לא מאמינה - טריגרי
HELP זה כבד, ומטורף מה שאני הולכת לכתוב. אז מי שקשה לו, לא לקרוא. היום, אחרי הרבה שנים ללא מחשבות כאלה, עלתה לראש מחשב אחת מזעזעת. להתאבד. אני לא מאמינה שזה שוב בא לבקר אותי. לא, אני לא יעשה כלום. גם בתקופה הכי אפלה שלי, והייתי בתהום עמוקה, לא עשיתי. רק חשבתי על זה כל הזמן. והיום, אחרי שקיבלתי תשובה שלילית, בפעם השניה השבוע, בקשר למשהו שיכול היה אולי לקדם אותי, המחשבה הראשונה שעלתה לי לראש. "די. אני לא מסוגלת לעמוד בזה. אני רוצה לגמור עם זה"... הגשתי 2 בקשות שונות מקופת חולים: האחת, להחזרים כספיים על טיפול פסיכולוגי שרציתי להתחיל. כי העלות היא אדירה, גם אחרי סיבסוד מסוים. נענתי בתחילת השבוע, שזה לא מתאפשר. מה זה אומר? שאין טיפול. שאני נשארת לבד. הבקשה השניה הייתה בנוגע לתרופה שאני לוקחת, שעוזרת מאוד למנוע בולמוסי זלילה. התרופה מאושרת ע"י קופות החולים בהתוויה לאפילפסיה ולא להפרעות אכילה, מש שאומר, שבגלל שאני לא מקבלת אותה לטיפול באפליפסיה, אלא לטיפול בפרעת אכילה, אני צריכה לקנות אותה באופן פרטי. עד עכשיו, במשך שנה הפסיכיאטר שלי נתן לי דוגמיות שהוא קיבל, ללא תשלום. עכשיו הוא כבר לא מקבל. והתרופה הזו עולה יותר מ330 ש"ח בחודש. אין לנו כסף לזה. אין לי מושג מה נעשה. כתבתי מכתב, שמספר כמה התרופה מקלה עליי, כמה קשה ההתמודדות עם המחלה, ושאני אסירת תודה שיש לי את התרופה, ושאני מבקשת שיאשרו לי לקנות אותה במחיר של קופת החולים (בפרטי זה עולה פי עשר). והיום קיבלתי תשובה שלילית. איזה כיף!!!!!!!!!! שוב אני לבד!!!!!!!!!! אז מה? לרצות לחיות? כששוב הכל מעייף? כשכל נשימה מלאת מועקה ופחד? כשאני כל - כך לבד??? אני צורחת אבל לא שומעים.