לא רוצה את אבא

[m i t a l y]

לא רוצה את אבא

הבת שלי, בת שנתיים ו-5 חודשים "לא רוצה את אבא" שלה. כבר במשך תקופה מאוד ארוכה, היא לא נותנת לו להתקרב אליה, מסרבת לתת לו לרחוץ אותה, לספר לה סיפור, לנשק ולחבק אותה. הדבר היחידי שהיא רוצה זה.... נכון ניחשתם = אמא!!! על פני השטח לא נראה שמטריד אותה משהו. היא נראית ילדה מלאת שמחת חיים, ורבאלית להפליא ובריאה. אנחנו יודעים שזה עניין של זמן וזה יעבור, אבל הסבלנות נגמרת ובעלי מאוד מתוסכל. למישהו מכם יש איזשהי עצה מה לעשות?

 

[מחשבות]

יעבור? למה שיעבור? למה בכלל קרה?

הגיע הזמן לנקוט בטריקים זולים (שעולים ממון) ולהפציץ את הילדה במתנות מצד האב. ילדים מבינים רק מתנות.

 

[shno]

אני לא מסכים לעניין המתנות

כלומר, ברור לי שמתנות עובדות כמו קסם, פשוט בעיני זו דרך לא פעולה רצויה. נראה לי שהפתרון נעוץ במקור הבעיה. ואכן, השאלה היא למה זה קרה? האם בגלל גידול וטיפול בלעדיים שלך בילדה? האם בעלך נעדר המון מהבית, וכשהוא נמצא הוא לא מטפל בילדה (או לפחות כך היה בשנה-שנתיים הראשונות לחייה)? כי אם זה מגיע מכך שבעלך לא היה שותף מלא לגידול ולטיפול, ועכשיו הוא רוצה להיות שותף מלא - אז צריך לעשות זאת בהדרגה. לא שהוא ינסה לטפל בה לבד, אלא כל פעם שאת מטפלת בילדה (רוחצת, מלבישה, משחקת וכו') שבעלך יצטרף אליך. יהיה איתך לידך ויקח חלק, אפילו קטן בהתחלה, בטיפול. לאט לאט הילדה תתרגל שאת הדברים האלה גם אבא עושה ולא רק אמא ואחרי התמדה אני מניח שהמצב ישתפר והילדה כבר לא תראה רק באמא המקור היחיד לנחמה, הנאה, טיפול, משחק וכו'. אני מקווה שלא קפצתי למסקנות מרחיקות לכת שאינן במקומן - ותרגישי חופשי לתקן אותי אם אני טועה בהערכה שלי.

 

[ארנון הרשקוביץ]

../images/Emo45.gif מצטרף גם כן, ואשמח לשמוע על

הנסיבות שהביאו למצב. ארנון

 

[קורות חיי]

ומה קורה כשאת לא נמצאת?

עם לולי - הבכורה קרה לנו אותו דבר עד שהבנתי שאני צריכה לתת להם להיות לבד, רק שניהם וגם כשהיא רוצה אמא- אמא לא בסביבה. עם הצעיר, זה קורה אך לא באותן עוצמות כי הוא כבר רגיל לבלות עם אבא כשאמא לא בבית. הם במיוחד אוהבים את הערבים כשאני יוצאת ללמוד או להופיע והם נישארים עם אבא ועושים חיים משוגעים יחד.

 

[שי ז.]

ימי כיף רק עם אבא כשאת לא משתתפת

אצלנו המצב היה הפוך. הילדה היתה דבוקה רק אלי ודחתה את אשתי. כשהיא היתה בת שנתיים ו 3 חודשים עברתי תאונת דרכים קשה שהובילה לאשפוז של 4 חודשים ושיקום שעוד לא הסתיים . המצב החדש היה שבשבועיים הראשונים היא ראתה אותי כל יום לכמה דקות (הייתי בהכרה מלאה אבל עם כאבי תופת ואסור היה לי אפילו להסתובב במיטה) ואח"כ היתה מגיעה ל 4-5 ביקורים בשבוע. אשתי כמובן נתנה את כולה לילדה וזה התבטא בהרבה טיולים, בילויים וזמן משותף של שתיהן יחד וזה חולל פלאים בקשר ביניהן.

 

[lulyK]

כשזה קרה אצלנו,

זרמנו כשאפשר היה וכשזה לא היה אפשרי או מתאים, אמרנו לו ש"אנחנו מבינים שאתה מעדיף את אמא, אבל אבא מתגעגע אליך ומאד רוצה להיות איתך". בד"כ זה עבד. כשנולד אחיו הצעיר, היתה תקופה של חודש-חודשיים שהוא העדיף את אבא, וגם את זה "העברנו" באותה צורה.

 

[chompi XL]

זה בדיוק המצב אצלי היום

הגדול בן שנתיים וכל הזמן אומר "....אק אמא אק אמא.." ואני זה שגידל אותו והיה דמות מאוד מאוד דומינטית בחייו. תאמת מידי פעם זה לא נחמד ולפעמים קצת מעליב וקצת קשה לי עם זה אבל אני מאמין שזה פשוט שלב וזה יעבור.

 

[m i t a l y]

תודה לכולכם על התגובות

לא הרחבתי כי לא חשבתי שיש צורך בכך. אבל בכל אופן, הזוגיות שלנו היתה קצת "לא שגרתית", ולכן כשהילדה נולדה הוא גר בדרום הארץ ואני בצפון. הוא היה רואה אותה פעם בשבוע + כל סוף שבוע (יום ג' בערב ויום חמישי בערב עד יום א' בבוקר). היום אנחנו גרים יחד בדרום ו... הילדה (בת שנתיים ו-5 חודשים) "לא רוצה" את אבא שלה. כמובן שכשאני לא נמצאת, הכל טוב ויפה אבל כשאני בבית, אז... רק אמא. אלא מה? לפעמים צריך לעשות את עבודות הבית, לפעמים צריך להכין שיעורי בית עם אחותה הבכורה (בת 8) והרבה פעמים זה ממש בלתי אפשרי. אודה לעצות נוספות. שבת שלום לכם.

 

[ארנון הרשקוביץ]

האם אפשרית חופשה משותפת אב-ילדה

ללא יתר בני המשפחה

אמנם, גם חופשה משפחתית, בה תתנתקו כולכם משאר העולם - עשויה לסייע, אך אם המצב אכן קיצוני, כדאי לנסות בילויים משותפים רק שלו אתה. יום כיף פה, יום כיף שם - אבל רק שניהם. ארנון