לא תבנית נוף הולדתי - פרק 1: סקי

[debby12]

לא תבנית נוף הולדתי - פרק 1: סקי

למרות שאני גרה איפה שאני גרה לא מעט שנים, ומעורה די טוב בקודים החברתיים, יש דברים שעד היום קשה לי להבין עד הסוף

והיום נדבר על סקי. מדובר בתחביב/עיסוק שבתכלס נראה לי מקביל לתחביב של ילדים להתגלש במגלשה בגן שעשועים - רק עם מחליקיים על הרגליים

הולך הבן אדם ליום סקי. בערך 20 דקות לוקח להתכונן ולהיכנס לכל ה"תחפושת" והאביזרים, ואז יוצאים החוצה לקור, ונהיה קר וקופא האף ויש לא מעט אנשים שנתקעים בך (או אתה בהם). אם חלילה את רוצה ללכת לשירותים זה סיוט להתנהל עם התחפושת הדובית הזו ולהוריד ושוב ללבוש...
והסקי עצמו משעמם-תחת. כלומר - כמה פעמים אפשר לעלות למעלה ועוד פעם להתגלצ' למטה? יש גם קרוס קאנטרי סקי - עוד יותר מצ'עמם

וכל זה זה עוד כלום לעומת הסיכונים... החברה הכי טובה שלי בעבודה הקודמת שכלה את אחיה במפולת שלגים בסקי בשוויץ. את הגופה שלו בכלל מצאו רק אחרי שנים כשהשלג נמס

. לקולגה נוכחי שלי יש שתי ברכיים מלאכותיות מתאונות סקי. גם היא וגם הוא ממשיכים לעשות סקי.

עמית אחר שבר בשנה שעברה את עצם הירך (פמור) במקום שבו היא מתחברת למפרק הירך או קרוב לשם. הוא היה מושבת חודשים אחרי ניתוח שבו שמו לו שם איזה בורג/פיגום שכזה. אחר כך הוא הלך עם מקל הליכה 9 חודשים כי לא יכול היה לשים את מלוא המשקל על הרגל. בשבוע שעבר הוחלט סופית שהניתוח נכשל (הבורג לא עובד - the hardware failed), וגלגלו אותו לניתוח חדש ומלא מהתחלה להתקנת בורג אחר/חדש. ייקח חודשים שוב לשיקום.

מכירה לפחות 5 אנשים אחרים עם פציעות סקי -ואין לי חוג מכרים כה נרחב.

אשקרה זה כזה כיף להתגלצ' בשלג ששווה בשביל זה לספוג תאונות אורתופדיות מזעזעות? מודה שלא הבנתי.....

 

[xbuffalomen]

לא תבנית נוף הולדתי - פרק 2

מי האנשים שמשלמים 5 דולר (לא יודע אולי יותר אולי פחות ) , עומדים בתור אלוהים יודע כמה זמן בשביל להשתין מפחד בזמן שהם על רכבת הרים המדרדרת על המסילה ללא שליטה ?!

 

[iris mom of two]

זה אני איתך, אבל בעיקר כי יש לי פחד גבהים

ואני שונאת איבוד שליטה.
אבל מכורי אדרנלין ימשיכו ללכת לרכבות הרים

 

[Boston Guy]

זה בדיוק כמו כל ספורט אחר. ואנשים נהנים מספורט.

מכירה הוקי קרח?
אילולא עבדתי כמה חדשים טובים בשנים האחרונות בבירת קנדה - לא הייתי מאמין אם היו אומרים לי שגם בחדשים הכי קרים של השנה המשרד פשוט מתרוקן ממאות יושביו בשעה 12 בצהריים - כי כולם יוצאים לשחק הוקי על האגם הקפוא שמאחורי הבניין.
הסרטון לגבי "איך קנדי נולד" אמיתי לחלוטין...

 

[KallaGLP]

כמובן שזה עניין של העדפה אישית.

אצלנו אני יכולה לצפות מהחלון או מהדק באנשים משחקים גולף אי שם מתחתיי, ואני יכולה להעיד שזה נראה משמים להפליא. יש לנו מגרש גולף מדהים ביופיו ומפורסם שפרוש על פני כל העיר, שתוכנן על ידי מתכנן מגרשים נודע ושבכל קיץ עורכים בו תחרות גולף שנתית יוקרתית של כל צפון מערב ארה"ב (ממש תקופה טובה לעסקי ה-Airbnb, אגב). ויש גם מועדון גולף יוקרתי צמוד, כמובן.
והסיבה לכך שראיתי את מגרש הגולף הזה בשלמותו, ולא רק את הקטע הקטן שרואים מהחלון, ולכן אני יכולה להעיד שהוא באמת מדהים ביופיו לכל אורכו ורוחבו, היא שבמסגרת ההתנדבות במועדון הרוטרי של העיר, ביקשו מאיתנו לצלם את תחרות הגולף שארגן המועדון ושכל הכנסותיה הלכו לתרומות (למיטב הבנתי זה אחד מהאירועים השנתיים הקבועים שמארגן המועדון). אז נתנו לנו עגלת גולף חביבה, הצטיידנו במצלמה, בעלי נהג לאורך המסלול ואני צילמתי. בסוף הייתה ארוחת צהריים חגיגית שבמהלכה הוקרנו התמונות על גבי מסך ענק. למען האמת, אני דווקא די גאה בעבודתי הצילומית, רוב התמונות יצאו לא רע בכלל. אך אילולא ההתנדבות שלנו הייתה כרוכה בלהסתובב במגרש הגולף, עד היום לא היינו יודעים איך הוא נראה ואילו נופים נפתחים ממנו, כי הוא כמובן מיועד לחברי המועדון בלבד.
אני לא רוצה להגיד כמה עולה מנוי גולף שנתי, אבל מדובר בעשרות אלפי דולרים. ורק לחשוב שאנשים מוציאים את הסכומים האלה מהכיס כדי לבזבז את סופי השבוע על בילוי כזה משמים. אני מבינה שזה גם סוג של פעילות חברתית, אבל בחיי שלא חייבים לשלם כאלה סכומים מטורפים כדי לבלות כמה שעות בשבת בצהריים עם חברים. אבל הינה עובדה שאנשים נהנים, מתלהבים, מתרגשים ומשקיעים שעות רק בלמצוא את התנוחה הנכונה בשביל להעיף את הכדור לחור הנכסף (וכמובן לרוב לפספס).
האמת שבהתחלה די התבעסנו שמועדון הגולף זה לחברים בלבד, כי יצא לנו לבקר בו כשעברנו לעיר ושם נערכה קבלת הפנים השנתית לתושבים החדשים. גילינו שיש שם בריכה, חדרי כושר, חוגי ספורט ומסעדה מקסימה ובה מרפסת עם נוף מהמם לעבר הרי הקסקייד - בקיצור, ממש קאנטרי קלאב. אבל אז הסתבר שמי שבסך הכול רוצה לעשות מנוי שלא כולל גולף אלא רק את כל היתר, יוצא בזיל הזול, אז עשינו מנוי משפחתי. אני מבינה שעולה הרבה כסף לתחזק את המגרש ואת ציוד הגולף, אבל עדיין הפער המטורף בין מנוי בלי גולף למנוי הכולל גולף זה משהו שאפילו לא הייתי מדמיינת. מצד שני, כשעשינו את הסיבוב במגרש אמרנו ששווה לעשות את המנוי היקר רק כדי שתהיה האפשרות לבוא כל פעם לטיול במגרש וליהנות מהיופי.
וגולף זו כמובן רק דוגמה אחת מיני רבות לספורט שלי לפחות קשה להבין למה אנשים עוסקים בו. לא תמיד זה מפני שהוא נראה משעמם, כמובן. זה יכול להיות כי הוא מסוכן, מפחיד או קשה מדי לדעתי. יש דברים שאני ממש לא רואה את עצמי עושה, וגם בטח לא רואה את עצמי מתחרה מול אחרים.
למשל, כשהייתי תלמידה הייתי טובה מאוד באתלטיקה קלה והחליטו שאני חייבת להיות בנבחרת האתלטיקה של בית הספר ולייצג אותו בתחרויות ריצה, קפיצה לרוחק וכד'. וזה לא שלא נהניתי לרוץ או לקפוץ, אבל שנאתי שנאתי שנאתי שנאת מוות את התחרויות. אפילו ניצחונות לא שמחו אותי מרוב ששנאתי את עצם האווירה של התחרות. ומה שמעניין הוא שכשהייתי ביסודי לא היה לי אכפת בכלל, אבל משום מה עם הגיל התחלתי לפתח ממש דחייה לזה. לכן יום אחד, כבר בתיכון, כשהרגשתי שהגיעו מים עד נפש, פשוט הודעתי שאני פורשת מהנבחרת. אין לך מושג איזו הצגה עשו לי ואיך ניסו לנגן לי על המצפון על כך שלא אכפת לי מטובת בית הספר - ולמען האמת, דווקא אהבתי מאוד את בית הספר והייתי שמחה לתרום בכל צורה אחרת, אבל כל כך לא סבלתי את התחרויות שלא עניין אותי שום דבר שאמרו לי. מבחינתי זה היה סופי וזהו.
ולעומת זאת, יש סוגי ספורט שהם כה יפים בעיניי שאני ממש מעריצה את האנשים שעוסקים בהם, ולו ברמה חובבנית, כמו החלקה על הקרח, בלט והתעמלות אומנותית וריקוד בכללי. אלה דברים שאני יכולה לצפות בהם שעות ולהתמוגג. אבל עובדה שיש אנשים שמשתעעמים מזה.
בקיצור, כולנו שונים וכנראה שלעולם לא נבין איך אפשר לאהוב את ענף הספורט שאנחנו לא סובלים או לשנוא את ענף הספורט שאנחנו אוהבים. וזה כמובן נכון לא רק בספורט, אלא בכל תחום בחיים. אבל עם הגיל לפחות הצלחתי להבין שזו עובדה שפשוט צריך לקבל, ובמידת האפשר גם לכבד.
אגב, לגבי סקי - יש סוג אחר לגמרי של סקי ולדעתי הרבה יותר בטוח וכייפי - קרוס קאנטרי. אני זוכרת שנהניתי ממנו מאוד בילדותי ברוסיה כשהוריי היו לוקחים אותי, אך כמובן בישראל לא יצא לי לעסוק בזה, ולכן איבדתי את המיומנות. ויש גם כאלה שעושים סנואושואינג או סנואובורדינג - בתי, למשל, לא אוהבת סקי, אך מתה על סנואובורדינג - לכי תביני.

 

[Midriff]

גולף זה סיפור אחר

כי הרבה מהאנשים מצטרפים לזה בשביל ה- Networking והשיחות והשתיה של אחרי המשחק ולאוו דווקא בגלל המשחק עצמו. החברות היא אז סמל סטטוס ובגלל זה הם יכולים לגבות על זה הרבה כסף

 

[KallaGLP]

אני מסכימה שזה נכון חלקית

אך יחד עם זאת כשאני רואה את האנשים משחקים נראה לי שהם באמת נהנים וגם מתייחסים מאוד ברצינות למשחק עצמו.

 

[debby12]

האנלוגיה חלקית מאוד בעיני

אני מסכימה מאוד עם החלק שלכל אחד יש ספורט או תחום מועדף וכאלה שלא.

אבל בגולף אנשים בד"כ לא נפצעים/מרסקים את העצמות בתדירות כה גבוהה. למעשה זה בכלל ספורט בעל עצימות נמוכה יותר - נראה שאנשים בעשור התשיעי לחייהם נהנים ממנו בלי בעיה (בעזרת "רכב גולף חשמלי" קטן כזה שחוסך מהם את הצורך ללכת ומאפשר להם לשבת לנוח חוץ מבמשך הכמה שניות שבהן הם מכים בכדור.

 

[KallaGLP]

זה נכון שיחסית לסקי הוא הרבה פחות מסוכן,

אבל בניגוד למה שאני חשבתי לפני שיצא לי לעקוב אחר העניין ממש מקרוב באותו יום התנדבות, הוא לא ממש בהכרח בעל עיצמות נמוכה. כמובן שהכול תלוי בשחקן ובמטרותיו, אבל ראיתי אנשים שמשקיעים מאמץ פיזי רב בחבטות שלהם והם אף בכושר ממש טוב. לא שזה שינה את יחסי האישי לגולף, אבל אני בהחלט חושבת שהוא משחק יותר ספורטיבי מבחינת הדרישות ממה שחשבתי קודם לכן.
אגבל לגבי כלי הרכב החשמליים - הסיבה לכך שמשתמשים בהם היא לא עצלנות ללכת ברגל, לפחות לא רק. עוד אחד מהדברים שגיליתי במהלך אותו יום הוא עד כמה מגרשי גולף תקניים הם עצומים ונמשכים על פני מיילים רבים, וכדי להשלים את המשחק יש להגיע לכל החורים המפוזרים לכל אורכו, ולכן זה פשוט לא מעשי לעשות זאת ברגל.

 

[iris mom of two]

כי זה כייף?

זה מעלה אדרנלין, זה בהחלט פיסינועוזר להורדה במשקל.
אין דבר מקסים יותר מלהיות במעלה הר מושלג, להסתכל על המדרון ולראות את היופי. יש לי לא מעט חברים בנוסף לבת שמשוגעים על סקי. רובם זהירים מספיק שאין נפגעים. אחד מהם זה מדהים אותי איך הוא לא איבד רגל, אבל הוא לא.
אישית אני מכורה לספורט אתגרי אחר, וכן ראיתי פציעות, אבל אני עושה הכל למזער סכונים.
קרוס קאנטרי זה ספורט אחר לחלוטין, כמעט לא מסוכן, אבל נראה את היופי של הטבע בחורף ונותן אפשרות לטייל גם בשלג עמוק.
בכלל אני מאד נהנית מהחורף ופעילויות החורף. ושרותים, מתכננים.
&nbsp

 

[xbuffalomen]

לא תבנית נוף הולדתי - פרק 3

https://www.youtube.com/watch?time_continue=87&v=bpvQRdyjlZk

 

[xbuffalomen]

צריך להעביר להתחלה

 

[debby12]

מנסה לצרף קישור מתוקן

כי המקורי שנתת לא עבד לי טוב (הוא פותח רק את השניה האחרונה)

https://www.youtube.com/watch?v=bpvQRdyjlZk

אני מנחשת ש"עבודה" כזו היא דווקא כן תבנית נוף הולדתך (כלומר, שהוריך וההורים של הילדים שגדלו לצידך כן עסקו בכזו עבודה). אלא שהיא לא המודל שאתה מציג לילדיך

 

[randomwinds]

האווזים פשטו עם שחר - בהחלט לא תבנית נוף הולדתי

 

[חייבתלהגיב]

דווקא נוטה לצד של באפלו יותר משל בוסטון - נראה לי שזה יותר

בגלל ה-thrill (כמו ברכבת הרים) מאשר בגלל הספורט.
לדעתי זה מאוד כיף (אני אדם זהיר/לא מאוד מיומנת ולכן אני עושה רק מסלולים קלים/בינוניים, ואני גם עושה אותם רק לפני המון שנים, ובחרמון... - כך שבעצם אני קצת חולקת על העניין של נוף הולדתי...) - הדבר היחיד שאני לא אוהבת הוא שאחרי יום של גלישה הרגליים נורא כואבות. אני לא חושבת שזה מאוד מסוכן אם לא עושים דברים שהם מעבר ליכולת שלך (לא מדברת על מפולות שלגים, אלא על הסקי עצמו). עשיתי את זה פעם ראשונה בגיל 20 פלוס, כי גם להורים שלי היה רושם כמו שלך, שזה ספורט שמאוד נפצעים בו. לטיול בת המצווה של הבכורה לקחנו אותן, בין היתר, לאתר סקי באוסטריה, שם הבנות הגדולות למדו לגלוש לראשונה (על אף שהן כבר היו פעמים רבות באתרי סקי - רק לא גלשו בהם, אלא היו על אבוב, וכו') וגלשו עם אביהן, והקטנה נשארה איתי ועם המזחלת, כדורי השלג, וכו'.