לא רוצים להכין ש"ב

[דאיר]

לא רוצים להכין ש"ב

שלום ישלי תיאומים בני 7 כל יום בצהריים מ ל ח מ ה ושמה ש"ב הם נאתמים, הפרדתי בינהם, אפשרתי להכין לבד, הענשתי, כעסתי, מנעתי, עשיתי הסכמים והם כאילו ראו את הפחד מול העיניים, לא מוכנים להכין, ביתי מקשקשת עם הספר חזק עם עיפרון בני מנסה להכין בחדרו , על הריצפה, על שולחן האוכל בכל מקום והוא טוען שאינו רוצה יותר, גם אם אני מגלה שיש תעות בהבנת ההוראות הוא מתעצבן עלי ולא מוכן לתקן. ראוי לציין שכבר עברתי השלבים עחם הקודמים: הראשון, היה בלי בעיה, השני היה אותו הדבר עד שהגיע מחנכת אילעית ושנתה הכל, ועכשיו אין ביכויי שתגיע אותה מחנכת עילאית ואני מחפשת פיתרון. מה עושים?????

 

[שמחה המקורי]

דאיר שלום!

בעיית ש.ב. היא בעיה שמתוארת מפי הורים רבים, כך שאת לא לבד. לקושי בהכנת ש.ב. יכולות להיות סיבות שונות: חוסר מוטיבציה - חוסר משמעת עצמית לשבת ולהכין את שיעורי הבית. קשיים בחומר הלימוד. בגיל צעיר, אין עדיין הרגלי למידה, הילדים כנראה עדיין אינם יודעים איך יושבים ומכינים שיעורי בית. תארת גם שהגיעה מחנכת מיוחדת לטובה ששינתה הכל, מה היא עשתה? הרי היא לא באה לשבת עם הילד בבית. האם היא נתנה חיזוקים חיוביים לילדים שהכינו שיעורי בית? האם היא עזרה לילדך בלימודים - וכך חש יותר ביטחון והצליח להכין שיעורי בית? אני רוצה לסיים בכמה שאלות שאולי יוכלו לתת כיוון לסיבת הקושי, ולכיוונים לעזרה: האם הילדים בכיתה א' או בכיתה ב'? (והאם הכינו ש.ב. כשהיו בכיתה א') האם הילדים מתקשים בלימודים או בהתנהגות גם בכיתה? האם הילדים מתקשים בקבלת כללים וגבולות בבית, גם בתחומים שאינם ש.ב.? האם ניסית פעם לשבת עם כל ילד בנפרד, ולהכין יחד איתו את שיעורי הבית? אחרי שתעני אשתדל לחשוב יחד איתך על תוכנית עבודה, ובטח גם ליונה יהיו עיצות.

 

[דאיר]

תשובות

מבחינת המחנכת של הבן הגדול: היא הציבה לילדים גבולות ברורים, ודרשה מהם. נתנהלהם חיזוקים חיוביים. הילדים בכיתה ב' לא נראה לי קושי מיוחד בכיתה לבת יש בעיות עם המחנכת, אינה מוצאת חן בעיני ביתי, היא הפרידה אותה מחברתה ביום הראשון ללימודים, הם עברו מחתיבה צעירה בה לא לומדים בכיתה אלה במרחב, השנה הלמידה מול לוח וצעקות של המורה מקשות על ביתי. בני שובב, חכם מאוד ולפעמים מתחקם, למד כיצד ניתן לעבוד על המורים, ויש לו עור עבה בכל מה שנוגע למורה, הוא מוכן להשאר בהפסקה ולהשלים את ש"ב. אכן יש קושי בקבלתץ כללים וגבולות, אבל אני במאבקים תמידיים עימם, לרוב אני מנצחת, לרוב אני עובדת עם טבלה ומדבקות, אבל כבר נמאס לי, הם מוחנים גם לוותר על הפרס. אני יושבת עם כל אחד בנפרד, מאפשרת להם לשבת בחדריהם או בכל מקום שבו יבחרו, להכין ש"ב. תודה על תשובתך אני משוועת לפתרון

 

[nesya1]

מזדהה איתך

כדאי לך מאוד להיכנס לאתר של מכון אדלר ומשם להגיע לפורום שלהם. יש שם עזרה ממש מצוינת. במידה ותהיה לך בעיה להיכנס תיכתבי לי כאן. גם לי יש תאומים ואני מזדהה איתך מאוד.

 

[עדו בן צבי]

הצרה היא שאינך יכולה לבחור מורים.

אם לילד יש מורה שמתאימה לו והוא לומד הייטב בכיתה ובבית - אשרך. אם לילד יש מורה שלא מתאימה לו והוא מבזבז את הזמן, מאמץ תפיסות שגויות שיקשו עליו את המשך הלימוד והופך למתוסכל - לא תוכל להחליף את המורה. לפחות לא בקלות. כמעט כל נותן שירות אחר אתה יכול להחליף כשהוא לא מתאים לך. רק בחינוך ילדינו איננו יכולים לבחור. אחת התוצאות של המצב היא שמורים לא מקבלים משוב ועידוד על איכות הוראתם ושום דבר לא דוחף אותם להשתפר, לשמור על הישגים או לחשוב על צרכי התלמיד. בקיצור, מה אני ממליץ...להלחם על העברת הילדים למורים מתאימים להם בתוך המערכת ואם אין ברירה אז לנצל את הזכות החוקית לשלוח אותם במקום זה למורים מתאימים מחוץ למערכת. אני לא סתם מדבר. ההורים שלי העבירו אותי פעם לכיתה המקבילה, בסופו של דבר שלחו אותי לחינוך פרטי והבן שלי בעיקר בחינוך פרטי שחלקו זול ועל חלקו אני משלם בזה שאני מוותר על דברים אחרים.

 

[יונה שורק]

שיעורי בית - או שיעורי בית הספר

חוק חינוך חובה - עד גיל 16 או עד כיתה י' - מחייב את הילדים להגיע לביה"ס. החוק אינו מפרט מה הם חייבים לעשות כשמגיעים לביה"ס. בעיקר החוק אינו אומר מה צריכים לעשות בבית... למה אני נשמעת מזלזלת, כיוון שהמלחמה על שיעורי הבית צריכה להיות אצל המורים בכיתה, ולא ההורים צריכים להילחם עם הילדים על כך. המורה בכיתה צריך לגרום לכך שהילדים ירצו לעשות שיעורי בית, ששיעורי הבית לא יהיו עונש, שלא יצטרכו להילחם איתם לעשות אותם. לצורך העניין - כדאי לשוחח עם המחנכת, המורים המקצועיים, לברר - מה הם עושים כדי שילד ירצה לעשות שיעורים. לפעמים אין ברירה והם נוקטים בסנקציות, ייתכן שגם זו דרך, ועדיין שיעורי הבית ניתנים על ידי ביה"ס לתלמיד ולא להורים של התלמיד ככל שהמורים ייטיביו להבין זאת, התלמידים ילמדו טוב יותר, נדמה לי כך... ומה מזה אפשר לעשות בבית ?

לשוחח עם הילדים בנעימות.

לבדוק למה המלחמה הזו קיימת. מה מפריע להם בשיעורים, איך היו רוצים שההורים שלהם יעזרו. כמה יעזרו. וכו'... השיחות האלו לא נועדו להיות סתם כך, אלא באמת כדי להבין מה אפשר לעזור. כמה שאני יכולה להיות "חכמה" בעניין, כשהבת שלי הייתה בבי"ס יסודי, לא עזר שום דבר, כלום, נאדה, לא ההורים ולא המורה, היא לא עשתה שיעורי בית. גם כשקיבלה עונש לעשות מבחן במקום ש.ב. - דווקא שמחה, לא צריך ללמוד בכלל ומצליחה במבחנים. כשקיבלה עונש לצאת מהכיתה כדי לעשות שיעורי בית - נהנתה, גם לא השתעממה בשיעורים וגם לא נאלצה לעשות בבית. הדבר היחידי שעזר בסוף סוף סוף... כשהמחנכת אמרה לה, שכל פעם כשהיא לא מכינה שיעורים יהיה לה להכין יותר... זה לא מצא חן בעיניה, כשנגמרה החגיגה של לצאת מהכיתה ולעשות "במקום". לא עם כולם זה עובד. יש להגיע עם המחנכים והילדים לדרך שבה כולם מרוצים - ולא ההורים נלחמים, כי במלחמה אין מנצחים...