לא צריך לשלוח ניידת - טריגר

[אלומת האור]

לא צריך לשלוח ניידת - טריגר

אבל אני רוצה למות. מספיק. די. עשיתי אתמול דברים שלא עשיתי מעולם והיום דברים שלא עשיתי אתמול ואני מאבדת את שיירי השפיות שלי במבוכי הזמן. לא רוצה להיות פה יותר. לא רוצה. לא רוצה. זה כואב מדיי. זה מחניק מדיי. זה יותר מדיי. אני עוד לא הולכת מכאן, אבל אני רוצה, רוצה מאוד, לא רוצה יותר כלום חוץ מלראות אותה ולקבל ממנה חיזוקים. לא רוצה יותר כלום. אפילו כבר לא נורא נורא פוחדת, ואני בדרך כלל כן נורא פוחדת מהמוות. פשוט נשבר, לא יכולה יותר. די. איך שרים משינה? משהו בחיי חייב להשתנות, או משהו כזה. ככה אני לא יכולה להמשיך. איך כן? לא יודעת. לא רוצה להיות פה יותר. לא רוצה. לא רוצה. די. מספיק. לבקש סליחה וללכת. פחדנית מדיי, אל תדאגו.

 

[היי48]

טריגר

היי אלומה,

אני לא כל כך יודעת מה לומר לך מעבר לזה שאני מאוד מצטערת לשמוע שאת מרגישה ככה, וגם מבינה את הכאב ואת היאוש. אבל אני באופן אישי גם חושבת, ואני באמת חושבת ככה ולא סתם אומרת את זה, שהסיבה שאנחנו נשארים כאן היא לא רק פחדנות אלא גם משהו מעבר. אני לא ממש יודעת איך להגדיר את זה ואיך לקרוא לזה, אבל אני חושבת שעבורי זה אולי סוג של תקווה, שהיא אולי אפילו לא ממש מודעת, שאולי מחר יהיה איך שהוא פחות גרוע, ושאיך שהוא בדרך קסם כלשהי לא נרגיש את ההרגשה הבלתי נסבלת הזאת, אלא קצת פחות גרוע, ואלי אפילו נצליח להרגיש הרגשה טובה כלשהי שכבר קשה לזכור איך היא מרגישה, אבל אני לא יודעת, אני באמת מרגישה שלפעמים פשוט צריך to steal time ופשוט לסחוב ולהלחם במועקה הזו עד ליום הבא ואולי משהו יצוץ. נכון שהעבר הוא קשה, אבל אף פעם אי אפשר לדעת מה יהיה בעתיד, לפעמים זה גם יכול להיות משהו לא צפוי שאי אפשר לחזות. תחשבי שפעם אנשים אפילו לא היו יכולים לדמיין את התרופות והטיפולים שיש לנו היום ושעוזרים לכל כך הרבה אנשים, אז באמת אי אפשר לדעת מה יהיה, וכמו שדברים יכולים להשתנות לרעה ככה הם יכולים גם להשתנות לכיוון ההפוך. אני לא מתכוונת להישמע כמו איזה סרט של וולט דיסני או משהו, אבל אני באמת מאמינה בזה וחושבת שאנחנו הרבה יותר חזקים ממה שנדמה לנו לפעמים, בעיקר בתקופות הכי קשות. מקווה שזה עוזר קצת וגם אם קשה לך עכשיו לקוות לטוב-אני עדיין מקווה בשבילך

 

[אלומת האור]

מה שמחזיק אותי עכשיו

זה זה שאני אפגוש אותה ביום רביעי

. בתוך העיניים שלה אני מוצאת את עצמי כמו שלא מוצאת בשום מקום אחר, שזה גם רע, כמובן. היא מהלכת עליי קסם למרות שיש דברים שאני נורא כועסת ופגועה ומאוכזבת ממנה בגללם.

ועוד דבר שמחזיק אותי זה השירה. אני מקליטה קאברים. אמנם אני נשמעת עכשיו כמו ברווז צלוי מסתובב על שיפוד, אבל אני חייבת לשיר כדי לחיות כמו שאני חייבת לכתוב כדי לחיות.

והדברים שאני עושה כדי לפגוע בעצמי, גם הם מנחמים אותי, וסליחה על חוסר התקינות הפוליטית.

וכן, יש תקווה שדברים ישתנו, אבל גם ייאוש גדול, אולי אחד הגדולים שאי פעם הייתי בהם, וזה כולל את ההבטחה שהבטחתי לאימא שלי כשנפרדתי מהגופה שלה, שאשמור על עצמי, וסליחה, אימא, אני לא עומדת בזה, באמת שסליחה. עייפתי.

 

[היי48]

תרשי לי להוסיף

גם עוד משהו שצריך לחזק אותך: האנשים שאת עוזרת להם בעבודה. אני יכולה להגיד שלדעתי לעזור לבן אדם לקבל את העבודה הנכונה עבורו, גם לבחור את אופי התפקיד וגם למצוא את המקום עצמו, במיוחד כשמדובר באנשים שיש להם גם קשיים נוספים מעבר לקשיים שיש לרוב האנשים, זאת לא רק עבודה אלא סוג של שליחות. זה דבר כל כך חשוב. לעזור למישהו להגיע למקום שבו הוא מרגיש שהוא עושה עבודה טובה, תורם ומשתלב במקום העבודה זה אחד הדברים שיכול לתת לבן אדם הרגשה שיש לו מקום ותפקיד כלשהו בחברה, בעיקר אם הוא חווה אכזבות בנושא בעבר.

טוב שאת שרה וכותבת, זה יכול לעזור לפרוק את חלק מההרגשה הרעה. ותשתדלי לתת לעצמך יותר קרדיט-את שומרת על עצמך כמיטב יכולתך, מטפלת בעצמך, ובנוסף עוד עובדת, לומדת, כותבת ושרה. זה יותר ממה שהרבה אנשים אחרים עושים, כולל אנשים שאינם בדיכאון, אז תנסי להזכיר לעצמך גם את זה, אפילו אם קשה לך עכשיו להסתכל על התמונה הגדולה.

 

[אלומת האור]

תיקונון קטן

אני לא עוזרת להם לקבל עבודה או למצוא מקום, אני עוזרת להם לבנות קורות חיים וקצת, ממש קצת, גם לחפש באינטרנט מקומות עבודה, אבל אני לא עושה איתם את תהליך ההשמה. בשביל זה יש עובדות השמה שמלוות.

קיבלתי עכשיו תגובה בפורום אחר ובא לי למות רק מלקרוא אותה. וזו דווקא מישהי שהערכתי מאוד. לא ייאמן כמה אנשים יכולים להיות אטומים ואכזריים לפעמים, רק כי המטרה שלהם מקדשת את האמצעים (לא אוהבת שמנערים אותי).

 

[היי48]

גם אם

את עוזרת להם עם קורות החיים ועם חיפוש עבודה באינטרנט-בלי שיודעים לאלו משרות לשלוח את קורות החיים לא מוצאים עבודה ואם שולחים קורות חיים שלא כתובים כמו שצריך המועמד עלול להתפספס, אז זה עדיין חשוב, זה גם חלק מהתהליך.

ואכן אנשים יכולים להיות אכזריים ואטומים לפעמים, ולא מבינים שלפעמים צריך פשוט להקשיב ולא להטיף או להתווכח כאילו נמצאים באיזה debate club ולחשוב שיודעים את הכל. קצת אמפטיה זה באמת לא הרבה לבקש. אבל תזכרי שאת לא חייבת שום דבר לאף אחד ומי שמחליט שיותר חשוב לו להתדיין מלנסות לעזור-פשוט תתעלמי, כנראה שהרבה אמפטיה כבר לא תצא מאדם כזה בין כה וכה וחבל להשקיע את האנרגיות שלך במשהו כזה, ממש מיותר.

 

[אלומת האור]

את צודקת, תודה לך (ט)

היא פשוט נגעה ופגעה בדיוק איפה שהכי כואב לי, להגיד לי שאני פוצעת את עצמי רק כדי למשוך תשומת לב מהרופאה שלי... להגיד לי שאני לא יכולה להכריח אותה להאמין לי כשאני בקושי מאמינה לעצמי (שזה דבר נורא להגיד לנפגעת ג"ע) ואני בעצם מכריחה אותה להגיד לי שהיא מאמינה לי ברגע שהיא לא יכולה אז היא סתם תגיד שהיא מאמינה לי כדי לרצות אותי... שאני דוחקת אותה (את הרופאה, כל הזמן אני מדברת על הרופאה) לפינה... ושבכלל אפסיק כבר להתפלש בזה, שהגיע הזמן לדפדף... אני לא אשמה שהעבר שלי מציף אותי!!! אני לא אשמה שעשו לי את הדברים האלה (ואולי אני כן?), אני לא אשמה שאני לא זוכרת הרבה (הייתי פיצית), אבל זה כל כך כואב, זה כואב שאומרים דברים כאלה שמטילים ספק בכוונות שלי, באמת שלי, אחרי שאני כל כך מתקשה להאמין לעצמי בגלל שזה בדיוק מה שפגיעה מהסוג הזה גורם ואני מרגישה כל כך טמאה ומטונפת ברגע זה ממש שבא לי עוד יותר למות. ממש בא לי למות, שהכול ייפסק, שיירד החושך על אלומת האור, אני לא יכולה לחיות בעולם הזה וגם לא רוצה. אני רוצה רק שהרופאה שלי תראה אותי גם אם הפציעה שלי היא דרך להשאיר אותה אתי (איזה דבר נבזי להגיד אפילו אם זה נכון) אני לא יכולה להירגע. מרגישה שאין לי מקום בעולם. אף אחד לא רואה, אף אחד לא מאמין, וכשכן מאמינים אז אני לא מאמינה למי שמאמין. ואולי באמת לא היה כלום ואני סתם חולת נפש שראויה לכל גינוי אפשרי? אני לא מסוגלת להתמודד עם השאלה הזאת. כתבתי על זה בבלוג שלי. אין לי אוויר, אין לי אוויר, רע לי, רוצה לישון. לקחתי את התרופות ותכף הן ישפיעו, הלוואי אמן, ואוכל לישון הרבה מחר. רע לי ובא לי למות (אבל אני פחדנית אז לא צריך לדאוג). תודה רבה רבה.

 

[היי48]

תקשיבי-חד משמעית

וללא כל ספק מה שהיא אמרה שם זה שטויות ופשוט רע לב. אבל היא לא את ולא בנעליים שלך ולא יודעת את האמת שלך. את יודעת את האמת שלך ואני לא יודעת אם זה עוזר-אבל גם אלוהים יודע את האמת שלך, ואנשים בלי טיפה של אינטיליגנציה רגשית ושכנראה גם עשו להם איזשהו ניתוח להסרת לב לא צריכים לערער אותך, הם לא שווים את זה, אל תספרי אותם בכלל. אני מבינה שתחושת העלבון וההלם מהדברים היא בלתי נשלטת, אבל תשאירי את זה בזה ופשוט על תעני לה וכמו שאמרו כאן-תהיי רק בפורומים שעושים לך טוב. את לא ראויה לשום גינוי שהוא ויש לך את כל הזכות שבעולם לנסות ולטפל בעצמך ולהזכר ולעכל את העבר שלך בדרך שלך ובזמן שלך, את לא חייבת דין וחשבון על זה לאף אחד. אלו לא דברים שקל להזכר ולהתמודד איתם, בלשון המעטה, ורק זה שאת מסוגלת להכיר בזה ולטפל בזה זה לא ברור מאליו ודבר שקשה לעשות, ומי שלא תומך בתהליך הזה ולא יודע על מה הוא מדבר-פשוט אל תספרי אותו. תתרכזי במה שחשוב שזה להמשיך לנסות לטפל בעצמך, יום אחר יום וצעד אחר צעד, ואנשים שלא יהיו חלק מזה-לא שווים התייחסות.

בהצלחה

 

[אלומת האור]

תודה רבה

ראית מה היא כתבה, אגב?

 

[היי48]

ראיתי,

ולדעתי זה נשמע כמו כתב הגנה בבית משפט, לא כמו משהו שאמור להיות כתוב בפורום תמיכה. אני מאמינה, או לפחות רוצה להאמין, שזה נובע מחוסר הבנה ומהעובדה שהיא לא בנעליים שלך ולא יודעת מה עברת, אבל עדיין הסגנון הזה של לענות על הודעה מסוג כזה (ההודעה שאת כתבת בהתחלה, אני מתכוונת) בצורה הזאת פשוט נשגב מבינתי. יתכן שהיא חשבה שזה יעזור, כל אחד ונקודת המבט שלו, אבל אני חושבת שמישהו שקורא הודעה כמו שכתבת צריך לענות בצורה יותר רגישה. אבל כמו שקראתי כאן בפורום בעבר גם לגבי מטפלים וגם לגבי תרופות שלא כל תטפל או תרופה יתאימו לך, כנראה שככה גם לא כל גישה של תגובה מתאימה, ובפעם הזאת בטוח זה לא עזר.

משהו שלדעתי יכול יותר לעזור זה אולי לסחוב את עצמך בכח ולצאת לנשום אוויר, יום יפה בחוץ

תעשי צעדה קצרה, תנקי קצת את הראש, בכל זאת צריך איכשהו לחגוג למדינה, מסכנה, יש לה יום הולדת ואפילו לא איחלנו לה מזל טוב...

 

[אלומת האור]

אני לא עומדת בזה (ט)

לקחתי כדור שכבר מזמן היה אמור להרדים אותי, בעבר לקחתי אותו וישנתי 15 שעות רצוף, מה קורה פה? אז במקום ללמוד (ואני בפיגור רציני בחומר) אני יושבת וחותכת את עצמי ולא מרגישה כלום חוץ מפה ושם דקירה. ועכשיו בכלל יש לי מחלה חדשה שצריכה פיקוח ומכשיר שבו אני אמורה לדקור את עצמי, יהיה שמייח... אני עוד לא יודעת איך להפעיל אותו בכלל, צריכה הדרכה של אחות.

אולי אני פשוט אזחל לי למיטה ואקווה שארדם סוף סוף. או שאנסה לקרוא חומר של הלימודים עד שהכדור יפעל. שיפעל כבר, קיבינימט. בחיים לא חתכתי את עצמי קודם. כן פגעתי בעצמי בדרכים יותר "מתורבתות" שגם הן לא שפויות, אבל זה לא משהו שנראה לי חולני נורא. ומה שעשיתי עכשיו כן. ויש חומרים מחטאים ואפשר תמיד להגיד שהחתולה שלי עשתה את זה כי זה יותר שריטות מאשר חתכים של ממש (פחדנית, כבר אמרתי?) אבל פה ושם בצבץ דם וזה די הבהיל אותי, אני חייבת לציין.

אני לא מסוגלת לעשות צעדה אפילו קטנה, לעבור את הכביש, בלי מוטיבציה וליווי. אין לי כוח. והמנגלים המסריחים פה בסביבה. ואין בשביל מה ובשביל מי לצאת. והכדור עוד מעט יטשטש אותי ואין בשביל מה, אין אין אין. רק שיהיה מחר כבר ואראה את הפנים הטובות שלה.

מסכנה המדינה באמת. מזל טוב, מדינונת.

 

[מיצי2013]

היי...

אני קוראת אותך בשרשור ואין לי הרבה מה להגיד. רק

תהיי חזקה גם בשחור

 

[אלומת האור]

תודה רבה מיצוש

 

[Lady Stark]

אלומה מתוקה (טריגר)

אני מכירה את הרגעים האלו. מצטערת שאת עוברת את זה עכשיו ואם אני יכולה לעזור במשהו תגידי.
רוצה להגיד לך שאני מסכימה עם היי48. יש משהו שעוצר אותנו מלעשות צעד דרסטי שהוא לא רק הפחד למות. הרבה פעמים יש בנו כח חיים מאוד חזק, יותר חזק מכל סבל או דיכאון. קשה להבחין בו ברגעים בהם הסבל כזה דומיננטי אבל הוא פה והוא מנצח בסופו של דבר. יצר הישרדות ואהבת החיים הם דברים שגם לאנשים מדוכאים יש, אבסורד ככל שזה נשמע.
אולי יש דברים שאת לא אוהבת בחיים שלך ובעצמך, אבל זה לא אומר שאת לא רוצה לחיות. את פשוט מתמודדת עם הרבה וקשה לך.

אבל אני מבינה ממך שחלק מהקושי שלך עכשיו נובע מדברים שקרו בימים האחרונים?
אני לא יודעת במה מדובר אבל תנסי לסלוח לעצמך, מותק. הכי חשוב כרגע זה להתמקד בהרגשה שלך.
ברגעים כאלו כדאי להתחיל מהבייסיק: מקלחת טובה, פיג'מה נקיה, משהו לאכול שישקיט את הנפש, שנת לילה. ולא לתת לעצמך להיכנס לדיונים על כל דבר שיכול להיות טריגר לתחושה שלך - חרטות, ביקורת, כעס, כל רגש שיכול כרגע רק לפגוע בך ולשמש כנשק נגדך.
תנסי להגיע למצב בו הראש שלך רגוע יותר כדי לגשת לטפל בחיים שלך סוגיה אחת אחרי השניה.
ומותק, תסמכי עלי. זה אפשרי. גם ממעמקי הייאוש אפשר להתאושש בהדרגה.
את מוזמנת לכתוב לי מסר אם תרצי לשתף עוד.
שולחת חיבוק

 

[אלומת האור]

את לא מבינה איך התגעגעתי אלייך

אני מוטרפת מכאבים (פיזיים) שמשתרגים בתוך הנפש פנימה ואני לא יודעת מה יותר צורח ממה, כי הכול מעורבב וכל יום מגלים ממצאים חדשים, אין לי כוח כבר...
התקלחתי ואכלתי (כולל כמה בולמוסים מטורפים) ואני לא יודעת איך אשתלט על המטלות לאוניברסיטה, אני בכזה פיגור ואין לי כוח... ועכשיו קיבלתי ציון שהוא הכי גרוע שלי אי פעם באיזה שהוא קורס על מטלה שחשבתי שהלכה לי מעולה.
ויש עוד הרבה, אבל אני לא יכולה לנשום, אני מתה מפחד, כל הזמן בחרדה שהיא תמות או תעזוב או שאני אמות או שחלילה יקרה משהו לאחותי.
יש לי תיקייה במחשב של פרידה, אני מאוד מחושבת, יש שם מיילינג ליסט והוראות ודברים שצריכים לטפל בהם, הכול מסודר עד לפריט האחרון, עכשיו נותרו רק מכתבי הפרידה, שחלק מהם כבר כתבתי. כואב לי כל הגוף. אני כל הזמן עם משככי כאבים ותרופות הרגעה, זה בלתי נסבל. וקופת חולים מערימה קשיים, כל כך הרבה קשיים, לא מייצרים כבר תרופות שאני צריכה ולא נותנים משהו במקום, וסגרו בית מרקחת מעולה חיצוני שעבד איתם ועכשיו הרבה יותר קשה בכלל להשיג תרופות, ויש כל כך הרבה, אני לא יכולה יותר, לא יכולה

תודה!

 

[Lady Stark]

מתוקה, איך עברת את הלילה?

אני מאדימה פנים מרוב עצבים על מה שההיא כתבה לך בפורום אחר. כמה טמטום ורוע וחוסר סובלנות!
ובעיקר טמטום. היא אולי נגעה בנקודה רגישה, אבל היא לא צדקה. ובאמת, לבעוט בבנאדם כשהוא על הקרשים זה הדבר הכי כוחני וזול שאפשר לעשות.
אני מבינה כמה קשה עכשיו אבל חשוב שתנסי לרוקן את הראש מכל זה.
תישארי רק בפורום שגורם לך להרגיש טוב, תנשמי עמוק.
האחיזה שלך במציאות היא טובה ואת שפויה יותר מהרבה מלא מעט אנשים. אל תתני למישהו לפקפק בזה.
אני כן חושבת שכרגע את חייבת לעצמך לצאת מהלופ אליו נכנסת עם המחשבות על חיים ומוות.
שום דבר לא חשוב כרגע. לא הרופאה שלך ולא מה שאת מרגישה אשמה לגביו. רק לעשות החלטה לנסות להקל על עצמך כרגע, החלטה שתנחה אותך. במחשבות, בהתנהגות, באילו דיונים פנימיים לנהל, עם מי לדבר על הקושי, לבקש עזרה במציאת פתרונות רפואיים טובים יותר וכו'.
שמעתי ממה שכתבת בלילה כמה היית נסערת. בואי ננסה עכשיו לנוח ולהתחיל לאזן.

 

[מחבקת עצים סדרתית]

היי יקירה

אני רואה שאתמול היה סוער מאוד...
אני מצטרפת למה שסטארק אמרה - מה שנאמר לך בפורום ההוא, נובע מרוע. ואפילו מחוסר ידיעה. דברים כאלה, עדיף להתעלם מהם.
הכל קצת יותר בהיר בבוקר... איך את מרגישה?

 

[אלומת האור]

לא כל כך בהיר... טריגר

מלא עננים של ריח של גוויות שרופות

אני לבד ויש לי מחשבות לא טובות. רוצה למות, פשוט למות, לא יכולה לסבול כבר. יש לי תור למחר לרופאה שלי, משתדלת להחזיק מעמד (אבל יודעת שאתפרק כשאצא ממנה, כי זה מה שקורה בזמן האחרון, אני זקוקה לה כל כך והיא כל כך מעט שם)

 

[ביליקה]

מהצד

רק מהצד, בלי להכיר באמת-
זה נראה שאת לכודה בקשר עם הרופאה שלך.
ושגם לך לא לגמרי ברור כמה הוא טוב לך, ומה יהיה לטווח הארוך.

 

[אלומת האור]

נכון.