לבד

[Devil In Disguise]

לבד ../images/Emo4.gif

http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=8297&blogcode=4170886

 

[noosh]

זה לא שזה לא יקרה,

זה שזה פשוט לא קורה על הפעמים הראשונות, אני משערת. לא יודעת, האמת. אני לא מאמינה שלא מגיע לך או שלא תאהבי או תהיי נאהבת או משהו כזה. זה פשוט שדברים, לפחות בגילאים האלה, נגמרים. והרבה פעמים לא בטוב. את באמת יכולה להגיד שאת מסתכלת אחורה על הקשרים שהיו לך או על האנשים שאהבת, ולא למדת מזה כלום? זה לא שינה בך משהו? זה לא גרם לך להתבגר באופן כלשהו? אני ממש לא מאמינה לך אם את אומרת שכן. ככה זה. זה מבאס, אבל ככה זה. יוצרים קשרים ונפגעים ובונים חומות ומפילים חומות ויוצרים קשרים שוב. ומכל קשר כזה לומדים משהו אחר, בונים את החומה אחרת, נמוכה יותר, לא בונים חומה. לפחות לא בפני עצמך. זה תהליכים מבאסים אבל חשובים ביותר כדי ללמוד. ובסוף זה מתאזן. אני בהחלט מאמינה שזה יקרה, ואני ממש לא מאמינה לך שאת לבד. בן זוג הוא לא הקשר היחיד בחיים שגורם לך להרגיש שייכת. יש עוד מספיק אנשים בעולם, משפחה וחברים, שאת חלק חשוב בחיים שלהם. אז את מחפשת. אז נפלת לקשרים חסרי משמעות. אז מה, לכל שאר האנשים יש רק קשרים מלאי משמעות? ממש לא. לפעמים צריך את השטחי כדי להבין מה מחפשים. ולפעמים עושים טעויות. אז לומדים. ואת לומדת, המון, ובגלל זה זה יקרה לך. תני לזה הזדמנות. אבל כדי שזה יקרה, את צריכה קודם כל לתת הזדמנות לעצמך. קראתי היום משפט ממש נכון - ברגע שההערכה מתחילה לעזוב, האהבה עוזבת אחריה. (אמנם לא ציינת שם חוסר הערכה עצמית או משהו, אבל יש לי הרגשה שאת לא מעריכה את עצמך מספיק, אז הרשתי לעצמי לכתוב את זה.)

 

[Devil In Disguise]

../images/Emo4.gif

גם דברים שכן למדתי מקשרים קודמים, זה לא דברים שממש השתמשתי בהם... ז'תומרת, לא יישמתי את זה. למרות שנפגעתי עדיין המשכתי להיות תמימה. עדיין הרשתי לעצמי להתאהב בקלות כל כך. אמרו לי הרבה שאני נאיבית

לבד זה דבר נורא יחסי. כמובן שיש את החברות וידידים ומשפחה וכד'... זה לא שאני ממש לבד. אבל עדיין - יש לבד ויש לבד. הלבד שאני מרגישה זה קצת יותר עמוק. אני בן אדם מאוד רומנטי עם כל כך הרבה רצון לתת מעצמי. נורא חשוב לי הקטע הריגשי והביחד עם בן זוג. ולמרות כל זה, אף פעם לא באמת יצא לי להיות בקשר ארוך-טווח. הקשר שהחזיק מעמד הכי הרבה זמן היה פחות מחודש, למרות שהייתה שם אהבה דו צדדית. הערכה עצמית... אפשר להגיד שזה ביטוי שלא מוכר לי

 

[lollapalooza]

להגיד "לעולם זה לא יקרה"

זה מתכון בטוח לגרום לכך שזה באמת לעולם לא יקרה. כי את תאמיני בזה ואז לא תוכלי לתת לשום דבר הזדמנות אמיתית. העניין עם מערכות יחסים הוא, שלמרות שנפגעים שוב ושוב, חייבים לתת להם סיכוי, כי רק ככה אפשר למצוא דרך להגיע בסוף למה שרוצים, לקשר טוב. אמרת שחשבת שתלמדי מהטעויות של קשרים קודמים אבל זה לא קרה. אז הנה, זה כן קרה. אם הבנת שנכנסת לקשרים חסרי משמעות כדי לקבל תשומת לב- כבר הבנת שזה לא דבר נכון. נצלי את ההבנה הזו ואל תעשי את זה יותר. שברון לב זה משהו שמסתכנים בו בכל פעם שמתאהבים ובכל פעם שנכנסים לקשר. וכן, זה כואב בצורה משתקת. נכון. אבל בשביל הדברים הגדולים באמת, חייבים להסתכן. אין דרך אחרת. להסתכן ולפתח אמונה במקביל, שאת חזקה מספיק כדי להתמודד עם כל מה שלא יבוא, גם אם יהיה לך קשה. אני כן חושבת שאם את נכנסת לקשר כשאת לא מאמינה בעצמך מספיק, את עושה טעות. אז העבודה היא קודם כל עם עצמך, להגיע למצב שתדעי שבכל מצב, יש לך את עצמך ויש בך כוח להתמודד עם הכל. לא רק במערכות יחסים, בכלל בחיים. משם יש לך נקודת התחלה טובה להכנס לקשר (מכל סוג שהוא). משם את גם תדעי מה את באמת שווה, והקשרים שלך ינבעו מתוך זה שאת באמת אוהבת את הבן אדם, ולא כי זה סתמי ואת צריכה תשומת לב או בטחון ממישהו אחר. אני חייבת להעיר עוד משהו, שאני יודעת שקצת מעצבן אבל הוא נכון. את בסך הכל בת 19. אפילו 20, לצורך העניין. כשמתבגרים זה אחרת, והקשרים עם אנשים מכל הסוגים משתנים. היחסים עם החברים שיש לך בגיל 17, 18, 19 הם לא אלה שיש לך בגיל 20 פלוס. נצלי את זה שאת בוגרת ומפוכחת יותר כדי לדעת לאיזה קשר את נכנסת, עם מי ולמה. ושוב- אין פתרון לשברון לב. זה סיכון שחייבים לקחת כדי שיהיה טוב. ועדיף לקחת סיכון שוב ושוב ואולי בסוף למצוא משהו טוב באמת, מאשר לוותר מראש ולסבול את הלבד. כי בסופו של דבר, הלבד כואב יותר. בהצלחה

.

 

[Devil In Disguise]

הגיל...

כמו שציינתי בפוסט, אני התבגרתי נורא מהר יחסית. כבר מגיל 13. ולפיכך, בקשרים הרציניים תמיד כיוונתי לאנשים דומים לי מנטלית - מה שאומר אנשים בוגרים יותר, מה שבדרך כלל אומר מבוגרים יותר. גם בגלל שידעתי שאנשים בגילי לא ממש מחפשים קשרים מהסוג שאני כן חיפשתי. הבעיה שלי היא שכשאני נכנסת לקשר עמוק יותר אני נוטה לפתח רגשות די מהר, ורגשות אצלי זה דבר נורא עוצמתי ונורא קשה לי להתנתק מזה. נכון שזה קשה לכולם... אבל אצלי אולי זה נורא קצת יותר רגיש. כי כל פעם שהרגשתי משהו כלפי מישהו - התאכזבתי. זה לא שאני ויתרתי על כל קשר שהוא, או שאני הולכת לדחות כל הזדמנות שתהיה לי לקשר. אני פשוט הפסקתי להאמין שיקרה לי דבר כזה

לפחות לא בזמן הקרוב...

 

[יעל ניסן]

בפסיכולוגיה

מדברים על "כוחות אגו" - בהגדרה גסה מדובר על היכולת להכיל (to contain)ולווסת (to regulate) דחפים ורגשות, ועל היכולת להבדיל ביניהם לבין הרציוֹ. אנשים בעלי כוחות אגו דלים הם אנשים שנסחפים אחרי הרגשות שלהם ונותנים לרגשות להוביל אותם בחיים, ואנשים בעלי כוחות אגו חזקים הם אנשים שיכולים לעמוד יותר איתן בטלטלות החיים. ונכון שאי אפשר לקנות כוחות אגו במכולת, אבל אפשר ללמוד לחזק אותם. בשלב הראשון להפעיל מוּדעוּת: לזהות מתי נסחפים אחרי הרגשות, ואיך ההסחפות הזו מייצרת מחשבות *כאילו* רציונאליות אבל אם מסתכלים עליהן מקרוב אלו מחשבות (או אמונות) שמבוססות על הרגש ועל המציאות הפנימית, ולא על השכל והמציאות 'שם בחוץ'... המוּדעוּת הזו הרבה פעמים עוזרת לעשות את המרחק הקוגניטיבי הדרוש לפרספקטיבה ולמניעת הסחפות. יש כמה אנשים כאן בפורום שמשתמשים בכתיבה כדי לעשות את הדיאלוגים הפנימיים הללו שמעלים מודעות. אני מאוד מאוד ממליצה על כתיבה - לדעתי זה הדבר הכי "מגדל" שיש אם עושים אותו ברצינות. הכתיבה שאני מדברת עליה היא לא אותו הדבר כמו לקטר בבלוג. אלא לעתים במכוון לשאול את עצמך שאלות מעצימות שדורשות ממך התייחסות רציונאלית מול התייחסות רגשית והזדמנות לראות שחור על גבי כתוב את ההבדל בין השתיים.

 

[lollapalooza]

אני מצטערת,

אבל אם בשלב מסוים את מגלה שאנשים לא מתייחסים אלייך כמו שאת מתייחסת אליהם, ושלא מחזירים לך יחס כמו שאת נותנת, ורק מעמידים פנים- הם לא בוגרים כמו שחשבת. רגש זה דבר עוצמתי וככה הוא חייב להיות. העניין הוא פשוט לדעת במי להשקיע אותו. ואני עדיין עומדת מאחורי הטיעון שלי. הגיל משנה דברים ואת תראי את זה.

 

[סירופ מייפל מקולקל]

כדי שיהיה טוב, קודם צריך שיהיה רע

בעיקר כדי להעריך. חוץ מזה, מה זה טוב בשבילך? סצנה בטלוויזיה שבה כולם חיים באושר ועושר? ברור שזה לא אמיתי, אם זה היה אמיתי, זה לא היה בסרט. מה גם שזה מונוטוני ומשעמם, את לא רוצה דבר כזה

ברגע שאת משכנעת את עצמך שזה לא יקרה, את עוטה על עצמך מן מעטפת של 'אחת שחושבת שאף אחד לא רוצה אותה/אחת שחושבת שהיא אף פעם לא תמצא מישהו/אחת שחושבת שאהבה זה משהו שקורה לכולם ורק לה לא/אחת שלא נותנת לעצמה להפגע כדי שיהיה לה טוב'. יודעת מה משותף לכל אלו? לא רק שאת מקרינה אותם לסביבה וגורמת להם לחשוב ככה, לא רק שאת משכנעת את עצמך ומראש מוותרת לעצמך ולכל בנאדם אחר, הם גם לא נכונים. מה שהיה לך עם אורן, מה שהיו לך עם אנשים אחרים.. לפני שהכל נהרס - לא נהנית? לא אהבת? לא הרגשת אהובה? נהנית, אהבת ונאהבת. ואני יודעת את זה, כי זה הקרין ממך. אז כן, אין מה לעשות, חייבים להסתכן כשרוצים משהו, רק ככה משיגים אותו. אהבה מגיעה כשהכי פחות מצפים לה, ויודעת מה? יש לי הרגשה שגם אותך היא תבקר.