lior sherer
New member
לבד בהר סדום
בסוף השבוע האחרון יצאתי לנופש עם זוגתי (שתחייה) בים המלח. חצי מהמקום השהוקצה לי במזוודה הוקדש לציוד הרכיבה, וכך ביום שיש בעוד שתחייה מעבירה את זמנה בנעימים על שפת הבריכה, יצאתי לכבוש את שבילי המדבר האהובים עלי. כבר רכבתי המון פעמים באיזור אולם זו היתה הפעם הראשונה שרכבתי לבד (היה יום שישי כך שגם לא הופרעתי ע"י מטיילים / ג'יפים, בקיצור מדבר ואופניים נטו. רכבתי מתחנת הדלק בשפך זהר דרך בריכת האגירה, לנחל סדום ומשם כשהבנתי שהקצב שלי קצת מהיר, טיפסתי לראש הר סדום (שביל שחור ואח"כ סינגל מסומן אדום). בשיא ההר יש מספר נקודות תצפית מדהימות על ים המלח, והירידה חזרה מאפשרת מהיהוריות מדהימות (לא מומלץ ללב חלש). עוד מספר ק"מ במישור וקדימה לנחל פרצים. הסללומים נשארו מדהימים כמו שזכרתי והגשם שירד מספר ימים קודם השאיר קרקע מהודקת להפליא שלוותה אותי עד לסוף הנחל ולמכונית. ומה יותר טוב לאחר רכיבה של 30 ק"מ מאשר ג'קוזי בספא? המסלול מוכר אבל הרכיבה לבד הוסיפה פן חדש, נכון קצת בודד ולא עושים שטויות כי אין מי שיאסוף את השברים שלי, אבל רכיבה בקצב שלי, לאט כשקשה, מהר כשמתחשק ו-שקט. השקט אגב אפשר לי תצפית נדירה ומרגשת (לטעמי) על זוג רחמים (עוף דורס) שנוכחותי במרחק של פחות מחמישים מטרים מהם לא ממש הזיזה להם.
בסוף השבוע האחרון יצאתי לנופש עם זוגתי (שתחייה) בים המלח. חצי מהמקום השהוקצה לי במזוודה הוקדש לציוד הרכיבה, וכך ביום שיש בעוד שתחייה מעבירה את זמנה בנעימים על שפת הבריכה, יצאתי לכבוש את שבילי המדבר האהובים עלי. כבר רכבתי המון פעמים באיזור אולם זו היתה הפעם הראשונה שרכבתי לבד (היה יום שישי כך שגם לא הופרעתי ע"י מטיילים / ג'יפים, בקיצור מדבר ואופניים נטו. רכבתי מתחנת הדלק בשפך זהר דרך בריכת האגירה, לנחל סדום ומשם כשהבנתי שהקצב שלי קצת מהיר, טיפסתי לראש הר סדום (שביל שחור ואח"כ סינגל מסומן אדום). בשיא ההר יש מספר נקודות תצפית מדהימות על ים המלח, והירידה חזרה מאפשרת מהיהוריות מדהימות (לא מומלץ ללב חלש). עוד מספר ק"מ במישור וקדימה לנחל פרצים. הסללומים נשארו מדהימים כמו שזכרתי והגשם שירד מספר ימים קודם השאיר קרקע מהודקת להפליא שלוותה אותי עד לסוף הנחל ולמכונית. ומה יותר טוב לאחר רכיבה של 30 ק"מ מאשר ג'קוזי בספא? המסלול מוכר אבל הרכיבה לבד הוסיפה פן חדש, נכון קצת בודד ולא עושים שטויות כי אין מי שיאסוף את השברים שלי, אבל רכיבה בקצב שלי, לאט כשקשה, מהר כשמתחשק ו-שקט. השקט אגב אפשר לי תצפית נדירה ומרגשת (לטעמי) על זוג רחמים (עוף דורס) שנוכחותי במרחק של פחות מחמישים מטרים מהם לא ממש הזיזה להם.