לא רוצה שיחות מוטיבציה.
אז ככה.. הייתי כל אחר הצהריים בבית של אחי הגדול... הלכתי לשם במטרה ללמוד למבחן. כי בבית של ההורים אין כלום חוץ מרעש... לקחתי איתי ספר מחברת קלסר ומה לא... חשבתי שחברה של אח שלי תלמד אותי (היא יודעת טוב) אבל במקום זה מצאתי את עצמי יושבת ובוכה ומחפשת רחמים מכל עבר... אני אח שלי חברה שלו והספרים... מנהלים את השיחה על החיים בלי בגרות. ``לא רוצה לעשות בגרות`` אני אומרת להם בבכי ``אז לא יצא ממך כלום בחיים`` מחזיר לי האח הדואג ``לא איכפת לי`` מרוב יאוש וככה העברתי את אחר הצהריים... עם שיחת מוטיבציה שכזו (אני לא אכתוב את כולה כי חבל לכם על הזמן) ורק דבר אחד אני יודעת אחריה... למבחן הזה- המיני מתכונת בהיסטוריה שיש לי ביום שישי, אני לא אגש... עדיין לא עברתי על החומר ואין לי סיכוי להגיע לשם. לא רוצה שיחות מוטיבציה ונמאס לי מזה שאומרים לי שבלי בגרות אין כלום. למרות שאני יודעת שזה נכון... אני רוצה שזה ישתנה. אמא אומרת שלפחות אוציא ציון עובר... לפחות זה. אבל גם את זה אין לי כח... וכולם זורקים ת`הערה המעליבה הזו- ``זה כולה בגרויות מה הביג דיל?? עוברים את זה צ`יק צ`אק... זה רק עוד מבחן פשוט נורא גדול.`` כן? אז למה אני לא חושבת ככה? מה יקרה אם אני לא אעשה בגרות? אני אמות? אני לא אהיה מקובלת? או שסתם אני לא אהיה בחורה משכילה עם תעודות? אה? לא רוצה תעודת בגרות. לא יכולה. לא מסוגלת. רוצה לברוח. לא ללמוד. זה קשה.. זה חרא. זה נאחס. להשלים את זה אחרי הצבא? זה גם אני חשבתי... אבל כולם אומרים שאז זה ממש קריעת תחת ואז אני סתם מבזבזת את הזמן שלי היום כשאני יכולה לגמור אם זה כבר. אומרים שהשנים אחרי הצבא חשובות נורא. ואסור לבזבז את הזמן על דברים שאפשר לעשות עכשיו- בזמן התיכון... אז למה לא מצליח לי? יש לי הקלות. יש לי מורים מעולים. ספרים... מה לא? אבל אין לי כח רצון. אני חייבת לישון.
אז ככה.. הייתי כל אחר הצהריים בבית של אחי הגדול... הלכתי לשם במטרה ללמוד למבחן. כי בבית של ההורים אין כלום חוץ מרעש... לקחתי איתי ספר מחברת קלסר ומה לא... חשבתי שחברה של אח שלי תלמד אותי (היא יודעת טוב) אבל במקום זה מצאתי את עצמי יושבת ובוכה ומחפשת רחמים מכל עבר... אני אח שלי חברה שלו והספרים... מנהלים את השיחה על החיים בלי בגרות. ``לא רוצה לעשות בגרות`` אני אומרת להם בבכי ``אז לא יצא ממך כלום בחיים`` מחזיר לי האח הדואג ``לא איכפת לי`` מרוב יאוש וככה העברתי את אחר הצהריים... עם שיחת מוטיבציה שכזו (אני לא אכתוב את כולה כי חבל לכם על הזמן) ורק דבר אחד אני יודעת אחריה... למבחן הזה- המיני מתכונת בהיסטוריה שיש לי ביום שישי, אני לא אגש... עדיין לא עברתי על החומר ואין לי סיכוי להגיע לשם. לא רוצה שיחות מוטיבציה ונמאס לי מזה שאומרים לי שבלי בגרות אין כלום. למרות שאני יודעת שזה נכון... אני רוצה שזה ישתנה. אמא אומרת שלפחות אוציא ציון עובר... לפחות זה. אבל גם את זה אין לי כח... וכולם זורקים ת`הערה המעליבה הזו- ``זה כולה בגרויות מה הביג דיל?? עוברים את זה צ`יק צ`אק... זה רק עוד מבחן פשוט נורא גדול.`` כן? אז למה אני לא חושבת ככה? מה יקרה אם אני לא אעשה בגרות? אני אמות? אני לא אהיה מקובלת? או שסתם אני לא אהיה בחורה משכילה עם תעודות? אה? לא רוצה תעודת בגרות. לא יכולה. לא מסוגלת. רוצה לברוח. לא ללמוד. זה קשה.. זה חרא. זה נאחס. להשלים את זה אחרי הצבא? זה גם אני חשבתי... אבל כולם אומרים שאז זה ממש קריעת תחת ואז אני סתם מבזבזת את הזמן שלי היום כשאני יכולה לגמור אם זה כבר. אומרים שהשנים אחרי הצבא חשובות נורא. ואסור לבזבז את הזמן על דברים שאפשר לעשות עכשיו- בזמן התיכון... אז למה לא מצליח לי? יש לי הקלות. יש לי מורים מעולים. ספרים... מה לא? אבל אין לי כח רצון. אני חייבת לישון.
אל תדאגי, נעבור את זה ביחד!! (טוב נו, אם קצת עזרה של אקס) וכולם..