לא תמיד הכל חיוכים פוצי מוצי וסבבה

[ferdinand]

לא תמיד הכל חיוכים פוצי מוצי וסבבה

לא, לא מש'ו דרמטי או "רציני" סתם שיגרה אפרורית. מותש ממלחמת ההתשה. (יש נטייה בפורומיי הורים, להביא ת'צדדים ה-"וורודים" או חלילה ה-"שחורים" - הכוונה, את ההתנחמדויות, ה-גאווה, ה-נחת, גם את השאלות המטרידות של איך ומה לעשות כש... אני צובע ב-"וורוד", כי הן שייכות לתחום הדאגה והאהבה ההורית. גם כש-חלילה משהו נורא קורה (לזה אני קורא ה-"שחורים") באים לשתף. וכמו שנשות עסקים/קריירה, צריכות להיות "סופר" בשביל לתפקד בסביבה "גברית", כך אנחנו "אנשי ה..." איך לקרוא לזה?! וואלה ל'דע! – מרגישים צורך להיות "סופר-אבא" בסביבה שהיא כביכול נשית.... אז היום הם היו בלתי נסבלים! רציתי לחנוק אותם! בבוקר חמותי לקחה אותם (לנשק לה ת'רגליים!) ואחה"צ לקחתי אותם לקניון

(פעילויות לכבוד פורים וכאלו) ופגשו חברים שגם לקחו אותם איתם הביתה – 'קיצר, היה להם יום סבבה! שום סיבה למה שקרה אח"כ. הם השתוללו עם החברים, לא משהו "חריג" או חסר טעם, דווקא היו ממש חמודים. ואז בתום כל ה-"חגיגות", נכנסו למצברוח כזה של פריקת כל עול. היו פשוט "רעים"! עשו הכל בשביל להתגרות ולעצבן, לבחון גבולות (ולעבור אותם) וכשהם רוצים, הם יודעים איך לדגדג ת'נקודות הכי רגישות! והדיגדוג הזה, לא מצחיק!!! פשוט שטפו את כל הטעם הטוב שהיום הנחמד הזה הותיר אחריו. טוב נו יאללה! לא נורא. עבר. ומחר (כלומר היום) כולנו כולל כולם בחופש, מקווה שנבלה יפה! אגב – רעיונות לפעילויות בירושלים והסביבה?

 

[akavishon]

זה חלק בלתי נפרד מההורות

אצלינו זה גם מדי פעם קורה, בעיקר בסוף היום שהם כבר עייפים ועצבניים. אצלינו סוף היום (אצל הקטן) זה בסביבות 18:00... ואם הוא לא ישן מספיק בגן אז בכלל יש חגיגה, בעיקר עכשיו שהוא גם מתעקש לאכול לבד (וזה מבורך) ובסוף הארוחה, עם לרגע אחד לא משגיחים עליו, הוא פשוט זורק את כל מה שנשאר על הריצפה... מצד שני, יש גם את הרגעים "הורודים" ולשמחתי יש הרבה כאלה.. בשבת, אשתי זרקה אותנו מהבית, כי היא היתה צריכה ללמוד, אז העמסתי את שני הקטנים ועלינו לרמת הגולן. הופתעי ונדהמתי מההתנהגות המופתית שלהם. אצלינו גילינו ששהיה מחוץ לבית פשוט עושה להם טוב. לגבי ירושלים - יש את גן החיות, קיפצובה (בקיבוץ צובה), מוזאון המדע, וסתם אפשר לטייל עכשיו בהרי ירושלים.

 

[aviah]

אלבום אוכל יפהפה ../images/Emo13.gif

לגבי הילדים - אין לי מה להוסיף. אם אני יודע שהילד זורק את האוכל על הריצפה כשאני מפנה לו את הגב, אני... לא מפנה לו את הגב.

 

[schlomitsmile]

אם יש לך רק ילד אחד אתה אולי יכול לעולם לא להפנות לו את הגב (ואם יש טלפון, למשל?)

 

[aviah]

למען הדיוק

אני יודע פחות או יותר מה משך הזמן שלוקח מאז שאני נעלם לילד (טלפון, למשל) ועד שהוא הופך את הצלחת. אני משתדל לא לחרוד ממשך הזמן הזמן הזה, ויוצא שהוא הופך את הצלחת בערך אחת לשבוע, אולי פחות. זו תדירות שאני יכול לחיות איתה

 

[schlomitsmile]

על הכיפאק ../images/Emo13.gif כשיש יותר מילד אחד, זה הופך לג'אגלינג... זה כבר יותר מסובך- אתה לא תמיד יכול לתכנן מתי ולכמה זמן הקשב שלך יעבור מילד אחד לשני לשלישי וכו'.

 

[aviah]

עוד חזון למועד ../images/Emo13.gif

 

[schlomitsmile]

שירשור "שטנים קטנים"? ../images/Emo190.gif../images/Emo23.gif לגדול שלי (11 וחצי) יש כמה קטעים כאלה... למשל- "יש לי שיר שמעצבן אנשים"- הוא מוצא איזה שיר או מילה, ופשט חוזר על זה אלפיים פעם, למרות בקשותיי, תחינותיי, איומיי. קטע נוסף- סינדרום הגזר באוזן. אני עומדת מטר ממנו, "חמודי, אתה יכול בבקשה "XYZ? והוא ../images/Emo11.gif "חמודי, ביקשתי XYZ" ../images/Emo11.gif "אם לא אצעק לא תשמע אותי?!!!" "תמיד רק צועקים עליי בבית הזה!../images/Emo7.gif" לאמצעי (בן 7 וחצי) יש קטע חדש, מהשבועות האחרונים- מילים גסות, ובשפע. בשלב ראשון, התעלמתי. לא עזר. אז הצעתי לו, שימציא לו מילה משלו, שכשהוא חייב לומר מילה גסה, יוכל לומר את המילה המומצאת ולחשוב את הגסה. עוד הצעתי לו, שאם הוא ממש לא יכול להתאפק, שיילך למקום בו יהיה לבד, ויאמר את המילה הגסה. לזה הוספתי אזהרה, שאם לא יעשה זאת ביזמתו, אני אשלח אותו לחדרו, כי מי שמלכלך את פיו, לא יכול להיות עם אנשים. זה מוריד את שכיחות התופעה, אבל עדיין לא העלימה. לקטן (בן 4) יש דחף בלתי נשלט לגעת בכל דבר. הוא מתעורר ב-5 לפנות בקר, מתחיל בבזיזת ארון הממתקים, ומשם ממשיך לסלון, לפינת העבודה של אבא וכו', בודק כל דבר מקרוב, ומסדר הכל כפי שהגיונו בן הארבע מחייב. גררררר..... שיהיו בריאים...היום הם אצל הוריי, ואנחנו יכולים להתגעגע ../images/Emo23.gif לפי הזכרון הסנילי שלי, הקטעים האלה מתחילים אחרי גיל 3 בד"כ, אז אולי שאר האנשים כאן, שלרובם מלאכים קטנים, לא יודעים על מה אנחנו מדברים... ואולי דוקא כן?

 

[ferdinand]

../images/Emo6.gif ../images/Emo6.gif ../images/Emo6.gif

הרגתותי!!!

לגבי ה-"יש-לי-שיר..." אפשר להגיד שמצאתי דרך "לנטרל" את זה - התפתח באחת הנסיעות (בכלל בנסיעות, אפילו בבוקר לגן/ביצפר קורים דברים מעניינים!) אני מתחיל "לצווח" ולעשות כלמני קולות - יענו הישתעתי. זה התחיל מזה שהוא שאל אותי - "מה?! השתגעתי?!" ועניתי בכזה מבטא הונגרי

"אני השתעתָּ?!" ואז הוא עונה וחוזר חלילה...

(הבעיה עם זה שזה הי יכול להימשך ככה ממטולה ועד אילת!

- ונראה מי "נישבר" ראשון!!!) לגבי המילים הגסות... פשוט משתדלים להתעלם. זה עניין של גיל, וזה עובר (אני מקווה לפחות) מה שיותר מטריד אותי - שגיאות השפה, ממש עילגות! והם כועסים כשאני מתקן אותם! גיל 3 ??!!! גם בעניין הזה ה-"ספרים" מדייקים! בתיאור ה-"terrible two" גיל ההתבגרות הראשון, אלא שאצל שני הגדולים, זה התחיל כבר בגיל 1.5 בערך! (מקווה מאוד, ש-"בנות-זה-אחרת"!!!)

 

[cottoneyejoe]

אולי כי הם מודעים לכך שמבקום לתתלהם

מה שהם באמת צריכים אתה בורח לעיסוקייך....חשבת על זה פעם?

 

[schlomitsmile]

הא?? מה אתה יודע על מה הוא נותן להם או לא? יש לך ילדים? הם מלאכים? חמודים תמיד? האם אדם כלשהו אמור להיות חמוד תמיד?

 

[חנול]

../images/Emo31.gif

תגובה לא רגישה בעליל. פרדיננד עד היום הוכיח שהוא אבא מקסים. לחשוב שאם ילד הוא עייף וכעוס ונרגן זה בגלל שאבא בורח לעיסוקיו, זו תגובה כמעט ילדותית כמו של ילדים בגיל ילדיו של פרדיננד.....

 

[נטע וארז]

קפצתי לבקר

(וזה בזכות ה'הצעה שאי אפשר לסרב לה' שפרדי' השאיר לנו בבלוג) ואני חייבת להגיד שאני מסכימה איתך, חנול. פרדי' הוא אבא במשרה מלאה. וזה לא מתבטא רק בכך שהוא נמצא הרבה עם הילדים (לא 'אבא של שישבת') אלא גם באבהות שהוא מעניק להם, אבהות עם הרבה רגישות וקשב אליהם, הרבה אהבה והשקעה. 'איש חיִל' של ממש. ופרדי', תודה על ההזמנה, מעניין אם ארז יקבל אותה (מקווה שכן, אבל סקפטית למדי)... נטע.

 

[ferdinand]

כן, חשבתי על זה....

ות'אמת, גם בזה יש משהו. אלא שמה לעשות, ה-עיסוקיי, לפעמים מחייבים.

 

[arik5982]

צודק מסכים איתו

נכון

 

[hag70]

מה ההבדל בין הורים טובים לרעים?

הורים רעים זורקים את הילדים שלהם מהחלון. הורים טובים רוצים לזרוק את הילדים שלהם מהחלון.... בשבוע האחרון הרגשתי על הגבול של שני המצבים. היו לנו (בעיקר לי כי אני מכין את הילדה בבוקר) כמה ימים בלתי נסבלים:

פעמיים הלכנו לגן לא מסורקים.

פעם אחת הלכנו לגן בלי נעליים.

פעם אחת הפסקנו ארוחת יום ששי בערב, כי כבר אי אפשר היה להמשיך ככה. ועוד ועוד. בדיעבד הסתבר שהיתה לילדה התקפה של קוצר נשימה שזיהינו מאוחר מאד, כי לא היו את כל הסימנים הסטנדרטיים וזה מה שגרם לכל ההתנהגות הבלתי נסבלת, אבל בכל זאת!!! (בעיקר עייפות כללית שלא עוברת וחוסר אונים של חוסר אויר שכנראה יכול להטריף) אחרי פעמיים של ונטולין ובודיקורט, הילדה הרעה הלכה לחפש בית אחר והילדה הנחמדה שלנו (

) חזרה. היו בקרים שהייתי מגיע לעבודה כל כך מותש שלא היה לי כח לעשות כלום. ובטח החיים הם לא צמר גפן ורוד. לפעמים בגללם ולפעמים גם בגללנו. איכשהו הם גדלים ופחות או יותר כולם מרוצים.

 

[schlomitsmile]

העיקר הבריאות ../images/Emo57.gif מסכימה איתך שאף אחד לא אשם, ואף אחד גם לא צדיק, ואך טבעי הוא שהורים וילדים ישגעו זה את זה מדי פעם... אגב- מכירים את הספר "היום הרע של טובה" ? מאד מאד מומלץ, להורים ולילדים...