לא רוצים ברית אבל מרגישים שחייבים

[מיכאלה109]

לא רוצים ברית אבל מרגישים שחייבים

שלום,
אני לקראת לידה של בני (שבוע 39 אז בבקשה תעזרו לי

).
במשך כל ההריון אני ובעלי ניסינו לברר לגבי ברית אם אנחנו מוכנים לזה או לא.
אני די מהר החלטתי שאני לא רוצה והוא נשאר מתלבט. לאחרונה הצלחתי להשיג את כל ההוכחות שהיו חסרים לזה שזה פשוט הליך נוראי שאין לו אפילו יתרון אחד. בעלי מסכים איתי אך יש לנו בעיה קשה שהוא לא חושב שנוכל להתמודד איתה.
אני מגיעה ממשפחה דתית (כל המשפחה שלי) וברור לשנינו שהם פשוט לא ידברו איתנו בחיים אם נחליט לא לעשות ברית. עכשיו, הייתי מוכנה לספוג את זה, אבל מדובר במשפחה שלמה שלא תהיה לנו. שלא תכיר בבן שלי ותתעלם מהבת הבכורה שלי (שמאד מאד קשורה אליהם). בעלי מרגיש שזה יהיה נטל כבד גם עלינו וגם על הילדים שבעצם לא תהיה לנו את כל המשפחה המורחבת.
אני נקרעת בתוך עצמי ולא יודעת מה לעשות. נראה לי אכזרי לחתוך איבר לבן שלי רק כי המשפחה שלי לא תקבל אותנו.
תוך כדי כל הבירורים קראנו על דבר כזה שנקרא ברית תנכי"ת שבה חותכים חלק קטן יותר מהעורלה (וממה שהצלחנו להבין החלק עם הפחות עצבים?!).
לא הצלחנו למצוא מספיק מידע על זה ואם בכלל יש רופא שעושה כזה דבר?
הרעיון שאם זה פחות מסוכן/ פחות משפיע אולי נשקול לעשות זאת לטובת הילדים שתשאר להם משפחה גדולה.
זה מעציב אותי ממש, אבל אני ממש כבר לא יודעת מה לעשות/לחשוב.
אשמח לכל עזרה ומידע.
תודה.

 

[HouseAtreides]

גם אני בא ממשפחה דתית והייתי בדיוק כמוכם משוכנע

שזה מה שילך לקרות. אפילו לא הרחקתי לכת במחשבה על כמה שנים ה"חרם" יחזיק מעמד, האם בסופו של דבר ייאותו לקבל אותנו בחזרה לחיק המשפחה או לא. חששתי מהידרדרות חדה ומידית במצבם הבריאותי הלא מזהיר של הוריי ממילא.
זה היה לפני יותר מ- 5 שנים, כלומר, החששות האלה. הכל על סמך היכרות עם הנפשות הפועלות ושפע של אירועים מן העבר.
די מהר התרחשה שרשרת של אירועים שבשום אופן לא יכולתי לצפות אותם:
1. במהלך החקירה שעשיתי לצורך חיפוש סיבות טובות למה לא לעשות ברית מילה, לא יכולתי להימנע מלחשוב בצורה מחודשת על מה שעשו לי, ועברתי טראומה קשה. היוצרות התהפכו לגמרי: במקום שההורים יחרימו אותנו, אני עצמי יזמתי נתק כמעט מוחלט מהם כל עוד הם מסרבים ללמוד את הנושא כפי שאני למדתי, מבינים את גודל הטעות ומתנצלים.
2. תוך כמה שנים מאז, ההורים שלי החלו בהליכי גירושין. בהדרגה התברר ששניהם בעצם מסתייגים מאד מעניין המילה, גם אם מכל מיני סיבות של אגו סירבו לומר את זה קודם לכן. לאחי ולבת זוגו יש כרגע הריון עם בן, ובשונה מהמצב שהתקיים לפני 5 שנים, אף אחד מהם לא חושש עכשיו מהאפשרות של חרם מהמשפחה, או של הלם יוצא דופן במקרה שהם יחליטו לא למול. סללתי להם את הדרך, בעניין הזה לפחות..
3. גם אחרי שהתחלנו לנסות, עדיין לא הצלחנו להשיג הריון תקין, כלומר שלא נופל בחודשים הראשונים..
&nbsp
השורה התחתונה היא שאי אפשר באמת לצפות מראש, בעניין הזה, מה יהיה אם. המון משפחות מדברות ומאיימות גבוהה גבוהה, ולהמון הורים יש פחדים עצומים. בפועל ברוב המקרים הפחדים - מכל הסוגים - מתבררים כמוגזמים מאד. האם לדעתך הורייך ירגישו שלמים עם עצמם אם "יענישו" את בתך הבכורה שכבר מאד מאד קשורה אליהם, ובאמת יחרימו אתכם באופן טוטאלי לנצח נצחים? יכול מאד להיות שהרעיון הזה יעבור להם בראש בשלב הכעס, ויכול מאד להיות שהיחסים יתקררו מאד למשך תקופה - אבל האם אכן תאבדו את כל המשפחה המורחבת, שיש להניח ש"ויתרה" לכם על מצוות דתיות אחרות?

 

[מיכאלה109]

הייתי רוצה לקוות...

תודה רבה על השיתוף.
לצערי אותי עדיין "מענישים" על כל מיני דברים שלא לרוחם, ובכל זאת הייתי מוכנה לקחת את הסיכון (ואולי בעצם בגלל שעדיין מענישים אותי, אני מבינה שאי אפשר לנצח במלחמה הזו?!...). בעלי לעמת זאת, חושב שזה סיכון גבוה מדי ולא חושב שנעמוד בזה (יש לנו הרבה מאד עזרה ותמיכה בכל מה שקשור לילדה).
בכל אופן, אנחנו מנסים בינתיים לשקול את כל האופציות ולכן מחפשים כמה שיותר מידע..

 

[MotheRonit]

האם בכלל נכון ללכת לקראתם? (למה דווקא בזה?)

ואני לא מדברת רק על הנושא של הברית, אלא בכלל - כמו שאמרת, הם כבר מענישים אותך. מבחינתם הברית זה עוד מצווה (או כל מיני דברים) שאת לא מקיימת וזה לא לרוחם... ככה שאת לא צריכה לוותר או לבטל את עצמך. כי זה ממילא לא יעזור

אבל במקרה הברית היא הכי פחות בולטת. מוסתרת. וזה לא משהו שנמשך כמו לא לאכול כשר או לנסוע בשבת. יעבור להם. הם ילמדו לאהוב אותו ויפסיקו להתעסק בזה - כי אחרת הם יהיו המוזרים (והסוטים) שכל הזמן מדברים על פין של ילד קטן.

ועוד דבר... הם יפעילו עליכם מכבש לחצים ותסריטי אימה מהלידה עד גיל 8 ימים. זה זמן "הזהב" מבחינתם. ברגע שעננת המועד תחלוף, הם יתחילו להירגע. וגם אל תנסי לשכנע אותם, אלא פשוט תקבעי עובדה - שלא ירגישו שאתם מתנדנדים...

 

[HouseAtreides]

לגבי המידע - ברית מילה ללא פריעה וללא מציצה

נקראת "ברית קראית". חלק מהמוהלים בני העדה הקראית אכן נוהגים למול באופן הזה. מוהלים ורופאים שמלים מסיבות דתיות-רבניות, מאד מאד לא אוהבים לעשות את זה, שכן על פי ההלכה "מי שלא פרע - כאילו לא מל". כירורג חילוני אולי יסכים, אבל לא זכור לי שנתקלתי במידע פרסומי של רופא כלשהו שמצהיר רשמית שזה מה שהוא עושה.
&nbsp
מבחינה ויזואלית, מכיוון שראש הפין נותר מכוסה, המראה דומה מאד למראה פין טבעי של תינוק או ילד, כך שספק אם ברית לא כשרה שספק נראית כמו ברית, אכן תרצה את ההורים הדתיים. מבחינת המום שנוצר - הפגיעה כמובן שטחית יותר, אבל עדיין קיים סיכון דומה לזיהומים, לדימומים ולהצטלקות לא "יפה".

 

[מיכאלה109]

תודה רבה.

אנסה לברר אם יש כירורג שיוכל לתת לי קצת יותר פרטים.

 

[18 פאולה]

מחשבה

שלום לך וברוכה הבאה לפורום.
אני מצטערת לשמוע שאת מרגישה שאת נקרעת בין שתי הבחירות האלה ומבינה ממש את המשקל של הדברים. אני מניחה שגם אני הייתי מפחדת מאד מהאפשרות לאבד את המשפחה שלי... בזמן שקראתי את ההודעה שלך חשבתי על שני דברים, לא יודעת אם הם יעזרו, אבל אולי אלה נקודות למחשבה:
1. בהרצאה ששמעתי לא מזמן, על משהו לא קשור בכלל, דיברו שם על הנושא של לרכז את הפעולות שלנו למה שבשליטתנו. את לא יכולה לשלוט בתגובה של המשפחה שלך (שנשמע שכבר עכשיו מתנהלת מולך בצורה לא הוגנת מהתיאור שלך ולצורך העניין, את גם לא יכולה לדעת אם אולי עוד כמה שנים, גם אם כן תמולו, יקרה משהו אחר שיכול לגרום להם להעניש אתכם...), את יכולה לשלוט במעשים שלך ובהתמודדות שלך. ולצד זה שהמשפחה אולי כן ואולי לא תחרים, או אולי כן ואולי לא תהיה מרוצה - אם תחליטי כן למול את הילד בניגוד למה שאת מרגישה, זה משהו שבטוח תשאי איתך ותצטרכי להתמודד איתו. עם הידיעה שעשית כזה ויתור. ברגעים שאני הייתי לא בטוחה לגבי הבחירה שלי לא למול, ניסיתי לדמיין מצבי קיצון. בשורה התחתונה, אמרתי לעצמי, שאם חס וחלילה אמול אותו ומשהו ישתבש והפגיעה בו תהיה חמורה, אני לעולם לא אסלח לעצמי ולא יהיה שום דבר שינחם אותי. אני מניחה שאולי כדאי לך גם לנסות לדמיין את זה ואולי לשאול את עצמך, האם הסיכונים של המילה הם סיכונים שאת מוכנה לקחת על עצמך (ומחיר שאת מוכנה, חס וחלילה, לשלם) תמורת האפשרות לחרם עתידי.... שאלה לא פשוטה, אני יודעת...
2. אני יודעת שזו נקודה בעייתית, ויכול להיות שהיא לא עצה טובה... אבל אני תוהה לעצמי אם יכול להיות שיהיה להם קל יותר להתמודד עם תירוץ. כלומר, אולי בתור התחלה במקום להודיע על הבחירה לא למול, להתחיל בלהגיד שמבחינה רפואית אי אפשר למול אותו עדיין, ופשוט למשוך את זה. אחרי כמה חודשים אם זה עדיין יעלה, תוכלו להגיד שזה מסובך יותר מבחינה רפואית ושעדיף לחכות שיגדל קצת. כשיגדל קצת, אפשר לקוות, שכולם כבר יהיו רגילים להיותו לא נימול ולאף אחד לא יהיה דחוף ללחוץ עליכם להכניס אותו לניתוח מיותר, וסביר להניח שעד אז גם אתם תרגישו חזקים הרבה יותר ביכולת שלכם להגן על הבחירה הזו.

 

[trilliane]

 

[מיכאלה109]

כל כך מסכימה...

ולגבי הסעיף השני, חשבתי על זה גם. מצד אחד אני לא בעד לשקר כי לא יכולים להתמודד עם האמת, אבל אני חושבת שבמקרה הזה זה יכול להקל על המצב.
תודה

 

[חנוך בן-ימי]

שיקולים נוספים

שלום מיכאלה,
קודם כל, מזל טוב. שנית, אני לא מכיר איזשהו חיתוך ביניים שמבוצע, למרות שנכון שבזמן התנ"ך היתה נהוגה מילה ללא פריעה, ז"א, חיתוך של קצה העורלה בלבד ללא קילוף העורלה מראש הפין (שזה החלק הטראומטי ביותר). אני חושב שאם בכלל, עדיף לא לחתוך כלל את האיבר.
בנוגע ללחץ ההורים ולהחרמות, אני כמובן לא מכיר את משפחתך ואיני יכול לחזות, אז להלן רק כמה אבחנות כלליות. ראשית, החרם קשה לסבא ולסבתא לא פחות, ואולי אף יותר מאשר להורים, ושמעתי על מקרים של הכרזות לוחמניות בטרם הולדת התינוק שהתפוגגו אחר כך, או מייד או תוך זמן קצר. כך שאולי "לא כצעקתה". והקשר הטוב עם בתך מחזק את האפשרות שהם לא יוכלו לעמוד בחרם.
את גם יכולה להשתמש בקשר הטוב הזה: תאמרי להם (מה שנכון) שהילדה ודאי לא צריכה לסבול ממה שהם מחשיבים כטעות שלך, וגם אם הם מסתייגים ממך הם יעשו לה עוול אם יפגעו בה. "איש בעוונו", ולא "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהיינה". ולכן הם לא בסדר אם הם פוגעים בילדה כשהם מחרימים אותך. באיזו זכות הם יכולים להעלות על דעתם להתעלם מהנכדה שלהם??? -- והדבר נכון גם עבור לנכד (האם הם חושבים שהם בסדר, שזה לפי איזו מצווה דתית, אם הם מתעלמים ממנו?)
בנוסף, אמרי להם שאתם לא מתנגדים עקרונית למילה, אלא לכך שההורים כופים אותה על הילד. כך שהם מוזמנים לשכנע את הילד למול את עצמו לכשיגדל ויגיע לגיל 18. אם זו תהיה החלטתו, היא תהיה מקובלת עליכם.
אני מציע גם לבצע טקס אלטרנטיבי בעל אופי דתי. לפני כעשר שנים פרסמתי הצעה לטקס כזה, שאתם יכולים לערוך בעצמכם, עם כל הברכות המסורתיות וקרוב מאוד לטקס המקובל, כך שהורייך לא יוכלו לראות בכך הצהרה אנטי-דתית מצדכם ואולי גם לכם זה יהיה משהו משמעותי כהכרזה על יחס למשפחה ולמסורת. רק בשבוע הקודם יצר אתי קשר זוג שהחליט לבצע טקס כזה, דבר שכמובן שימח אותי מאוד. אם את מעוניינת, אשלח לך את הטקס שהצעתי ואת המאמר שמצדיק אותו. שלחי לי מייל ([email protected]).
בניגוד לחלק מהמתנגדים למילה, אני מחשיב מאוד את הקשר עם המשפחה ואני מודע לכך שזהו שיקול מאוד חשוב. כך שאני מכיר בכך שיש כאן דילמה קשה. אבל כאמור, יש להתחשב גם בכך שמה שנראה לאדם "בתיאוריה" כחשוב ביותר לא עומד במבחן המעשה, כשהילד הקטן מחייך לסבתא.
בהצלחה,
חנוך

 

[מיכאלה109]

תודה

אתה צודק. לא חשבתי בכיוון הזה.
תודה רבה מאד חיזקתי אותי.

 

[yooey]

כמי שעבר מצב דומה לאחרונה, הנה דעתי

כבר הגעתם למסקנה הנכונה שלא צריך לחתוך, חבל שאתם עוסקים בחיפוש תחליפי מילה פוגעניים - אתם ההורים, זה הילד שלכם ורק אתם מחליטים לגביו.

גם לי יש משפחה דתייה - אני מזמין אותך לחפש הודעות קודמות שלי בפורום, זה היה ממש לא מזמן. כדי לא לחזור על מה שכבר כתבתי בהודעות הללו, הנה מספר נקודות שאולי תעזורנה:
1. לא כל המשפחה צריכה לדעת על זה. אני הבהרתי מראש שלא תהיה ברית באולם ושאנחנו מבצעים את המילה במרפאה פרטית/בית חולים. ככה אף אחד (חוץ מההורים) לא ציפה להיות נוכח בניתוח. בסופו של דבר עשיתי מסיבה למשפחה המורחבת כחודש לאחר הלידה, אף אחד לא חשד אפילו שלא היתה ברית.
2. ההורים יכולים בהחלט לעשות את החיים קצת קשים. צריך להיות עדינים מצד אחד אבל אסרטיביים מצד שני. במקרה שלי, דווקא הצד הפחות דתי עשה את הבעיות. אבל כמו שאמרו בהודעות מעליי - הלחץ/כעס/עלבון פוחתים משמעותית לאחר 8 ימים, כשמבינים שזה לא יקרה, וכשמתחילים להיקשר לילד החמוד ושוכחים משטויות לא חשובות. במקרה שלי נדרשתי לתת 'סטירה' בדמות דברי תוכחה להורים שיפסיקו להתעסק בשטויות ויתחילו להיות הסבים של הילד. אחרי זה נתתי להם קצת זמן להרגע בלי להזכיר את העניין ומאז לא שמענו על העניין יותר. הם משוגעים על הילד. וגם פה מדובר על אנשים לא צעירים עם מצב בריאותי רגיש.
לכי עם האינטואיציה האימהית הטהורה שלך, זה הכי נכון.

 

[דנה השניה]

 

[Alonifoto]

ישנה רק דרך אחד בה עליך לצעוד.

אהלן מכאלהה109.
יש לך רק דרך אחת ויחידה לצעוד בה. דרך היושרה. דרך המוסר. דרך אימא. דרך החמלה, דרך האנושיות. עליך להביט לאופק, לדרך שבנך יעבור בשער החיים ויתחיל את דרכו בחיים כאדם חופשי כגבר בזמן ששער שבילך יסגר. מה שאת בעלך ומשפחתך תעברו ישארו מאחוריו, לשם עליך להביט, תעמדי בגבורה כאימא לביאה, תסבלי את פחדיך הפנימיים באומץ, בנך הינו קדוש מכל חשבונאות ומעל לכל שיקול מלבד שלומו ושלמותו, אלה עומדים מעל לכל. מפני שברגע שתעברי בשער הכריתה, אין ניתן לחזור לעולמים. לעולם לא תסלחי לעצמך על כי נכנעת והובסת, אושרו של בנך הינו אושרך. (ואני מבין שאת יודעת ומבינה את חומרת המעשה.) עכשיו בנוגע לבעלך. בעלך הינו גבר נימול, וככזה קשה לו בעצמו לדמיין שבנו יהיה שלם, אפילו אם אינו אומר לך זאת בפה מלא, הינו גורר אותך במודע וקרוב לוודאי אינו מודע לכך לכניעה. ״הסכמת״ בעלך הינה הסוואה, הוא אינו מסכים עמך, ״דאגתו״ הינה מניפולטיבית, אינך מסוגלת לתפוס עד כמה הגאווה הגברית הרצחנית מסוכנת,( גבר נימול סובל מחבלה פסיכו-סקסואלית) בעלך הנימול הינו בעל דחף תת-מודע לפגוע בבנך. הלוואי ואני טועה, אילולא כן לא היה מחלישך בהעלאת תרחישי אימה, אלא היה מחזקך ומגן על בנו. את בודדה, ואין לבנך אף אדם בעולם מלבדך להצילו, את קו ההגנה הראשון והיחיד שהינו זקוק לו בכל מעודו, את עוברת מסכת עינויים פנימיים וחיצוניים לאנסך לפגוע בבנך, זה הזמן שבו עליך להיות אימא, אדם, המאבק בפולחן הדם המתועב, בהתעללות והטלת מום ונכות בעוללים חסרי ישע הינו מר ומרעיל, אל נא תפלי במלכודת שטנית זו, אל תקראי ביחד עם בעלך מאמרים על חיתוכים קטנים, ברגע שהתער יונף נחרץ גורל בנך, ונחרץ גורלך, לעולם תשנאי את בעלך, ולעולם תשנאי את עצמך. ברגע שיונף התער נכשלת כאימא, נכשלת כאדם. כל דאגתך וטיפלך המסור בגידול בנך יהיו כאפס לעומת הבגידה וההפקרה. עמדי על המשמר, אל תתני לאף אחד לסמם אותך בעורמה ואיומים, אין דבר מפלצתי יותר מאשר לפצוע במכוון ובמזיד באיבר המין של וולד אדם בן יומו, מעשה סדיסטי חולני, מופרע ובלתי אנושי. ברית-ההשחתה מטרתה לשבור את נפש הגבר, הינה רמיסת האימא, טרור אכזר וקנאי. עתה הוא הזמן להיות האדם שהינך, בכל נפשך הגני על בנך, זהו תפקידך, זהו יעודך בחיים, כך בנך מצפה ממך, וכל השאר אין זה מעיניינך ולא נתון בידך, בנך אינו מסכים לאף אפשרות ופשרה אחרת. את חזקה ואת ערכית ואת אמיצה ואת מוסרית נבונה ואנושית, ואין לך מוצא אחר מאשר לפעול בדרך זו. את חייה בחברה חולנית וסוטה, ואין מקומך לפעול כדרך פיראי אדם. הייתי מבקש ממך לכתוב את העובר עליך, ספרי כיצד את מתקדמת בסוגיה זו, כולנו כאן דואגים לך ולבנך היקר לעתיד, אני יכול להגיד לך בשם כל האנשים כאן שאינני מכירם, שאנו סובלים בסיבלך, ומקווים בכל מעודנו שתעברי את המייצרים באומץ נחישות בתבונה ובהצלחה, אנא שמרי על קשר. אימא לביאה לא תתן להתעלל בבנה.

 

[מיכאלה109]

תודה לכם על כל התמיכה..

הספקתי ללדת שבוע שעבר ונכון לכרגע לא סיפרנו לאיש על הרצון לא למול את בנינו.
מכיוון שכרגע אני מרגישה חלשה מדיי להתמודד עם כל המשפחה, הודענו שאנחנו דוחים את הברית (משיקולים רפואיים) ואנחנו רוצים שקצת יעבור הזעם ונוכל לעמוד מול כולם בגבורה.
תודה על כל הדברים שנאמרו, ללא ספק חיזקתם אותי בתחושותיי.

 

[דנה השניה]

מזל טוב!!

קחי את הזמן... ותהני מהתינוק