אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
לא רוצה ללכת לחוג
- פותח הנושא zilla100
- פורסם בתאריך
חוגים- מאמר של זיווית אברמסון
חוגים האם צריך להכריח את הילד ללכת לחוג? מאת זיוית אברמסון "בני בן חמש וחצי. בשנה שעברה דיבר רבות על חוג להגנה עצמית, והשנה הוא ביקש שירשמו אותו לחוג. כבר אחרי השיעור השני החליט שהוא לא רוצה להמשיך. הוא טוען שיש רעש ובלגן, ופשוט מסרב ללכת. האם להכריח אותו לנסות עוד כמה פעמים כדי לדעת במה מדובר, האם לוותר מראש כי זה חוג ולא חובה, או להתעקש ולהסביר לו שהוא רצה חוג, זו היתה בחירה שלו, ועכשיו הוא חייב לעמוד בה"! שלום רב, חוגים. אחד מסימני התקופה שלנו. מייד לאחר הלידה מתחילים הילדים להשתתף בחוגים מחוגים שונים. הלהיטות אחרי חוגים לילדים נראית לי קשורה בכמה גורמים. האחד הוא השפע בו אנו חיים, רוצים לתת להם הרבה מכל דבר, ולכן גם הרבה עיסוקים, הרבה מיומנויות, הרבה חוגים. עניין אחר הוא הקושי, הן של מבוגרים והן של ילדים, לבלות זמן פנוי באופן עצמאי, לא מובנה, ללא סיוע מבחוץ, באופן יצירתי ופעיל. ההתפתחות של החינוך, של החברה, של החיים, היא בכיוון של קבלת שירותים וגירויים מבחוץ כפיתרון לבעיית הפנאי. למבוגרים 38 ערוצי טלוויזיה ולילד יש כל יום שני חוגים. אבל הגורם המרכזי המריץ הורים לרשום את ילדיהם לחוגים רבים ומוקדמים הוא התחרות ועמה השאפתנות. החיים נתפסים כסולם, והמטרה היא לעלות בו מה שיותר גבוה, כאשר הגובה מוגדר על ידי סמלי סטאטוס הקשורים בעיקר לתחום החומרי. הילד שילמד בגיל הגן בחוג לאנגלית אמור להתקדם יותר מהר במרוץ החיים ולהגיע ראשון למקצוע שיאפשר לו רמת חיים גבוהה. לשתף את הילד כמו שאת רואה אני לא משתגעת אחרי שיגעון החוגים, אם כי אני כמובן לא מתנגדת להשלמת החינוך הפורמאלי בתחומים אלה ואחרים. רק חבל לי שממציאים, בנוסף ללימודים בבית הספר, עוד נושא שעליו מתווכחים עם ילדים ובקשר אליו לוחצים עליהם ומקלקלים איתם את היחסים. כשילד מבקש חוג, אני מציעה ללכת איתו לאתר ההרשמה, לשמוע בנוכחותו את התנאים, להסביר לו שיש צורך לשלם מראש, נניח לשלושה חודשים, ולהתייעץ איתו בדבר נכונותו לתת לעניין סיכוי של שלושה חודשים. כדאי לעלות את השאלה: "מה יהיה אם לו תרצה להמשיך ואנחנו בכל זאת נצטרך להמשיך לשלם?" כדאי להסכים מראש על כך שבמקרה כזה הילד יהיה שותף להוצאה המיותרת (היא הופכת לכזאת רק לאחר שהפסיק את השתתפותו בחוג). הילד יכול להיות שותף להוצאה על ידי כך שמשהו ינוכה מדמי הכיס שלו, אם הוא מקבל כאלה, או שיוותר על דברים לא הכרחיים שהוא מקבל. מותר לו לנסות אומר לך את האמת, רק בינינו לבין עצמנו, שהילדים לא ישמעו: מלבד אלמנט התשלום, ההופך למבוזבז, אינני רואה כל אסון בכך שילד בגיל הגן מנסה משהו, לא מוצא חן בעיניו – והוא מוותר. עצם העובדה שאת מהססת מעידה על כך שאת בעצמך חשה שהמשך החוג להגנה עצמית איננו באמת שאלת חיים. אם לא נבדיל בין מטלות, חובות ותחומי אחריות שהם באמת הכרחיים לבין מעשים חסרי חשיבות, לא נצליח להעביר לילד תחושה אמיתי של אחריות ונכונות להשקעה ולהתמדה. אנחנו צריכים להעביר לילדים מערכות ערכים וסדרי עדיפויות שיש בהם הגיון פנימי חזק. אם נכנס איתם למאבקי כח על שטויות לא נשיג את שיתוף הפעולה שלהם ואת התפקוד הנאות שלהם במה שחשוב באמת. לכן, כשבאה אם ומתלוננת על בנה בן הארבע, או גם חמש וחצי, כמו בנך, ש"בשום דבר הוא לא מתמיד" (ניסה חליל, ניסה ג'ודו, ניסה פיסול יצירתי...את הרי יודעת) – אותי זה די מצחיק. אני תוהה: האם נגזר עליו להקדיש כמה עשרות שנים להשתכללות בכל תחום אליו הוא מציץ פעם? מה, אסור לשנות דעה? אסור להחליף ואם תאמרי "אבל דורשים ממני להתחייב לפחות לשלושה חודשים או לשנה", אשיב לך שזה מחזיר אותנו לבעיה האמיתית, שהיא באמת זריקת כסף. על כך כבר דיברנו. ועוד הערה. את שואלת האם להכריח או אם לוותר. הייתי רוצה רק לומר שאי אפשר להכריח ילד, גם לא בן חמש וחצי ללכת להשתתף בחוג, כשהוא אינו רוצה בכך, אשליה היא מצד ההורים לחשוב שאפשר להכריח. נגיד אפילו שאת יכולה להביא אותו למקום בכח הזרוע. האם את יכולה להכריח אותו לשתף פעולה בשיעור? גם המורה לא יכול, הוא מלמד הגנה עצמית לא התקפה... מכאן נובע גם שאת לא צריכה להתלבט אם עלייך "לוותר" לו, לוותר אפשר רק על מה שיש לך. אם נאמר שאת מוותרת על מיליון דולר, אני מניחה שלא תהיה לכך משמעות רבה. את יכולה לוותר עליהם אם תקבלי אותם בירושה ותחליטי לתרום אותם למגבית היהודית המאוחדת. לכן, גם לילדנו אין אנו יכולים "לוותר" על סידור החדר שהם לא מסדרים, על השיעורים שהם לא מכינים ועל חוגים אליהם הם לא רוצים ללכת. אנחנו יכולים להתייעץ איתם על ההחלטות בדבר חוגים, לערוך איתם ביקור מקדים אצל המורה, לסכם איתם את הכללים, ולהיות מוכנים לכך שחלק מלימודי החוגים לא יגיע רחוק. מה דעתך? עינת גבע, יועצת משפחתית, מכון אדלר .
חוגים האם צריך להכריח את הילד ללכת לחוג? מאת זיוית אברמסון "בני בן חמש וחצי. בשנה שעברה דיבר רבות על חוג להגנה עצמית, והשנה הוא ביקש שירשמו אותו לחוג. כבר אחרי השיעור השני החליט שהוא לא רוצה להמשיך. הוא טוען שיש רעש ובלגן, ופשוט מסרב ללכת. האם להכריח אותו לנסות עוד כמה פעמים כדי לדעת במה מדובר, האם לוותר מראש כי זה חוג ולא חובה, או להתעקש ולהסביר לו שהוא רצה חוג, זו היתה בחירה שלו, ועכשיו הוא חייב לעמוד בה"! שלום רב, חוגים. אחד מסימני התקופה שלנו. מייד לאחר הלידה מתחילים הילדים להשתתף בחוגים מחוגים שונים. הלהיטות אחרי חוגים לילדים נראית לי קשורה בכמה גורמים. האחד הוא השפע בו אנו חיים, רוצים לתת להם הרבה מכל דבר, ולכן גם הרבה עיסוקים, הרבה מיומנויות, הרבה חוגים. עניין אחר הוא הקושי, הן של מבוגרים והן של ילדים, לבלות זמן פנוי באופן עצמאי, לא מובנה, ללא סיוע מבחוץ, באופן יצירתי ופעיל. ההתפתחות של החינוך, של החברה, של החיים, היא בכיוון של קבלת שירותים וגירויים מבחוץ כפיתרון לבעיית הפנאי. למבוגרים 38 ערוצי טלוויזיה ולילד יש כל יום שני חוגים. אבל הגורם המרכזי המריץ הורים לרשום את ילדיהם לחוגים רבים ומוקדמים הוא התחרות ועמה השאפתנות. החיים נתפסים כסולם, והמטרה היא לעלות בו מה שיותר גבוה, כאשר הגובה מוגדר על ידי סמלי סטאטוס הקשורים בעיקר לתחום החומרי. הילד שילמד בגיל הגן בחוג לאנגלית אמור להתקדם יותר מהר במרוץ החיים ולהגיע ראשון למקצוע שיאפשר לו רמת חיים גבוהה. לשתף את הילד כמו שאת רואה אני לא משתגעת אחרי שיגעון החוגים, אם כי אני כמובן לא מתנגדת להשלמת החינוך הפורמאלי בתחומים אלה ואחרים. רק חבל לי שממציאים, בנוסף ללימודים בבית הספר, עוד נושא שעליו מתווכחים עם ילדים ובקשר אליו לוחצים עליהם ומקלקלים איתם את היחסים. כשילד מבקש חוג, אני מציעה ללכת איתו לאתר ההרשמה, לשמוע בנוכחותו את התנאים, להסביר לו שיש צורך לשלם מראש, נניח לשלושה חודשים, ולהתייעץ איתו בדבר נכונותו לתת לעניין סיכוי של שלושה חודשים. כדאי לעלות את השאלה: "מה יהיה אם לו תרצה להמשיך ואנחנו בכל זאת נצטרך להמשיך לשלם?" כדאי להסכים מראש על כך שבמקרה כזה הילד יהיה שותף להוצאה המיותרת (היא הופכת לכזאת רק לאחר שהפסיק את השתתפותו בחוג). הילד יכול להיות שותף להוצאה על ידי כך שמשהו ינוכה מדמי הכיס שלו, אם הוא מקבל כאלה, או שיוותר על דברים לא הכרחיים שהוא מקבל. מותר לו לנסות אומר לך את האמת, רק בינינו לבין עצמנו, שהילדים לא ישמעו: מלבד אלמנט התשלום, ההופך למבוזבז, אינני רואה כל אסון בכך שילד בגיל הגן מנסה משהו, לא מוצא חן בעיניו – והוא מוותר. עצם העובדה שאת מהססת מעידה על כך שאת בעצמך חשה שהמשך החוג להגנה עצמית איננו באמת שאלת חיים. אם לא נבדיל בין מטלות, חובות ותחומי אחריות שהם באמת הכרחיים לבין מעשים חסרי חשיבות, לא נצליח להעביר לילד תחושה אמיתי של אחריות ונכונות להשקעה ולהתמדה. אנחנו צריכים להעביר לילדים מערכות ערכים וסדרי עדיפויות שיש בהם הגיון פנימי חזק. אם נכנס איתם למאבקי כח על שטויות לא נשיג את שיתוף הפעולה שלהם ואת התפקוד הנאות שלהם במה שחשוב באמת. לכן, כשבאה אם ומתלוננת על בנה בן הארבע, או גם חמש וחצי, כמו בנך, ש"בשום דבר הוא לא מתמיד" (ניסה חליל, ניסה ג'ודו, ניסה פיסול יצירתי...את הרי יודעת) – אותי זה די מצחיק. אני תוהה: האם נגזר עליו להקדיש כמה עשרות שנים להשתכללות בכל תחום אליו הוא מציץ פעם? מה, אסור לשנות דעה? אסור להחליף ואם תאמרי "אבל דורשים ממני להתחייב לפחות לשלושה חודשים או לשנה", אשיב לך שזה מחזיר אותנו לבעיה האמיתית, שהיא באמת זריקת כסף. על כך כבר דיברנו. ועוד הערה. את שואלת האם להכריח או אם לוותר. הייתי רוצה רק לומר שאי אפשר להכריח ילד, גם לא בן חמש וחצי ללכת להשתתף בחוג, כשהוא אינו רוצה בכך, אשליה היא מצד ההורים לחשוב שאפשר להכריח. נגיד אפילו שאת יכולה להביא אותו למקום בכח הזרוע. האם את יכולה להכריח אותו לשתף פעולה בשיעור? גם המורה לא יכול, הוא מלמד הגנה עצמית לא התקפה... מכאן נובע גם שאת לא צריכה להתלבט אם עלייך "לוותר" לו, לוותר אפשר רק על מה שיש לך. אם נאמר שאת מוותרת על מיליון דולר, אני מניחה שלא תהיה לכך משמעות רבה. את יכולה לוותר עליהם אם תקבלי אותם בירושה ותחליטי לתרום אותם למגבית היהודית המאוחדת. לכן, גם לילדנו אין אנו יכולים "לוותר" על סידור החדר שהם לא מסדרים, על השיעורים שהם לא מכינים ועל חוגים אליהם הם לא רוצים ללכת. אנחנו יכולים להתייעץ איתם על ההחלטות בדבר חוגים, לערוך איתם ביקור מקדים אצל המורה, לסכם איתם את הכללים, ולהיות מוכנים לכך שחלק מלימודי החוגים לא יגיע רחוק. מה דעתך? עינת גבע, יועצת משפחתית, מכון אדלר .
אני חייבת לשתף איתך מהניסיון שלי בנושא
אני היום בת 32 אבל אני משייכת הרבה מתכונות בעייתיות שדבו בי לנושא החוגים בילדותי. אני הייתי ילדה שמתחילה חוג ואף פעם לא מסיימת, היו לי כל מיני חוגים במשך שנות ילדותי ואף אחד מהם לא סיימתי למרות שהתחננתי להורים שלי לרשום אותי כל פעם לחוג חדש. אני משייכת את אי ההתעקשות שלהם לכך שאסיים מה שהתחלתי להרבה תופעות שעברו איתי לבגרותי (היום אני כבר אחרי עבודה מרובה בנושא ובמקום אחר לגמרי). התופעות היו הברזות מרובות ביותר מבית הספר, חוסר אחריות, השתמטות, חוסר פעילות וחוסר העשרה של יומי ויכולותיי. ובאופן כללי התנהגות הנובעת מהימנעות ודחיית דברים. היום אני חושבת שמאד חשוב ללמד את הילד לסיים את מה שהתחיל. אם הוא לא מעוניין לקחת עוד חוגים בנושא לאחר סיום החוג, זוהי זכותו ובחירתו. אך בנוסף, לפני שרושמים אותו לחוג יהיה עליו לעשות שיעורי בית. כלומר, לבוא לשיעור ניסיון, לדבר עם חברים המשתתפים בחוג וכד', על מנת לעשות החלטה מושכלת. זוהי החוויה שלי בנושא. מקווה שתרמתי.
אני היום בת 32 אבל אני משייכת הרבה מתכונות בעייתיות שדבו בי לנושא החוגים בילדותי. אני הייתי ילדה שמתחילה חוג ואף פעם לא מסיימת, היו לי כל מיני חוגים במשך שנות ילדותי ואף אחד מהם לא סיימתי למרות שהתחננתי להורים שלי לרשום אותי כל פעם לחוג חדש. אני משייכת את אי ההתעקשות שלהם לכך שאסיים מה שהתחלתי להרבה תופעות שעברו איתי לבגרותי (היום אני כבר אחרי עבודה מרובה בנושא ובמקום אחר לגמרי). התופעות היו הברזות מרובות ביותר מבית הספר, חוסר אחריות, השתמטות, חוסר פעילות וחוסר העשרה של יומי ויכולותיי. ובאופן כללי התנהגות הנובעת מהימנעות ודחיית דברים. היום אני חושבת שמאד חשוב ללמד את הילד לסיים את מה שהתחיל. אם הוא לא מעוניין לקחת עוד חוגים בנושא לאחר סיום החוג, זוהי זכותו ובחירתו. אך בנוסף, לפני שרושמים אותו לחוג יהיה עליו לעשות שיעורי בית. כלומר, לבוא לשיעור ניסיון, לדבר עם חברים המשתתפים בחוג וכד', על מנת לעשות החלטה מושכלת. זוהי החוויה שלי בנושא. מקווה שתרמתי.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.