לא קל..

[luda88]

לא קל..

אתמול הייתי לראשונה בחיי בלוויה, נפטרה אמא של חבר מהעבודה..
והיום הייתי בניחום אבלים.
היה לא קל לראות אותו, היה לי כל כך עצוב בשבילו.. וזה נראה כאילו הוא מרגיש צורך להיות חזק בשביל המשפחה ושהוא לא מעכל.

ואני אף פעם לא מוצאת את המילים במקרים כאלו, תמיד כל מה שיוצא לי מפה נשמע כמו קלישאה ואני מרגישה כל כך צבועה. למרות שזו בכלל לא הכוונה שלי..
ואני תמיד תוהה עד כמה זה באמת עוזר לאבל?

מה אומרים במקרים כאלו? ואיך בעצם מתמודדים עם אבל?!

 

[ח י פ ש ו ש י ת]

אין מה לומר ברגעים כאלו

רק להיות שם עבורו...

 

[Vdrums]

באמת לא קל, אני לא חושב שיש מה לעשות

או לומר. כמו שחיפו אמרה, להיות שם בשבילו. אם זה מישהו קרוב והוא צריך משהו הוא לא יהסס לבקש.

 

[ebi83]

הדבר היחיד שיכול להקהות אבל זה הזמן..

יש תיאוריות כאלו ואחרות על התמודדות עם אבל, לדעתי הדבר היחיד שרצוי להראות זה שהחיים ממשיכים ושיש בהם דברים חשובים נוספים.

מה שכן, זה לא הכי מתאים לתחילת האבל אז צריך פשוט להיות עם הבן אדם ולהראות לו שהוא אהוב וחשוב לאנשים שמסביבו.

לגביי הקלישאות- נראה לי שזה תופס לרובנו, פשוט אין מה להגיד.
אפשרות אחת היא לדובב את האבלים על האדם שמת, אפשרות אחרת היא דברי תורה (אם זה רלוונטי לזמן והמקום). העיקר זה להבין שעצם ההגעה היא העניין, התוכן רק יכול להוסיף.

ותכלס, רק שלא ידע (ונדע) עוד צער...

 

[אשה מרציפן]

כמו שאמרו, לא אומרים כלום

פשוט נמצאים שם וזו התמיכה הטובה ביותר.

 

[זיגזג]

זה אף פעם לא קל...

וזה לא משנה במי מדובר.

ואם זו פעם ראשונה שאת בלוויה בגילך, אז תודה לאל !

הייתי בכל כך הרבה לוויות בחיים !!

 

[ס22ית]

רק לחזק ולחבק..