לבד כואבת ובכוכה

[ליטלי30]

לבד כואבת ובכוכה

אני מאושפזת כבר כמה ימים בבית חולים לבדי בוכה כואבת לא מסוגלת עוד לחיות , רוצה לברוח לצרועך ואין לי לאן או למי לצרועך ...
אלוהים קשה לי כואב לי אנה מימך אלוקים עזור לי מיואשת מהחיים מהריקנות הזאת בתוך ליבי נישמתי.
שוכבת בבית חולים לבדי ואיש איינו יודע את אשר אני מתחננת לעשות מבעד לחלון מביטה מסתכלת על העולם שבי כה פגע והדימעה זולגת לה מתוך
השקט שלפני הסערה
כוחותיי אבדו לי רצון להילחם נעלם לי בלי חשק לוקחת את הכדורים שנותנים לי ושיחות שאיינן מובילות לשום מקום מבינה בתוך ליבי שזהו הכל הולך וניגמר.
אין לי יום ולא לילה המחר ישן והוא ניסתר לאף אחד לא איכפת עם אני חייה או מתה מנסה לחמוק מהשמירה עליי בכדיי לברוח.
לא יכולה עוד לעמוד בכאב ששורף את הלב לא מסוגלת עוד לשקר לעצמי ולהילחם על חיי נפשי ...

 

[עופר בן אברהם]

לנו אכפת

ואת מסוגלת, עובדה שיכולת לכתוב את ההודעה.
לגבי אלוהים, אין לי מושג אם הוא מתעניין בך או לא ואם זה טוב או רע (אומרים שהוא לוקח אליו את הטובים דווקא), אבל אני כמעט בטוח, שהוא לא גולש בפורום הזה.

חג שמח

 

[מחבקת עצים סדרתית]

בהחלט אכפת לנו

ליטלי, כמה טוב לראות אותך פה שוב.
אני מבינה הטיפול קשה, אבל אל תוותרי. לברוח מבית החולים לא יעזור לך, אלא רק יוביל אותך חזרה למצב שהיית בו קודם. יקירה, תחשבי על כל האומץ שאזרת בשביל ללכת לשם ולומר "קשה לי, תעזרו לי".

http://www.youtube.com/watch?v=80Ht56Epw4k

 

[עתיד ורוד2]

תרגישי טוב!

איך את היום?

 

[היי48]

תנסי לחשוב שאת לא רק

את עצמך, כלומר את לא רק אדם אחד, אלא חלק מאנושות שלמה. תנסי לרגע להתנתק מהחיים הפרטיים שלך ולהסתכל על התמונה הגדולה: בזמן שאנחנו יושבים וכותבים בפורום, ברחבי העולם יש המון פסיכיאטרים, פסיכולוגים וביולוגים שחוקרים את הנושאים של דיכאון, פוסט-טראומה וכו'. כל הזמן הם מוצאים תרופות חדשות וסוגי טיפולים חדשים ואת לא יכולה לדעת, אולי מחר מישהו יגלה את הטיפול או התרופה שיעזרו לך וישפרו את מצבך, זה דבר שקורה כל הזמן, המדע תמיד מגלה דברים חדשים ומדהימים.

אז מה שאני מנסה לומר זה שתמיד יש למה לקוות, וגם אם נדמה לנו שכבר אין תקווה-תמיד יש. וברוח יום העצמאות תחשבי גם על זה-עם ישראל היה 2,000 שנים בגלות ועבר את כל הייסורים והקשיים שניתן ושלא ניתן לדמיין. רוב העמים שנמצאים בגלות כל כך הרבה זמן נכחדים או מתבוללים. אבל אנחנו לא רק שרדנו, אלא אפילו חזרנו לאותה ארץ שחיינו בה לפני 2,000 שנה. מה הסיכויים שדבר כזה יקרה? כמעט אפס. אבל זה עדיין קרה. אז אף פעם אל תרשי לעצמך להפסיק להלחם, כי תמיד יש תקווה שגם מה שנראה בלתי אפשרי שיקרה-אכן יקרה.

בהצלחה