לא קשור אבל קשור להכל, תקראו......
כל ההתחלות מאפיינות דבר אחד ראשי בחיים, קושי, משהו שצריך להתרגל אליו, משהו שמשהה אותך בתוך סופה מטורפת, סופה של רגשות, של כוח, של חולשה, של חוסר ידיעה, של רצונות... אנחנו עוברים במסלולי החיים ומחפשים את עצמנו בתוך כל הבלגאן המטורף, מנסים להסיק קצת היגיון בין הטוב לבין הרע, מנסים להגיד לעצמנו שזה לא רק שחור ולבן ויש אפור, אפור שייקח אותנו למקום מבטחים מכל הקור שמזעזע אותנו בבקרים שאליהם מתעוררים ופשוט לא יודעים מה לעשות... אני יושב אני חושב אני כותב ואני מנסה להגיע למסקנות שלי, להתחלה החדשה שלי ואני מוכן לקבל כל קושי בדרך אבל כשההתחלה לא מגיעה שאפילו הקושי שאליו אתה שוקק לא עוטף אותך אז איפה אתה עומד אתה שואל את עצמך שוב ושוב... כי מה אם ההתחלה הזאת לא תגיע, מה אם תישאר באותה נקודה כאובה ללא יכולת לשחרר את העבר ולהתמקד בעתיד, מישהו יציל אותך? איזה בן אדם מוזר יבוא ויגיד לך משפט שישנה את הכל ? הסימן שאתה מתחנן שיגיע אליך יגיע? או שפשוט תצטרך להתבגר מהראייה הילדותית שלך ולעשות כל מה שנראה לך שאתה צריך לעשות? כולל טעויות, כולל מכות, כולל הכל... אנחנו בטוחים שדלת אחת נסגרת מיליון אחרות נפתחות אבל מה אם הם לא בדיוק נפתחות כמו שנראה לנו, מה אם אנחנו צריכים להרים את עצמנו ולפתוח את הדלתות האלו... מה אם המפתח אל החיים בידינו? אני יודע דבר אחד , אהבה, חיים, כאב, שנאה, כוח, חולשה, כל אלה הם חלקים בלתי נפרדים מכל צעד בחיים, מכל מטר שבו בחרנו ללכת מכל מטר שהופך בסוף לאלפי קילומטרים בצפייה כמובן שלא נצטרך לחזור אל ההתחלה ולעבור את הכל מחדש... אני לא יודע לאן ללכת, אני יודע לאן אני רוצה להגיע ואני יודע מניסיון דבר אחד, זמן יגיד הכל, ולא משנה מה, לזמן צריך לתת זמן, צריך לתת לו אהבה וצריך לתת לו סיכוי, צריך להתאושש מכל נפילה וכן, לפעמים לעשות מעגלים בשביל להגיע להר שבו תוכל לתקוע דגל ולהגיד, הנה, כבשתי, אני עומד יציב וצריך גם לקחת בחשבון שלפעמים גם על ההר הזה יכולות להיות רעידות אדמה... אז איך שלא יהיה, שלכולנו יהיה בהצלחה..... והכי חשוב, לזכור שלא משנה מה, כשאתה מתעורר בבוקר, תאהב את עצמך, תאהב את מה שאתה עושה ותייחל למטרה שממנה לא תרפה אף פעם, גם ובמיוחד מתי שקשה.... א ס ו ר לנו לוותר, א ס ו ר לנו להתקפל אבל מותר לנו לבכות מותר לנו להישבר מידי פעם ופשוט לעלות על הסוס הזה שוב... בסופו של דבר, בדרכו של כל ישראלי, משפט אחד נוסף שתמיד פועל- יהיה בסדר
להחזיק מעמד.... מוקדש לכל מי שמשתגע וגם לי אני באמת חושב שאם לא נוותר בסוף נגיע לאן שאנחנו רוצים, רק צריך סבלנות והרבה הרבה כוח (וכן, גם מזל אוהב, תומר עדן
כל ההתחלות מאפיינות דבר אחד ראשי בחיים, קושי, משהו שצריך להתרגל אליו, משהו שמשהה אותך בתוך סופה מטורפת, סופה של רגשות, של כוח, של חולשה, של חוסר ידיעה, של רצונות... אנחנו עוברים במסלולי החיים ומחפשים את עצמנו בתוך כל הבלגאן המטורף, מנסים להסיק קצת היגיון בין הטוב לבין הרע, מנסים להגיד לעצמנו שזה לא רק שחור ולבן ויש אפור, אפור שייקח אותנו למקום מבטחים מכל הקור שמזעזע אותנו בבקרים שאליהם מתעוררים ופשוט לא יודעים מה לעשות... אני יושב אני חושב אני כותב ואני מנסה להגיע למסקנות שלי, להתחלה החדשה שלי ואני מוכן לקבל כל קושי בדרך אבל כשההתחלה לא מגיעה שאפילו הקושי שאליו אתה שוקק לא עוטף אותך אז איפה אתה עומד אתה שואל את עצמך שוב ושוב... כי מה אם ההתחלה הזאת לא תגיע, מה אם תישאר באותה נקודה כאובה ללא יכולת לשחרר את העבר ולהתמקד בעתיד, מישהו יציל אותך? איזה בן אדם מוזר יבוא ויגיד לך משפט שישנה את הכל ? הסימן שאתה מתחנן שיגיע אליך יגיע? או שפשוט תצטרך להתבגר מהראייה הילדותית שלך ולעשות כל מה שנראה לך שאתה צריך לעשות? כולל טעויות, כולל מכות, כולל הכל... אנחנו בטוחים שדלת אחת נסגרת מיליון אחרות נפתחות אבל מה אם הם לא בדיוק נפתחות כמו שנראה לנו, מה אם אנחנו צריכים להרים את עצמנו ולפתוח את הדלתות האלו... מה אם המפתח אל החיים בידינו? אני יודע דבר אחד , אהבה, חיים, כאב, שנאה, כוח, חולשה, כל אלה הם חלקים בלתי נפרדים מכל צעד בחיים, מכל מטר שבו בחרנו ללכת מכל מטר שהופך בסוף לאלפי קילומטרים בצפייה כמובן שלא נצטרך לחזור אל ההתחלה ולעבור את הכל מחדש... אני לא יודע לאן ללכת, אני יודע לאן אני רוצה להגיע ואני יודע מניסיון דבר אחד, זמן יגיד הכל, ולא משנה מה, לזמן צריך לתת זמן, צריך לתת לו אהבה וצריך לתת לו סיכוי, צריך להתאושש מכל נפילה וכן, לפעמים לעשות מעגלים בשביל להגיע להר שבו תוכל לתקוע דגל ולהגיד, הנה, כבשתי, אני עומד יציב וצריך גם לקחת בחשבון שלפעמים גם על ההר הזה יכולות להיות רעידות אדמה... אז איך שלא יהיה, שלכולנו יהיה בהצלחה..... והכי חשוב, לזכור שלא משנה מה, כשאתה מתעורר בבוקר, תאהב את עצמך, תאהב את מה שאתה עושה ותייחל למטרה שממנה לא תרפה אף פעם, גם ובמיוחד מתי שקשה.... א ס ו ר לנו לוותר, א ס ו ר לנו להתקפל אבל מותר לנו לבכות מותר לנו להישבר מידי פעם ופשוט לעלות על הסוס הזה שוב... בסופו של דבר, בדרכו של כל ישראלי, משפט אחד נוסף שתמיד פועל- יהיה בסדר
להחזיק מעמד.... מוקדש לכל מי שמשתגע וגם לי אני באמת חושב שאם לא נוותר בסוף נגיע לאן שאנחנו רוצים, רק צריך סבלנות והרבה הרבה כוח (וכן, גם מזל אוהב, תומר עדן