לאורנה נסיכת קלינסטי
New member
לבונטין אתמול
היה יפהפה ועצוב. תמיד מפתיע אותי הטוויסט הזה שקורה בהופעות, כשרונה ממש נכנסת לשיר (במיוחד אם זה שיר כואב במיוחד כגון "המעיין הזוהר" או "עיניים זרות"), ואז כשהוא נגמר ההבעה שלה מתיישרת והיא מחייכת ואומרת "תודה רבה" כאילו זה לא היה קשור אליה בכלל... אני מניחה שהיא שרה על דברים שקרו מזמן והיא כבר השלימה איתם, וברור שלשיר את אותם השירים פעם אחר פעם יוצר קהות מסויימת (ואם מרגישים את הכאב בכל פעם ששרים אז זה ממש מבאס לעבוד בזה), ובכל זאת זה קצת משונה. הפלייליסט היה די רגיל, התחיל באגם קפוא והסתיים בWait כתמיד. הצצתי בפלייליסט המקורי וראיתי שבהדרן היה אמור להיות לחיות נכון ומבול כשיר אחרון, בלי Wait. זה נראה לי הרבה יותר טוב (אם כי קורע לב), חבל שהתכנית השתנתה. עיבודים שהתלהבתי מהם: "הקול שקורא לי" שבכל הופעה משתנה קצת והוא תמיד מהווה את אחד השיאים של המופע בעיני, "Prison by the sea" שהיה פשוט אנרגטי ומהנה בטירוף, ומבול שהצליח לרגש מאד למרות הטחינה האינסופית, במיוחד בקטע שבו רונה השתתקה והקהל שר לבד, היתה בזה הרגשת אחווה מיוחדת. חוץ מזה היו הפוגות כדי לדבר על שפעת החזירים והמנגל של יום העצמאות, לא היו יותר מדי סיפורים אבל האווירה היתה מאד כיפית ומשוחררת, ראו שרונה נהנית. גם הלהקה היתה מצויינת כרגיל, במיוחד ערן ועדי רנרט, כפרה עליו. שירים חדשים: "נגעת נסעת" עד כה שמעתי אותו רק באקוסטי ואני חייבת לציין שהעיבוד החשמלי מצמרר ומוסיף המון אנרגיות וכעס. קודם לא ממש שמתי לב אליו אבל עכשיו זה אחד השירים האהובים עלי מתוך החדשים. "Black Tiger" אין צורך להכביר מילים... וקאבר ל"שיר ליל שבת" שרק גרם לי ללחוש "איזה יופי". "מלחמה שאף-פעם לא די לה" קיבל משמעות חדשה כשליל השבת הנוכחי הוא מפלט קצרצר מהטירונות שאליה אני חוזרת ביום ראשון, אז אקבל נשק. כל מה שיש לי להגיד הוא רק תפילה שתיגמר, תיגמר, תיגמר המלחמה הזאת כבר.
היה יפהפה ועצוב. תמיד מפתיע אותי הטוויסט הזה שקורה בהופעות, כשרונה ממש נכנסת לשיר (במיוחד אם זה שיר כואב במיוחד כגון "המעיין הזוהר" או "עיניים זרות"), ואז כשהוא נגמר ההבעה שלה מתיישרת והיא מחייכת ואומרת "תודה רבה" כאילו זה לא היה קשור אליה בכלל... אני מניחה שהיא שרה על דברים שקרו מזמן והיא כבר השלימה איתם, וברור שלשיר את אותם השירים פעם אחר פעם יוצר קהות מסויימת (ואם מרגישים את הכאב בכל פעם ששרים אז זה ממש מבאס לעבוד בזה), ובכל זאת זה קצת משונה. הפלייליסט היה די רגיל, התחיל באגם קפוא והסתיים בWait כתמיד. הצצתי בפלייליסט המקורי וראיתי שבהדרן היה אמור להיות לחיות נכון ומבול כשיר אחרון, בלי Wait. זה נראה לי הרבה יותר טוב (אם כי קורע לב), חבל שהתכנית השתנתה. עיבודים שהתלהבתי מהם: "הקול שקורא לי" שבכל הופעה משתנה קצת והוא תמיד מהווה את אחד השיאים של המופע בעיני, "Prison by the sea" שהיה פשוט אנרגטי ומהנה בטירוף, ומבול שהצליח לרגש מאד למרות הטחינה האינסופית, במיוחד בקטע שבו רונה השתתקה והקהל שר לבד, היתה בזה הרגשת אחווה מיוחדת. חוץ מזה היו הפוגות כדי לדבר על שפעת החזירים והמנגל של יום העצמאות, לא היו יותר מדי סיפורים אבל האווירה היתה מאד כיפית ומשוחררת, ראו שרונה נהנית. גם הלהקה היתה מצויינת כרגיל, במיוחד ערן ועדי רנרט, כפרה עליו. שירים חדשים: "נגעת נסעת" עד כה שמעתי אותו רק באקוסטי ואני חייבת לציין שהעיבוד החשמלי מצמרר ומוסיף המון אנרגיות וכעס. קודם לא ממש שמתי לב אליו אבל עכשיו זה אחד השירים האהובים עלי מתוך החדשים. "Black Tiger" אין צורך להכביר מילים... וקאבר ל"שיר ליל שבת" שרק גרם לי ללחוש "איזה יופי". "מלחמה שאף-פעם לא די לה" קיבל משמעות חדשה כשליל השבת הנוכחי הוא מפלט קצרצר מהטירונות שאליה אני חוזרת ביום ראשון, אז אקבל נשק. כל מה שיש לי להגיד הוא רק תפילה שתיגמר, תיגמר, תיגמר המלחמה הזאת כבר.
