לא קשור לפורום, אבל האירוניה הטראגית של אמיר פיי גוטמן-

[שירהד1]

לא קשור לפורום, אבל האירוניה הטראגית של אמיר פיי גוטמן-

גומרת אותי. גומרת.
וגם רציחתה של המשפחה בליל שישי בפיגוע לאומני, וגם מותה מסרטן של ביתו בת ה-15של שף ידוע וגם התאונה הקטלנית שהיתה לפני כשבוע עם מספר הרוגים.
ואו. איך אפשר לשאת את הטרגדיות האלו?

אני יודעת. אני יודעת שכמנהלת פורום מורכב שכזה, אני אמורה לשדר אופטימיות, תקווה ושמחה. אבל היום פשוט נשברתי. קשה לי. ממש.
אני חושבת על האנשים עצמם, על המשפחות שלהם...נורא.
גם לחזקים מותר להישבר, נכון?

תודה על ההקשבה ושנדע בשורות טובות.

שירה.



שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 

[הלוואי 555]

לפעמים לגורל יש חוש הומור מזעזע

לטבוע בחגיגות יום השנה לגילוי שאינו חולה בסרטן.....אם מישהו היה כותב כזה תסריט לסרט או סדרה, הייתי אומרת שזה לא אמין

ולגבי שאר האסונות - משפחות שנחצו לשניים, אמהות שאיבדו חלק מהילדים - זוועה. אין בכלל מילים לתאר......

 

[כבשה0פועה]

ממש

עוד לפני שנודעה זהותו, הגבורה והאהבה שהפגין כלפי אחייניתו - מפעימה ונוגעת ללב.

 

[שירהד1]

נכון, והוא בכלל היה אדם מאוד ערכי ופעל חברתית ועשה המון

למען הקהילה והיה אמיץ מאוד בחייו מהרבה בחינות, אבל למה- למה לעזאזל להיכנס למים בחוף לא מוכרז? למה? אמרו שהוא היה שחיין של ממש, אבל זה לא אומר כלום. עובדה. ולמה אח שלו הרשה לביתו להיכנס למים?- חוף לא מוכרז, ללא מציל, ללא אמצעי גישה נוחים של גורמי הצלה...
האם אתן כאימהות מרשות לילדים שלכם להיכנס לים בחוף לא מוכרז? אני לא.
לחנך אותם מגיל צעיר לחשיבה, להפעלת שיקול דעת.

חוכמת הבדיעבד אינה חוכמה, וקרתה טרגדיה נוראית מאין כמותה. ממש בלתי נתפסת.
אבל עדיין- אנשים המשיכו להיכנס לים בחוף ההוא אתמול בערב, והיום, וכאילו הם מצפצפים על החיים. זה מכעיס אותי נורא.

עצוב וכואב נורא. קיבל את החיים מחדש, אך לשנה אחת בלבד. מוות מיותר, שעם קצת חשיבה ושיקול דעת בריא, אפשר היה למנוע אותו. וזה הדבר הכי נורא- זה לא היה הגורל. זו היתה טעות אנוש.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 

[איןאריותכאלה]

אי אפשר היה למנוע אותו

זה בדיוק לב העניין. אי אפשר היה. ואם משפחת פוגל היתה נועלת את הדלת ? ואם האמא היתה מתקשרת לאבא 5 דקות אחרי שיצא מהרכב ? ואם הילד היה חולה ולא היה יוצא לטיול בו הדרדר לתהום? (ואביו אחריו) ואם היו מחליטים על מסיבת יום הולדת בלי בלונים? גם לי, כאזרחית המדינה וכאמא יש האסונות שרודפים אותי. אני עושה כמיטב יכולתי בחינוך ילדיי ובהקניית הרגלי זהירות טובים ושיקול דעת. ואני לא אמא רעה. ולא, אנחנו לא הולכים לחוף בלי מציל ובאופן כללי מפחדים ממים. ובכל זאת : ילדה שלי אכלה פיצוח (וכמעט נחנקה) רץ לי ילד לכביש (וכמעט נדרס) להשקפתי אך אחד לא חסין. אף פעם. והיא מבאסת אותי הרבה יותר כאמא מאשר לפני האמהות. בדיעבד אין משקל לאמירות לגבי מוות מיותר או אמצעי זהירות או צחוק הגורל. חוכמת הבדיעבד כמובן אינה חוכמה כלל.

 

[שירהד1]

אבל יש אסונות שכן אפשר למנוע-

חוף לא מוכרז- לא נכנסים למים, גם לא לשכשך את הרגליים. נקודה. זה גם מה שאמר איש מד"א שראיינו אותו היום. למה לי זה ברור לגמרי ולהם לא?.
זה לאו דווקא אומר שאם מישהו נכנס לים כאשר יש מציל- זה לאו דווקא אומר שהוא יחזור בחיים הביתה, אבל יש הרבה יותר סיכוי שיחזור בחיים הביתה מחוף עם מציל מאשר בלי מציל.
בעלי היה אתמול עם הילדים בים, והמציל אמר לקראת 7 בערב שעוד 5 דקות הוא הולך, וביקש שאנשים יתחילו לצאת מהמים. הוא כמובן הודיע כאשר עזב את המקום. זמן רב אחרי שהמציל הלך- עוד היו המוני אנשים במים, גם בחלק הקרוב לחוף וגם בעומק.
את יכולה להסביר לי למה? למה? למה לחפש צרות? למה לחשוב: "לי זה לא יקרה". למה לסכן את עצמך סתם ככה? נהנתם?- מעולה. תמשיכו להנות עכשיו על החוף ולא במים. זה לא מבטיח כלום, אני לא מטומטמת. יש מספיק צרות ואסונות בדרכים אחרות, אבל לפחות אין מצב שימותו מטביעה, נכון?

ולגבי ילדים ברכב- כן אפשר למנוע. יש כבר מליון אפליקציות של זה, ואפשר גם להשאיר משהו חשוב כמו המפתחות למשרד או הנייד עצמו במושב האחורי או התיק כולו, וזה מבטיח שהאמא או האבא יסתכלו במושבים האחוריים כאשר הם יוצאים מהרכב. שלא לדבר על תזכורות ברכב ובנייד (לבעלי יש תזכורת כזו, לדוגמא). כאשר הוא מכבה את הרכב, בת קול אומרת לו לבדוק אם לא שכח ילד/ים ברכב.

יש מוות שאפשר למנוע. יש. ברור שלא הכל, אבל אי אפשר להסיר אחריות מאנשים על חייהם שלהם ושל האחר, לדוגמא- בעת נהיגה בכביש או בכל סיטואציה אחרת.
וברור שאף אחד לא חסין, מכלום. מסכימה לגמרי. אבל זה עוד לא אומר שצריך להסיר מעל עצמנו אחריות, ולומר- טוב, יאללה- מה שיקרה יקרה. מה שהגורל יחליט- זה מה שיקרה. (אני כמובן לא מתכוונת אלייך או למישהו באופן ספציפי. זו אמירה כללית).

אני מתארת לעצמי שבן זוגו והבן שלו האומללים שהותיר יזדקקו לטיפול מאסיבי כדי להתמודד עם רגשות אשמה ו/או כעס במהלך השנים הבאות.
מסכנים. טרגדיה קטסטרופאלית.
היום בעיקר הייתי עצובה ובכיתי לא מעט.
והכעס שלי הוא לא כעס אישי, כמובן, אלא באופן כללי- על כך שלפעמים אנשים עושים שטויות, ומשלמים על כך בחייהם.
והוא כבר ידע כמה החיים יקרים ונפיצים. הוא ידע. וכעת, אין נחמה.
יהי זכרו ברוך.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 

[איןאריותכאלה]

נכון. אבל אין שום אסון שניתן למנוע בדיעבד.

המחשבה "אם רק....." ---- אחרי שהאסון כבר התרחש ----- נטולת משמעות. היא מסמלת את הדרך שלא נבחרה. אחרי שדברים מתרחשים הם המציאות היחידה הקיימת. הנתיב השני, זה שלא נבחר, הוא בגדר חלום או פנטזיה. אני לגמרי מבינה את הכאב שלך. והסיפור שלו באמת עולה על כל דמיון. והסוף טראגי מאין כמוהו. אבל הוא עדיין בלתי נמנע כי הוא *כן* הלך לחוף לא מוכרז והאחיינית שלו *כן* נכנסה למים והוא היה אדם אמיץ ונדיב. יש הרבה יותר אנשים שמבלים בחופים לא מוכרזים מכאלה שטובעים בהם. והרבה יותר כמעט-תאונות בכביש מהרוגים. והרבה ילדים שנפלו מגובה וקמו או אבדו בקהל והושבו להוריהם. ויש שנהרגו, הפכו משותקים, נחטפו, נרצחו ועוד. גם מזל צריך בחיים. הכרתי מישהו שלא עישן, עשה כושר באופן קבוע ועקב מאד בקפדנות אחר המצב הבריאותי שלו ובכל זאת מת בגיל 54 מהתקף לב. לעומת אחרים - מעשנים, שמנים, שתיינים, בלתי ספורטיביים, שכבר חגגו 70.

 

[TheWindCriesMary]

החיים האלה מלאים טרגדיות

אבל יש בהם גם לא מעט ניסים ושמחות, רק שלא תמיד יש איזון בין כל אלה. עצם זה שבימים כתיקונם את מצליחה להיות אופטימית - זה כבר נס מבחינתי

את מכירה את הסדרה "עמוק באדמה"? אחת הסדרות הטובות שנעשו בטלוויזיה באמצע שנות ה-2000. כל פרק נפתח במוות של מישהו, הרבה פעמים זה מוות מטופש, תאונה שאפשר היה לעצור. זו אחת הסדרות הכי מדכאות - וגם הכי מחממות לב ואופטימיות - שיש. כמו החיים.
אגב, בעונה האחרונה שלה יש גם התייחסות יפה מאוד לאובדן הריון ולהריון שבא אחריו.

 

[shira3121]

חיבוק גדול לך

סליחה שלא תומכת יותר, מנסה להדחיק את מה שהלך בסופש

 

[שירהד1]

תודה לכן על התגובות+תובנה

זו הגאולה. הגאולה שחווה, ושנלקחה בצורה אכזרית שכזו.
זה מה שהכי דיבר אליי והטריד אותי. אני חושבת שלזה הכי התחברתי-
לכאב הבלתי נתפס הזה שמישהו כבר זכה בגאולה, אך לזמן כה קצר.
בשבוע שעבר התעוררתי בלילות בחשיבה עליו. ובכיתי עליו.
מקווה שפועלו למען הקהילה הלהטב"ית וחוקי האימוץ ישא פרי בעתיד הקרוב.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028