לא שאני מתלוננת
בסך הכל זכיתי למשפחה מורחבת מסורה. אחותי וגיסי אני פשוט מורידה בפניהם את הכובה. ואחייני הנהדרים כל כך עוזרים. גם אחי משתדל מאוד. ואין בליבי על אחיה של אמא שנעלמו, גם לא על אחיניה, כמו הציפורים הנודדות הם ישובו באביב וישמחו את ליבה של אמא. רק שלפעמים אני מרגישה חנוקה. כמה שאני לא משתדלת , תמיד אחטוף מנה ממישהו. פה נזיפה, שם גערה... הכל כמובן, מדאגה לאמא,מכל הלב, ולא אחת גם הערותיהם בונות.רק שאני אדם שמתקשה לשינויים מהירים ולוקח לו זמן להפנים דברים. אני שבוע ימים קמה עם חיוך על השפתיים.ולמרות מצבים קשים בבית אני מגיבה רגוע הרבה יותר. כאילו אמא ואני מצאנו את נוסחת הפלא. אני עסוקה בדברים הקטנים והאפרוריים של חיי היום יום.למשל איך לעזאזל אני מנווטת בין הרצון העז שלי לצאת לעבודה ובין העובדה שלא תשאר בידי ולו פרוטה אחת משכרי, להיפך אני אוסיף מכיסי הריק כדאי לחזור למעגל העבודה, ואיך אני לא אפגע באיכות החיים של אמא.או בדברים חשובים יותר כמו איך , לכל הרוחות, אני מנקה מפיצי ומיצי, נעלי הבית הפרוותיות נאהובות על אמא, את צרכיה שדבקובהם, ואז אני מקבלת טלפון זועם מאחי. תחילה על הרצון שלי שישאר עם אמא יותר שעות כדי שאוכל לצאת לעבוד.אחר כך כשאנחנו מדברים על ההוצאות הכספיות ואני מספרת לו כמה אני משלמת על מונית ספיישל כולל המתנה לבית חולים ביילינסון לביקורת של אמא הוא נוזף בי ומספר על מישהי שמשלמת פחות.ולסבר את האוזן, אני עשיתי סקר מחירים ואני לכל הדיעות משלמת מחיר מוזל.ולפני שאני מספיקה לומר לו שאדרבא יועיל הוא בביקורת הקרובה לקחת את אמא במחיר מוזל, הוא מנתק לי. ואני נשארת המומה אל מול הטלפון המנותק ומרגישה כמו כדורגל שמישהו בעט בו חזק מידי והוציא לו את האוויר.
בסך הכל זכיתי למשפחה מורחבת מסורה. אחותי וגיסי אני פשוט מורידה בפניהם את הכובה. ואחייני הנהדרים כל כך עוזרים. גם אחי משתדל מאוד. ואין בליבי על אחיה של אמא שנעלמו, גם לא על אחיניה, כמו הציפורים הנודדות הם ישובו באביב וישמחו את ליבה של אמא. רק שלפעמים אני מרגישה חנוקה. כמה שאני לא משתדלת , תמיד אחטוף מנה ממישהו. פה נזיפה, שם גערה... הכל כמובן, מדאגה לאמא,מכל הלב, ולא אחת גם הערותיהם בונות.רק שאני אדם שמתקשה לשינויים מהירים ולוקח לו זמן להפנים דברים. אני שבוע ימים קמה עם חיוך על השפתיים.ולמרות מצבים קשים בבית אני מגיבה רגוע הרבה יותר. כאילו אמא ואני מצאנו את נוסחת הפלא. אני עסוקה בדברים הקטנים והאפרוריים של חיי היום יום.למשל איך לעזאזל אני מנווטת בין הרצון העז שלי לצאת לעבודה ובין העובדה שלא תשאר בידי ולו פרוטה אחת משכרי, להיפך אני אוסיף מכיסי הריק כדאי לחזור למעגל העבודה, ואיך אני לא אפגע באיכות החיים של אמא.או בדברים חשובים יותר כמו איך , לכל הרוחות, אני מנקה מפיצי ומיצי, נעלי הבית הפרוותיות נאהובות על אמא, את צרכיה שדבקובהם, ואז אני מקבלת טלפון זועם מאחי. תחילה על הרצון שלי שישאר עם אמא יותר שעות כדי שאוכל לצאת לעבוד.אחר כך כשאנחנו מדברים על ההוצאות הכספיות ואני מספרת לו כמה אני משלמת על מונית ספיישל כולל המתנה לבית חולים ביילינסון לביקורת של אמא הוא נוזף בי ומספר על מישהי שמשלמת פחות.ולסבר את האוזן, אני עשיתי סקר מחירים ואני לכל הדיעות משלמת מחיר מוזל.ולפני שאני מספיקה לומר לו שאדרבא יועיל הוא בביקורת הקרובה לקחת את אמא במחיר מוזל, הוא מנתק לי. ואני נשארת המומה אל מול הטלפון המנותק ומרגישה כמו כדורגל שמישהו בעט בו חזק מידי והוציא לו את האוויר.