לא תמיד כדאי להיאבק מותר גם לוותר

[iris10]

לא תמיד כדאי להיאבק מותר גם לוותר../images/Emo122.gif

אנחנו חיים בעולם מאוד מודרני אבל מאוד תובעני בכל מה שקשור לילדים אישה מעל גיל 25 דורשים שתינשא ואישה מעל 30 כבר מלחששים מה הבעיות שלה ומדוע אינה בהריון בתור אישה שעברה שבעת מדורי גיהנום וייסורי תופת שאני לא מאחלת גם לאויבי (לאלו שלא זוכרים אז איבדתי כבר 5 ילדים בין השבועות 20-24 להריוני בהריונות שונים) אני מאוד מעריכה את כל אלו שנאבקות עד זוב דם אבל בנות לא תמיד זה כדאי , לעיתים אנו צריכות להיות כנות עם עצמנו ולהודות בכשלון גופנו או בכשלון המדע כיום ולחפש אפשרויות אחרות נכון אין כמו ילד בבית אך מי אמר שהילד חייב להיוולד מריחמי יש פונדקאות , יש אימוץ יש דרכים רבות להפוך לאם חווית האימהותהיא עצם החוויה לאחוז ילד שלך בידיים ולא ההריון

 

[1תיתי]

יש משהו../images/Emo15.gif

בדבריך, אומנם ניסיוני דל ואין אני משווה לאובדנות שחווית אך בתור אחת שלא רק איבדה את ההריונות אלא יודעת שהסיכוי שתיכנס שוב להריון הוא קטן אני רק יכולה לומר לך שאכן החוויה היא עצם ההורות כדי להרגיש אימא אך מה על הרגשת הנשיות? לא פעם מצאתי את עצמי שואלת מה עשינו שמישהו החליט שאנו צריכות להיות בהריון וללדת וכו´... למה לא נבראנו כסוסי ים (שם הגברים מתעברים ומשריצים) אך קרה ונבראנו אנשים ומן הכוח שמעלינו שאנחנו צריכות לחוות זאת. איתך בכל הלב שיש דרכים אחרות, אך דרכים אלו יכולות להיות חסרות משהו, אנחנו כל הזמן יושבים ומעלים חוויות עם ההורים והאחים על ילדותנו ואיך זה נהג ואיך האחר והחוויה של לראות את עצמך בילדך אינה באה לידי ביטוי בילד שאינו מרחמך. בכל מקרה זו אלטרנטיבה לכל דבר, אך אסור להרים ידיים ולהפסיק לנסות, תהליך של אימוץ כביכול צריך להיעשות במקביל. זה יכול לתת כוחות, להפיק מתחים ואפילו לעזור (מניסיון אצל חברות) אל יאוש!!!

שלך שרית

 

[iris10]

הטעות שלך מאוד אופינית../images/Emo46.gif

זה נכון שאני נהנים מהדימיון של הילדים אלינו ולשמוע מהסבתות שבדיוק כך אנו התנהגנו להבדיל אלפי הבדלות גם כלב בסופו של דבר דומה לבעליו וכך גם ילדנו הילדים שלנו לא מתנהגים כמונו כי אנו מעבירים להם את זה בגנים אלא כי הם רואים אותנו נוהגים כך ומזה הם לומדים החוויה של לראות עצמך בילד מאומץ היא אף חזקה יותר מכיוון שילד מאומץ הוא גרעין חלק שכל מה שתעניקי לו יבוא לידי ביטוי הרבה יותר מילד ביולוגי שתניחי שכך הוא נוהג כי בטח את נהגת כך

 

[1תיתי]

תיקון קטנטן

אכן ישנם דברים בהתנהגות ילדים שהם רוכשים,אך ישנם דברים רבים נוספים שהם אכן גנים, וזה הוכח מדעית ושלא תביני לא נכון אני תומכת בשעתך להמשיך הלאה ולכיוונים אחרים

 

[עא2]

ברכות../images/Emo141.gif

ברכות לפתיחת הפורום המדהים הזה. בפוקס עליתי עליו אחרי שכולם הלכו לישון אצלנו. ופשוט ישבתי ובכיתי זמן רב. אני מודה ומתוודה שלשמחתי עברתי סיפור של הפלה רק פעם אחת, בהריון שלישי אחרי שני הריונות תקינים שהסתיימו בשלום ויש לי 2 ילדים נהדרים. בפעם השלישית משום מה ארעה הפלה בשבוע 7. והרגשתי נפשית כל כך רע. הרגשת הפגיעות הזאת, ממצב שהכל הולך לי קל בחיים, עם הילדים, עם העבודה, כסף, למצב ש"גם לי זה יכול לקרות". ומחשבות שעלול לקרות משהו לילדים, וכל מיני זוועות. ופיזית היתה ההשפעה של ההורמונים, השדיים נפוחים אחרי ההפלה, ודכאון, ולא הבנתי למה אני מרגישה כל כך רע עם עצמי, בסך הכל מה כבר קרה. וחוסר סבלנות כלפי הילדים שלי. פתאום הם לא חשובים ואני רק רוצה לברוח מהכל ולישון. אבל אחרי כשבועיים התאוששתי (ההורמונים ירדו?), וכולי תקווה שזה לא יחזור שנית. עלי לחכות שני מחזורים לפני שאנסה שוב, ואני מקווה מאוד שזה ישאר זכרון רע ולא משהו שילווה אותי יותר מדי. העצה היחידה שאני יכולה לתת: ספרו לקרובים וחברים. מאחר וסיפרנו מיד כשידענו שאני בהריון (מאיפה יכולנו לדעת שזה לא יגמר טוב?), סיפרנו גם על ההפלה. בהתחלה חשבתי - איזו פאדיחה. חבל שסיפרנו מלכתחילה שאני בהריון. אבל עכשיו אני חושבת שחשוב שכמה שיותר אנשים קרובים ידעו. כי אחרת באמת מתבשלים במיץ הרבה זמן ולא זוכים לשום תמיכה. עכשיו אני כאמור בסדר גמור ומקווה שבפעם הבאה הכל יעבור בשלום. חיזקו ואימצו, כולכן.

 

[rpe]

ואני חשבתי שהמקרה שלי הכי קשה בעולם

אחרי הפסקת הריון בניתוח קיסרי בשבוע 22... הייתי צריכה לשמוע את הסיפר שלך באפריל השנה כשהכל קרה וחשבתי שעולמי נחרב עלי. במיוחד שהרופאים בכל בתי החולים בארץ אמרו שהם לא מוכנים ללות עוד הריון שלי, והיחיד שהיה מוכן וידע איך... התרסק בטיסה לציריך לפני חודשיים. לא ידעתי שהפורום הזה קיים כי אם הייתי יודעת הייתי פעילה בו קודם. אכן נכון - היום חרי ההחלטה לאמץ ילדה מחו"ל, אני יודעת שההריון הוא לא העיקר... (שהיתה לי את ההזדמנות לחוות הריון כשלנים רבות אין גם את זה... אני מזליסטית לא?) העיקר הוא להיות אמא. פונדקאות זה עסק לעשירים בלבד ואני לא נמנית עליהם. חוץ מזה, אם כבר לא מביאים ילד בדרך ה"רגילה", אז למה לא להציל ילד (במלוא מובן המילה)????? שיהיה רק טוב ואני מסכימה עם כל מילה שכתבת רינה

 

[sivanori]

אני מסכימה

שיטת הרכלנית עבדה בשבילי. חוץ מהמעופפים לגמרי אף אחד לא אמר לי כלום אחרי שחזרתי לעבודה. בפעם השניה שהייתי בהריון אנשים לא העיזו להגיד לי מזל טוב עד שילדתי....

 

[sivanori]

אופס סליחה, הוספתי תגובה להודעה

הלא נכונה.

 

[likush]

../images/Emo39.gif../images/Emo42.gif../images/Emo57.gif../images/Emo19.gif תבורכי

לאמץ ילד זה מצווה גדולה ויפה מאין כמוה (אם זה מה שהתכוונת)