לא רוצה את זה

night mistress

New member
לא רוצה את זה../images/Emo70.gif

לא רוצה.. אני יושבת מכורבלת עכשיו.. עוד פעם שהפחד תופס אותי, משתק.. הרי רק שלשום הייתי בסדר.. והיו, יש עליי תגית.. ואני מפחדת.. ניסיתי להתנהג כרגיל, יצאתי, קניתי.. אבל זה לא עוזר.. זה לא עובר.. הפחד מפעפע ואני לא מצליחה להרים את הראש, כל כך מפחדת להישיר מבט אל נוכח האימה.. תמיד האמנתי שכל הדברים קורים מסיבה.. גם אם היא לא ברורה לנו כרגע.. ואני לא מצליחה להבין למה.. חשבתי עברתי את זה, חשבתי שהשלמתי עם המצב.. אבל איך אפשר? יש רגעים שאני תופסת את עצמי ואומרת "אני חזקה, נסיים עם זה צ'יק צ'אק.." ויש רגעים שאני פתאום אומרת "שמע ישראל..תעקור את זה ממני..מה יקרה אם הוא ינצח אותי? אני לא רוצה למות".. נמאס לי.. רק יומיים וכבר נמאס.. רוצה לנצח, רוצה היות חזקה.. אבל זה כל כך קשה.. כל כך קשה.. וככל שיום חמישי מתקרב הפחד גואה בי.. אני תוהה לפעמים, אם אני אתעלם..אולי זה יעלם? אולי אני אברח רחוק..? אבל בריחה היא פתרון של חלשים.. ואני אנצח.
 

smady a

New member
../images/Emo24.gif ואת תנצחי,ואת חזקה,ואת תחיי

ואת תחייכי.
 

דגנילי

New member
חמודה.. יש לי משו לספר לך,

שהייתי חולה בעבר.. בערך בגיל 17. זה היה קיץ וישבתי במרפסת בבית של ההורים.. ראיתי ציפור עפה בשמיים - וכל כך קינאתי בה.. היא חופשיה - יכולה לעוף לאן שרוצה.. רציתי לעוף איתה ולברוח מהמחלה ומהצורך להתייצב בכל יום ראשון לטיפול כל כך קשה.. בדרך לטיפול הייתי מקנאה בנהג האוטובוס שנוסע מפ"ת לתל-אביב... רק בגלל שהיו לו חיים שיגרתיים, ואני הרגשתי כבולה במחלה.. אבל נלחמתי ויצאתי מזה.. עברתי את כל הטיפולים שקיבלתי והגוף שלי הגיב טוב לתרופות, והיום אני בריאה ומאושרת.. ונשאר לי טעם קצת מריר בפה שאני נזכרת.. אבל כל כך שווה לעבור את התקופה הקשה ולהילחם.. כדי להיות בריאים לאחר מכן.. אני שולחת לך הרבה תקווה ועידוד..
 

kanb

New member
אנחנו איתך

אני אמנם לא הייתי חולה אבל נאלצתי להתמודד עם מחלתם של הוריי. אני יכולה רק לנסות ולהבין את הפחד שלך מתוך העובדה שכל פעם פחדתי בשבילם. מה שאני כן יכולה להגיד שטבעי שיהיו לך נפילות שכאלו. התהליך שאת עוברת והשינויים שאת עוברת לא קלים. המחשבה היחידה שיכולה לעודד אותך זה שאת נלחמת יום יום וכל יום שעובר את מנצחת את המחלה. בהצלחה ותהיי חזקה
 
למעלה