לא שכחתי...

לא שכחתי...

לילדה שהספיקה תוך שנה, להיות הבאדם הכי קרוב אלי, וגם הכי רחוק, התקופה שהכרתי אותך, הייתה אחת התקופות הכי שמחות בחיים שלי, אבל גם הכי קשה. ועדיין קשה לי, קשה לי כי אני נזכרת בך כל פעם מחדש, כשאני עוברת תקופות קשות, וכל תקופה קשה, כאילו מחזירה אותי אחורה, להפוך אבנים כבדות וכואבות, לא להבין, איך האדם שהיה הכי יקר לך, שלימד אותך כ"כ הרבה... שהעריץ אותך.... נתן לך ליפול. היה עיוור למה שקרה לך חודשים שלמים, וזאת הגדרה עדינה. כי הוא אפילו גרם לך ליפול, ולא היה אכפת לו... אני מנסה לשכוח ולא מצליחה, לשכוח רגעים של כאב, לילות של בכי... כי האדם שהאמנתי בו הכי הרבה, הסתובב והלך לכיוון השני. אבל ילדה, גם לא שכחתי, רגעים של שמחה, של תפילה עמוקה, שיהיה לך טוב שעות של צחוק, לילות בלי שינה, דרכים של שירה, ביקורת בונה... לא שכחתי איך בזכותך התחלתי דרך חדשה. ועכשו, אחרי שכל זה היסטוריה, רק רציתי להגיד, שלמרות שלפעמים אני נזכרת וכועסת, עכשו גם הצלחתי לסלוח ושאני עדיין מעריכה ואוהבת, לא סתם אומרים שמה שקורה הכל לטובה, את מבינה זה לימד אותי כ"כ הרבה על עצמי, ולימד אותי, שאנשים הם פשוט אחרים, ושהם רואים דברים אחרת ושיש אנשים שכמו שקל להם ליצור קשרים, ככה גם קל להם לנתק אותם. ילדה... החלק שלך שבי, מלא אור.
 

ה מוזה

New member
../images/Emo142.gifרגעים של אושר -רגעים של עצב

השביל הזה שנקרא שביל החיים מלא ברגעים שמלאים בשלל תחושות כמו קרני אור בגשם המפיקות קשת מרהיבה כך גם חברים הנפגשים עימנו במסע מפיקים קשת רחבה של רגעים שמהם אנחנו מתפתחים וצומחים כל אחד מלמד אותנו מספר רגעים יש את רגעי האושר והשמחה יש את רגעי הכאב והאכזבה אך תמיד במבט לאחור נראה שהשאירו עבורנו את מתנת האור .. השבילים לעיתים מתפצלים כל אחד מאיתנו ממשיך בדרכים אבל את האור שקיבלנו במתנה נשמור כאוצר .. אין לי ספק שגם החלק שבה שמלא בך ...הוא מואר .
 
למעלה