכל, לא משנה איך אומרים הכוונה שלי במשפט שהיחס

בין ההורים של הבן לבין ההורים של הבת אל הבת-שונה. הבת תמיד עם האימא והיא נותנת את הטון של ההתנהלות. הבן נדמה שנגרר...לפחות הבן שלי.
&nbsp
אני מרגישה ששניהם ממש מתוחכמים לגרום לי להרגיש שהם מבקרים אותנו סתם למשל, ופתאום לבקש עזרה. לפעמים אני לא רוצה גם שאני נמסה מול החיוך של נכדיי אבל מחפשת מילים להתחמק ולרוב לא מצליחה. אני לא אוהבת את ההתחמקויות או ההשתדלות כדי לראות אותו ואת נכדי. למה זה לא זורם טבעי?
 

אאמאאא

New member
די ברור שהפתגם תפור על הסיפור שלך

כואב הלב לקרוא את רמת התסכול שאת מתמודת איתה.
מאחלת לך שתצליחו כולכם לפתור את המצב ולהגיע לאיזון שיתאים לכולכם.
עדיין אין להסיק מהסיפור האישי שלך מסקנות לכלל הציבור.
 

yeshpitaron

New member
תודה רבה, הלוואי. ואת צודקת ולכן כתבתי "אני מרגישה". שמעתי

את המשפט לא פעם מנשים שחשו כמוני לצערי. לא כולם, אבל מי שהכרתי והשמיע...
חשתי זאת כשהפכתי חמות.
 
אני, בתור גיסה,

השתדלתי מאוד לגרום לכך שהיחס של אמא שלי לגיסות שלי יהיה חיובי ושתתעלם מהדברים שנראים לה בעייתיים אצלן (על ידי שיחות בנושא), ובסך הכל נראה לי שהיא מקבלת אותן ולא נראה לי שיש יחסים בעייתיים בינה לבין הגיסות באמת. אבל אני לא יודעת איך הן רואות את זה.
 

אאמאאא

New member
מנסיון במשפחה המורחבת לא נכון בכלל

זה תלוי בן אדם והכימיה איתו ולא תלוי מגדר.
 

yeshpitaron

New member
גם אני חושבת שזה תלוי בכימיה כלפי הכלה והחמות אבל

בכל זאת היא קשורה לאימה ומביאה את הבן הביתה כעוד בן יותר משהבן מביא כלה.
 
זה מאוד תלוי בנסיבות. אצלנו

הילדות רואות את ההורים של בעלי הרבה יותר מאת ההורים שלי.

אולי ישמח אותך לשמוע שהן עדיין מעדיפות את אמא שלי על פני חמותי, פשוט כי אמא שלי נחמדה יותר (ולא, לא שטפתי להן את המוח או משהו כזה. אמא שלי באמת אישה נחמדה, ורבים מציינים זאת אחרי שהם פוגשים בה. וחמותי... ובכן...).
 

yeshpitaron

New member
יפה מאוד אבל את לא מכירה אותי ולכן אני מרשה לעצמי להגיד שגם

לי יש חברות עם ילדים בני שנתיים ושלוש ואומרות שהלוואי שהייתה להן חמות כמוני כי ילדיהן מתים עלי כולל הנכדות במשפחה של הצד שלי ושל בעלי. גם לי אומרים שאני אדם ממש טוב ויודעת למשוך ילדים. אז אולי את לא מסיטה אבל יש כלות שכן ויש חמיות שכן וילדים מושפעים.
&nbsp
לציין שרק אני שומרת בייבי סיטר ומבטלת ימי עבודה ואילו כשהיו בלחץ מטורף ומאויימים בפיטורין לאימה ולאחיה ואחיותיה לא היה אכפת (עד כדי שהבן שלי התלונן אבל עשה כלום) אפילו גיסתי אחות של בעלי שמרה על הילדים כשהיו צריכים. היא התאמצה והצד שלה לא אז אני כן נחמדה והצד שלה לא ובכל זאת הם מקבלים יותר וזה מקומם...
&nbsp
אגב, היא כלתי מסוגלת להרים נכד באמצע סיפור מרתק לצדי או משחק מעניין ולקחתו הביתה בכוח למרות שהוא מתחנן לסיים. .
 
מה שניסיתי להגיד הוא שאם את נחמדה לנכדים

הם יאהבו אותך, בלי קשר לתדירות המפגשים ביניכם - כך שכדאי לך פשוט ליהנות מהמפגש איתם כשאת נפגשת איתם, וזהו. המינון לא משנה מהבחינה הזאת.

לדעתי אם אמא שלהם הייתה מסיטה אותם נגדך והם היו מקבלים את ההסטה, הם כבר היו אומרים לך מה היא אמרה, כך שאת לא צריכה לחשוש.
כשאני מדברת על להיות נחמדה, אני לא מדברת על כמה את משקיעה למען הילדים ועוזרת להורים, וכו' - להפך, חמותי משקיעה הרבה יותר, מטפלת בהם, וכו'. אני מדברת על איך את מתייחסת לילדים כשהם איתך, ועל איך את מתייחסת לאנשים בכלל.
אם את בן אדם נחמד, אוהב, וכו' (ואני יוצאת מתוך נקודת הנחה שכן) - הילדים יאהבו אותך בכל מקרה, בלי קשר לתדירות.
ולגבי זה שכלתך מסוגלת להרים נכד באמצע סיפור או משחק כדי לקחת את הנכד הבייתה - לגמרי לגמרי לגמרי לגיטימי. אם הגיע הזמן ללכת הבייתה, אז הולכים הבייתה.
 

yeshpitaron

New member
עכשיו אני רגועה :) כי אני באמת לא רוצה שתהיה הסתה או

שלא יאהבו את הסבתא. אני באמת מרגישה שהם חלק מאיתנו. מה לעשות שזה אכן כך?
&nbsp
אה אוקיי, אני מקבלת את פניהם בקריאות שמחה. אני נושאת אותם ומחבקת ומנשקת בלי סוף. אני מביטה בעיניהם ומדגישה להם שאהבתי אליהם גדולה. מספרת להם שאני מתגעגעת. מספרת סיפורים ומשחקת אתם כמו תינוקת ובכל זאת חוששת ....
&nbsp
האמת שזה מרגיע לגבי התדירות... אם זה נכון לא אכפת לי שלא יבואו תמיד. חחח
&nbsp
הגיע הזמן ללכת. אוקיי שנייה הבן אומר: רגע אימא. וזה באמת שנייה. לא מתערבת אבל אותי זה מרגיז. פעם משהו אמר שהוא לא מכריח את הילדים לעזוב מקום שהם נהנים ממנו כי גם הוא נהנה מהנאתם. אז שניה לא תשנה נכון?
 
אבל המישהו הזה לא היה הבן שלך וכלתו.

לכל אחד גישה משלו לחינוך הילדים. זו הגישה שלהם, והיא בכלל לא נדירה. יש אנשים רבים (מאוד - כנראה הרוב) שכן מכריחים ילדים לעזוב מקום שהם נהנים ממנו. וזה שאת אומרת שזה שנייה (או שהבן אומר שנייה) לא אומר שזה באמת שנייה.
למעשה, אצל הבנות שלי, המשמעות של "שנייה" היא "זמן אינסופי, עד שבסוף כן תכריחי אותנו".
 
למעלה