משחקי הכייף
New member
לא שלמה בנישואים
אפתח בזה אני אוהבת את בעלי.
לפעמים התחושה היא שקל לנו לריב. לא מסתדרים באופן חלק. כשאחד עצבני השני ישר נדבק. אני יותר סבלנית כלפי מצבי רוח שקטים או מדוכדכים שלו. הוא לא סובל את זה. אני עמוקה ורגשית והוא פשוט . אני זקוקה לשיחות נפש עומק וחברות שנותנת הרגשה שאני לא לבד אף רגע שהוא איתי. והוא יכול להתנהל כאילו לפעמים מול אחרים אני לא שם. לבעלי יש קושי בריכוז ובקשב. הוא לרוב צוחק מדברים שונים מאשר אני צוחקת. יש לנו ימים של צחוק משותף חיבה חיבוקים וחום. נוא מאוד מפרגן לי מחמיא ומכבד אותי. הוא רגיש לביקורת מצידי ולו הקטנה ואני משתדלת להפחית. יש תחושה שהוא יותר שלם ובטוח שאנו נשואים ואני היססתי תקופות מסוימות בגלל תחושת החסר בשיחות ובהשלמה שציינתי בהקדמה. ידוע לי שזה יצר קרקע פריכה יותר לפגיעות מצידו כשאני לא שבעת רצון או לא נעימה כלפיו. עם זאת אני מאוד חמה אליו אני מפנקת אותו ומחמיאה כשצריך ויודעת להיות אוהבת ולהפגין זאת בצורה בולטת כשאני מרגישה ולבטא הערכה.
היינו תקופה קצרה ביעוץ זוגי. זה תרם מעט אבל בעיקר זה שאנחנו נשואים כ 3 שנים תרם לזה שנכיר יותר ושהמשברים שבינינו והשיחות של פנינו לאן והליבונים והריבים יצרו הכרות וידע כל אחד מה השני ומי ומה הוא יותר מחפש או צריך. וזה תרם להתכווננות של כל אחד לקראת השני עם הזמן ולמדנו לתקשר יותר טוב מפעם ובעלי אציין לטובה מאוד מאוד משתדל לשים לב לדברים מסוימים יש יותר ויש פחות. יש דברים שקל לו כבר ויש דברים שזה מידי פעם הולך לו להתאמץ כמו לא להקשיב ולא לרחף או לדעת איך להכיל כשאני פגועה או עצובה מענינים שנובעים משנינו. בכלליות כשלי קשה או כשאני עצבנית או עצובה או לחוצה הוא לא ממש יודע להתמודד . היום זה השתפר אבל עדיין. ..
אין לנו ילדים. לפעמים אני מדמיינת בחור אחר. שלוקח בקלות ואני לומדת ממנו לקחת בקלות. שהוא חם ושהוא באופי יותר רך וקשוב ועדין ולא עם איזה תסביך שהוא לא מודע לו שגורם לו ישר להשתבלל כשמשהו קשה לי מולו. מישהו שנצחק יחד יותר והמון ושנדבר הרבה ושנאהב יותר לעשות דברים יחד במשותף. שהוא יהיה ספונטני וסקרן כמוני . שירצה ללכת לקורס יחד פעם ב. או שאם ארצה שישי בבוקר אחד לקום מוקדם לטייל הוא יגיד יאללה בעיניים זורחות ונתלהב ונתרגש יחד לחוות דברים מגניבים ולא שיתן לי פרצוף ויגיד " אפשר" ובפועל לא יהיה לו כוח לשטויות שלי.
מישהו שנוכל לדבר על היחסים בינינו בפתיחות ובלי להגיע לאי הבנה או כעס או חוסר סבלנות מהר כי עכשיו אני צריכה לשתוק ולא לדבר ולהחליק ולחפש זמן מתאים לפתוח את זה מולו כי לרוב אין לו כוח לשמוע מה אני מרגישה כי הוא עשה כך או כך. וזה תמיד היה ככה. לאו דוקא כי משהו הצטבר. הוא תמיד העדיף לשבת בבית ולראות ספורט או לעיין בפלאפון בחדשות מאשר לשקוע בשיחה ערה מעניינת ומלאת הומור וקרבה. לעתים מרגישה איתו לא מובנת. מתוסכלת. כשעם עוד אנשים הנוכחות שלו לא משפיעה עליי תחושת יחד. אני לא מרגישה פחות לבד במקום הומה איש רק כי הוא איתי שם. לא. אין את זה. ואם אני אעז לחשוב לשתף אןתו שכך הרגשתי ומה אני זקוקה כדי לא להרגיש כך. הוא לרוב יתרגז ולא ירצה לשמוע , יפגע ויגיד לי שזו בעיה שלי שאני מרגישה ככה. כי אני לא מרוצה אף פעם ואי אפשר איתי. זה השתפר תודה לאל אבל זה עדיין פחות או יותר היחס הכללי והגישה שלו לכאלה מצבים מצידי. אז אני משתדלת לתת לו זמן לעצמו. להחמיא יותר ולפרגן. לא להציק. לא לדבר הרבה. לא לדרוש ולא לבקר ולהשתדל לחייך ולהיןת נעימה . אבל רבאק זה הבנזוג שלי. כאילו יש לנו צרכים שמתנגשים ולפעמים במקום להיות רגועים אחד עם השני ולהנות מהנוכחות של האחר אנחנו פשוט יוצרים מצבים שלא נעים לנו להיות יחד וזה כאילו לא ברור איך פותרים את זה או איך זה שרק להיות יחד לא מספיק כדי להכניס אותו לאוירה טובה .
ככה זה אמור להיןת? בעלי בחור טוב לא עצלן עובד וממשפחה טובה. הוא נאה. הוא אוהב אותי מאוד ולא מפסיק לומר לי את זה. הוא עושה בבית אני יותר אבל גם הוא. הוא כן מקשיב ותומך ומנסה לעזור. אבל משהו באישיות שלו לא מספיק מדביק אןתי אליו ברוגע ובנחת. ומשהו בינינו לא זורם ולא חלק מספיק. כאילו לפעמים נראה שאין חיבור וכימיה. ולפעמים ממש כן. וכאילו הרגישות שלנו נורא שונה. הצרכים ואופן התפיסה שלנו והשקפת העולם .. כמובן כמובן שגם אני רחוקה ממושלמת. יש לי חסרונות רבים. וגם רגישות יתר. ואני גם כמוהו מנסה לעבוד על עצמי כאדם וגם כבת זוג שהוא חולק איתה את חייו. אבל איך יודעים שזה נורמלי וישתפר אחרי השקעה ארוכה בנישואים שלנו או שזה התפשרות וסביר שככה זה יהיה. אולי בלי ילדים עדיף להבין שאפשר למצוא קשר שמתאים לי יותר ואני צץאימה לו ולא כל הזמן לעשות התאמות שוב ושוב. למזלי המצב הרבה יותר טוב מפעם.... אחרת התסכול היה מוביל אותי ליאוש ולפרידה כי זה כבר עלה הרבה. סליחה על האורך.
אגב גם יחסי המין כבר פחות מהנים. אני לא מצליחה להנות או לרצות מספיק. הרבה פעמים אני משכנעת את עצמי או שיש לי חשק מינימלי ואני זןרמת בשבילו ובשבילנו אבל לא מתוך משיכה ותשוקה או כי אני ממש נהנית.... זה גם צד שממש מבאס אןתי כי אני מתגעגעת ליחסי מין מספקים .
תודה למי שקרא עד כה . אגב אני בת 33.
אפתח בזה אני אוהבת את בעלי.
לפעמים התחושה היא שקל לנו לריב. לא מסתדרים באופן חלק. כשאחד עצבני השני ישר נדבק. אני יותר סבלנית כלפי מצבי רוח שקטים או מדוכדכים שלו. הוא לא סובל את זה. אני עמוקה ורגשית והוא פשוט . אני זקוקה לשיחות נפש עומק וחברות שנותנת הרגשה שאני לא לבד אף רגע שהוא איתי. והוא יכול להתנהל כאילו לפעמים מול אחרים אני לא שם. לבעלי יש קושי בריכוז ובקשב. הוא לרוב צוחק מדברים שונים מאשר אני צוחקת. יש לנו ימים של צחוק משותף חיבה חיבוקים וחום. נוא מאוד מפרגן לי מחמיא ומכבד אותי. הוא רגיש לביקורת מצידי ולו הקטנה ואני משתדלת להפחית. יש תחושה שהוא יותר שלם ובטוח שאנו נשואים ואני היססתי תקופות מסוימות בגלל תחושת החסר בשיחות ובהשלמה שציינתי בהקדמה. ידוע לי שזה יצר קרקע פריכה יותר לפגיעות מצידו כשאני לא שבעת רצון או לא נעימה כלפיו. עם זאת אני מאוד חמה אליו אני מפנקת אותו ומחמיאה כשצריך ויודעת להיות אוהבת ולהפגין זאת בצורה בולטת כשאני מרגישה ולבטא הערכה.
היינו תקופה קצרה ביעוץ זוגי. זה תרם מעט אבל בעיקר זה שאנחנו נשואים כ 3 שנים תרם לזה שנכיר יותר ושהמשברים שבינינו והשיחות של פנינו לאן והליבונים והריבים יצרו הכרות וידע כל אחד מה השני ומי ומה הוא יותר מחפש או צריך. וזה תרם להתכווננות של כל אחד לקראת השני עם הזמן ולמדנו לתקשר יותר טוב מפעם ובעלי אציין לטובה מאוד מאוד משתדל לשים לב לדברים מסוימים יש יותר ויש פחות. יש דברים שקל לו כבר ויש דברים שזה מידי פעם הולך לו להתאמץ כמו לא להקשיב ולא לרחף או לדעת איך להכיל כשאני פגועה או עצובה מענינים שנובעים משנינו. בכלליות כשלי קשה או כשאני עצבנית או עצובה או לחוצה הוא לא ממש יודע להתמודד . היום זה השתפר אבל עדיין. ..
אין לנו ילדים. לפעמים אני מדמיינת בחור אחר. שלוקח בקלות ואני לומדת ממנו לקחת בקלות. שהוא חם ושהוא באופי יותר רך וקשוב ועדין ולא עם איזה תסביך שהוא לא מודע לו שגורם לו ישר להשתבלל כשמשהו קשה לי מולו. מישהו שנצחק יחד יותר והמון ושנדבר הרבה ושנאהב יותר לעשות דברים יחד במשותף. שהוא יהיה ספונטני וסקרן כמוני . שירצה ללכת לקורס יחד פעם ב. או שאם ארצה שישי בבוקר אחד לקום מוקדם לטייל הוא יגיד יאללה בעיניים זורחות ונתלהב ונתרגש יחד לחוות דברים מגניבים ולא שיתן לי פרצוף ויגיד " אפשר" ובפועל לא יהיה לו כוח לשטויות שלי.
מישהו שנוכל לדבר על היחסים בינינו בפתיחות ובלי להגיע לאי הבנה או כעס או חוסר סבלנות מהר כי עכשיו אני צריכה לשתוק ולא לדבר ולהחליק ולחפש זמן מתאים לפתוח את זה מולו כי לרוב אין לו כוח לשמוע מה אני מרגישה כי הוא עשה כך או כך. וזה תמיד היה ככה. לאו דוקא כי משהו הצטבר. הוא תמיד העדיף לשבת בבית ולראות ספורט או לעיין בפלאפון בחדשות מאשר לשקוע בשיחה ערה מעניינת ומלאת הומור וקרבה. לעתים מרגישה איתו לא מובנת. מתוסכלת. כשעם עוד אנשים הנוכחות שלו לא משפיעה עליי תחושת יחד. אני לא מרגישה פחות לבד במקום הומה איש רק כי הוא איתי שם. לא. אין את זה. ואם אני אעז לחשוב לשתף אןתו שכך הרגשתי ומה אני זקוקה כדי לא להרגיש כך. הוא לרוב יתרגז ולא ירצה לשמוע , יפגע ויגיד לי שזו בעיה שלי שאני מרגישה ככה. כי אני לא מרוצה אף פעם ואי אפשר איתי. זה השתפר תודה לאל אבל זה עדיין פחות או יותר היחס הכללי והגישה שלו לכאלה מצבים מצידי. אז אני משתדלת לתת לו זמן לעצמו. להחמיא יותר ולפרגן. לא להציק. לא לדבר הרבה. לא לדרוש ולא לבקר ולהשתדל לחייך ולהיןת נעימה . אבל רבאק זה הבנזוג שלי. כאילו יש לנו צרכים שמתנגשים ולפעמים במקום להיות רגועים אחד עם השני ולהנות מהנוכחות של האחר אנחנו פשוט יוצרים מצבים שלא נעים לנו להיות יחד וזה כאילו לא ברור איך פותרים את זה או איך זה שרק להיות יחד לא מספיק כדי להכניס אותו לאוירה טובה .
ככה זה אמור להיןת? בעלי בחור טוב לא עצלן עובד וממשפחה טובה. הוא נאה. הוא אוהב אותי מאוד ולא מפסיק לומר לי את זה. הוא עושה בבית אני יותר אבל גם הוא. הוא כן מקשיב ותומך ומנסה לעזור. אבל משהו באישיות שלו לא מספיק מדביק אןתי אליו ברוגע ובנחת. ומשהו בינינו לא זורם ולא חלק מספיק. כאילו לפעמים נראה שאין חיבור וכימיה. ולפעמים ממש כן. וכאילו הרגישות שלנו נורא שונה. הצרכים ואופן התפיסה שלנו והשקפת העולם .. כמובן כמובן שגם אני רחוקה ממושלמת. יש לי חסרונות רבים. וגם רגישות יתר. ואני גם כמוהו מנסה לעבוד על עצמי כאדם וגם כבת זוג שהוא חולק איתה את חייו. אבל איך יודעים שזה נורמלי וישתפר אחרי השקעה ארוכה בנישואים שלנו או שזה התפשרות וסביר שככה זה יהיה. אולי בלי ילדים עדיף להבין שאפשר למצוא קשר שמתאים לי יותר ואני צץאימה לו ולא כל הזמן לעשות התאמות שוב ושוב. למזלי המצב הרבה יותר טוב מפעם.... אחרת התסכול היה מוביל אותי ליאוש ולפרידה כי זה כבר עלה הרבה. סליחה על האורך.
אגב גם יחסי המין כבר פחות מהנים. אני לא מצליחה להנות או לרצות מספיק. הרבה פעמים אני משכנעת את עצמי או שיש לי חשק מינימלי ואני זןרמת בשבילו ובשבילנו אבל לא מתוך משיכה ותשוקה או כי אני ממש נהנית.... זה גם צד שממש מבאס אןתי כי אני מתגעגעת ליחסי מין מספקים .
תודה למי שקרא עד כה . אגב אני בת 33.
