לא שממש עונים לי אני די אנטי חברתית
אבל אין לי כוח...היום ועד יום ראשון זה האיד אל פיטר זה חג הקורבן של המוסלמים ואני עובדת במקום ציבורי שמשרת לקוחות (בוא נגיד מקומות אטרקציה כמו הסופרלנד וכאלה) אז בשלושה ימים האלה אני פוחדת שאני הולכת באמת להשתגע חבל על הזמן...יש לי קצת טרנקסיל או איך שלא קוראים לכדור הזה (נראה לי שזה דמוי ואליום) אתמול התחרפנתי לגמרי צעקתי על הידיד היחידי שיש לי אמרתי לו שאני אתאבד הוא הזמין לי משטרה לעבודה עשו לי בלאגנים ואז אמר שהוא ידבר איתי והייתי יותר מדי נידי יותר מדי עם דמעות בעינים כל הזמן והצקתי לו עד לנקודה שהוא אמר דייייייי תעשי מה שאת רוצה באמת כבר לא אכפת לי את לא מכבדת אותי (צודק...אין לי מילים) ואת יותר מדי אובססיבית ומפחידה אותי (שוב ..צודק!) ושנמאס לו ושאם אני לא אתן לו מנוחה הוא יחסום אותי לצמיתות..אז הנחתי לו קצת..כתבתי לו רק מזל טוב היום בבוקר כי יש לו יום הולדת היום בוואטסאפ
אני אקח את הטרקסניל הזה לפני העבודה וגם את הציפרלקס וגם הצטיידתי בסיגריות לרגעים קשים..אבל באמת באמת מפחיד אותי שאני אתחרפן בעבודה ואז לא יהיה לי עם מי לדבר לכמה דקות שירגיע אותי..
אני יודעת שזה מגעיל והזוי אבל יש מכם פה אולי מישהו שיוכל להיות איש קשר לסופש? (בעיקר לשעות העבודה) אני מדברת על טלפון..לא לדאוג אני לא רוצח סדרתי סתם ילדה מפוחדת כל הזמן שצריכה שמישהו יגיד לה מדי פעם לבחון את המציאות כפי שהיא ולא כפי שנראה לי באותה שניה..מעין לתת פרספקטיבה אמיתית לאותה שניה...
הלוואי והיה לי חברים לדבר איתם אבל כמו שהסברתי הידיד שלי כבר לא רוצה לעזור ואין לי חברים אחרים לדבר איתם והמשפחה? ...הם לא מבינים או יודעים או מצליחים להבין מה באמת אני צריכה מהם אז הם עוזרים בדרכם שלהם..שיחות איתם לא כ"כ עוזרות לי לצערי
והשבוע לא התאמנתי לכן גם עוד סיבה למה אני מחורפנת..לא היה לי איך להוציא לחץ לשחרר קצת..
אבל אין לי כוח...היום ועד יום ראשון זה האיד אל פיטר זה חג הקורבן של המוסלמים ואני עובדת במקום ציבורי שמשרת לקוחות (בוא נגיד מקומות אטרקציה כמו הסופרלנד וכאלה) אז בשלושה ימים האלה אני פוחדת שאני הולכת באמת להשתגע חבל על הזמן...יש לי קצת טרנקסיל או איך שלא קוראים לכדור הזה (נראה לי שזה דמוי ואליום) אתמול התחרפנתי לגמרי צעקתי על הידיד היחידי שיש לי אמרתי לו שאני אתאבד הוא הזמין לי משטרה לעבודה עשו לי בלאגנים ואז אמר שהוא ידבר איתי והייתי יותר מדי נידי יותר מדי עם דמעות בעינים כל הזמן והצקתי לו עד לנקודה שהוא אמר דייייייי תעשי מה שאת רוצה באמת כבר לא אכפת לי את לא מכבדת אותי (צודק...אין לי מילים) ואת יותר מדי אובססיבית ומפחידה אותי (שוב ..צודק!) ושנמאס לו ושאם אני לא אתן לו מנוחה הוא יחסום אותי לצמיתות..אז הנחתי לו קצת..כתבתי לו רק מזל טוב היום בבוקר כי יש לו יום הולדת היום בוואטסאפ
אני אקח את הטרקסניל הזה לפני העבודה וגם את הציפרלקס וגם הצטיידתי בסיגריות לרגעים קשים..אבל באמת באמת מפחיד אותי שאני אתחרפן בעבודה ואז לא יהיה לי עם מי לדבר לכמה דקות שירגיע אותי..
אני יודעת שזה מגעיל והזוי אבל יש מכם פה אולי מישהו שיוכל להיות איש קשר לסופש? (בעיקר לשעות העבודה) אני מדברת על טלפון..לא לדאוג אני לא רוצח סדרתי סתם ילדה מפוחדת כל הזמן שצריכה שמישהו יגיד לה מדי פעם לבחון את המציאות כפי שהיא ולא כפי שנראה לי באותה שניה..מעין לתת פרספקטיבה אמיתית לאותה שניה...
הלוואי והיה לי חברים לדבר איתם אבל כמו שהסברתי הידיד שלי כבר לא רוצה לעזור ואין לי חברים אחרים לדבר איתם והמשפחה? ...הם לא מבינים או יודעים או מצליחים להבין מה באמת אני צריכה מהם אז הם עוזרים בדרכם שלהם..שיחות איתם לא כ"כ עוזרות לי לצערי
והשבוע לא התאמנתי לכן גם עוד סיבה למה אני מחורפנת..לא היה לי איך להוציא לחץ לשחרר קצת..
