לא שיר של לינקין אבל אני חייב לנתח אותו
עוד חוזר הניגון, שזנחת לשווא.. והדרך עודנה נפקחת לאורך וענן בשמיו ואילן בגשמיו מצפים עוד לך עובר אורח והרוח תקום ובטיסת נדנדות יעברו הברקים מעליך וכבשה ואיילת תהיינה עדות שליטפת אותן והוספת לכת ויידך ריקות ועירך רחוקה ולא פעם סגדת אפיים לחורשה ירוקה ואשה בצחוקה וצמרת גשומת עפעפיים. עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא והדרך עודנה נפקחת לאורך וענן בשמיו ואילן בגשמיו מצפים עוד לך עובר אורח שיר מדהים של נתן אלתרמן, את הגרסה הכי טובה שלו עשה ברי סחרוף- נסיך הרוק הישראלי, גרסה מאוד עוצמתית. הבית הראשון מתחיל במשפט עוד חוזר הניגון, שזנחת לשווא. כבר פה אפשר לראות את רוב התמונה, אדם שחיי את החיים הרגילים ולא יוצא להגשים את חלום ילדותו, הוא זנך אותו, כל אחד מסיבותיו שלו, אולי מפחד, אולי בגלל קרבה חזקה מידיי לחברה שלו או מה שזה לא יהיה. אך מוסיף המשורר לומר ש"הדרך עודנה נפקחת לאורך" זאת אומרת עדיין הוא יכול לצאת אל הדרך, למזלו, היא עדיין שם ועדיין הוא יכול לצאת אליה. "וענן בשמיו ואילן בגשמיו מצפים עוד לך עובר אורח" וגם הענן (שבשמיים) והעץ שבאדמה אשר נמצאים בחוץ מחכים לו, רק לו. בבית הבא מדגיש הכותב את מה שקורה בחוץ וכמה קשה לאדם לעשות את הצעד ולצאת "והרוח תקום ובטיסת נדנדות יעברו הברקים מעליך" אך הוא לא עושה את הצעד, והכבשה והאיילת עדות לכך שליטף אותם זאת אומרת נגע בהם כשהיה בנערותיו, שעסק בחלומותיו ותכנן להיות שם אך הוא לא עשה זאת, והמשיך ללכת. "וכבשה ואיילת תהיינה עדות שליטפת אותן והוספת לכת" והיום, "יידך ריקות ועירך רחוקה", הכוונה שלא השיג את חלומותיו והוא רחוק ממקום שהוא יכול לקרוא לו בית, ולא פעם התאהבת ולא פעם הייתה בחורשה חופשיה ולא פעם טעמתם מטעם החופש הזה. ושוב חוזר הבית הראשון, ונוצר לנו שיר מעגלי, שאומר בעצם שזהו המצב והוא לא הולך להשתנות. יש אנשים, סוג של אנשים, שכמה שלא ירצו, בנפשם, בנשמתם או בתת מודע שלהם, הם לעולם לא יוכלו לטעות את טעם החופש.. http://www.youtube.com/watch?v=Du0tvC_AtHU
עוד חוזר הניגון, שזנחת לשווא.. והדרך עודנה נפקחת לאורך וענן בשמיו ואילן בגשמיו מצפים עוד לך עובר אורח והרוח תקום ובטיסת נדנדות יעברו הברקים מעליך וכבשה ואיילת תהיינה עדות שליטפת אותן והוספת לכת ויידך ריקות ועירך רחוקה ולא פעם סגדת אפיים לחורשה ירוקה ואשה בצחוקה וצמרת גשומת עפעפיים. עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא והדרך עודנה נפקחת לאורך וענן בשמיו ואילן בגשמיו מצפים עוד לך עובר אורח שיר מדהים של נתן אלתרמן, את הגרסה הכי טובה שלו עשה ברי סחרוף- נסיך הרוק הישראלי, גרסה מאוד עוצמתית. הבית הראשון מתחיל במשפט עוד חוזר הניגון, שזנחת לשווא. כבר פה אפשר לראות את רוב התמונה, אדם שחיי את החיים הרגילים ולא יוצא להגשים את חלום ילדותו, הוא זנך אותו, כל אחד מסיבותיו שלו, אולי מפחד, אולי בגלל קרבה חזקה מידיי לחברה שלו או מה שזה לא יהיה. אך מוסיף המשורר לומר ש"הדרך עודנה נפקחת לאורך" זאת אומרת עדיין הוא יכול לצאת אל הדרך, למזלו, היא עדיין שם ועדיין הוא יכול לצאת אליה. "וענן בשמיו ואילן בגשמיו מצפים עוד לך עובר אורח" וגם הענן (שבשמיים) והעץ שבאדמה אשר נמצאים בחוץ מחכים לו, רק לו. בבית הבא מדגיש הכותב את מה שקורה בחוץ וכמה קשה לאדם לעשות את הצעד ולצאת "והרוח תקום ובטיסת נדנדות יעברו הברקים מעליך" אך הוא לא עושה את הצעד, והכבשה והאיילת עדות לכך שליטף אותם זאת אומרת נגע בהם כשהיה בנערותיו, שעסק בחלומותיו ותכנן להיות שם אך הוא לא עשה זאת, והמשיך ללכת. "וכבשה ואיילת תהיינה עדות שליטפת אותן והוספת לכת" והיום, "יידך ריקות ועירך רחוקה", הכוונה שלא השיג את חלומותיו והוא רחוק ממקום שהוא יכול לקרוא לו בית, ולא פעם התאהבת ולא פעם הייתה בחורשה חופשיה ולא פעם טעמתם מטעם החופש הזה. ושוב חוזר הבית הראשון, ונוצר לנו שיר מעגלי, שאומר בעצם שזהו המצב והוא לא הולך להשתנות. יש אנשים, סוג של אנשים, שכמה שלא ירצו, בנפשם, בנשמתם או בתת מודע שלהם, הם לעולם לא יוכלו לטעות את טעם החופש.. http://www.youtube.com/watch?v=Du0tvC_AtHU
