HelterSkelter1
New member
לבן../images/Emo173.gif
היי. אני חדש בפורום אבל לא בעניין של הביטלס. הנה ביקורת חפיפניקית משהו שלי על ה White Album שלדעתי הוא הטוב ביותר של ה Fab Four. The Beatles – The Beatles (The white Album) האלבום הכפול הזה, שנודע בכינויו "האלבום הלבן" היה המגוון והמרתק ביותר של הביטלס, לדעתי (כן, אפילו יותר מסמל פפר ולהקתו), והוא כולל בלוז, רוק כבד כמעט, בלאדות פסנתר, אוונגארד ביזארי, פולק – רוק, פארודיות מיוזיקולז וגוספאל ועוד הרבה, וניתן לשמוע בבירור את ההשפעה הגדולה של ג'ורג' מרטין, המפיק האגדי, על כמעט כל קטע של ארבעת המופלאים מליברפול. החלק הראשון של האלבום כולל כמה מהשירים המפורסמים ביותר של הלהקה, כמו "Back in the USSR", "Ob-La-Di, Ob-La-Da","While My Guitar Gently Weeps" שבו אירח ג'ורג' האריסון את חברו הטוב והמפורסם, אריק קלפטון ועוד. לצד הלהיטים, ישנם שירים מצויינים כמו Happiness is a Warm Gun"" שמכיל כמויות גדולות מאוד של רעיונות מוסיקליים שנדחסים לשיר אחד קצר, בדיוק כמו שהביטלס יודעים לעשות, מתחיל בשקט יחסי, מתחלף לנגינה קשוחה ובלוזית - רוקיסטית עם טקסט שלא משתמע לשני פנים I Need a Fix 'Cause I'm Going Down")") ועם טקסט מצויין, ולאחר מכן הופך פתאום לפארודית גוספאל הומוריסטית, שחותמת את השיר הגאוני הזה. בנוסף, ישנו גם השיר Revolution 9"" (טוב, לא בדיוק שיר, יותר קשקוש אוונגארדי מוזר) באלבום, שהוא צירוף באורך של כ – 8 דקות של דגימות מהבי.בי.סי, דבר שיוצר קטע מוזר ללא בסיס מוסיקלי כל שהוא, אבל אם לא מתייחסים אליו כמשהו מוסיקלי אלא כניסיון אופייני של יוקו אונו (ובעיקר לנון שהתעקש להכניסו לאלבום), הוא בהחלט מעניין. באלבום כאמור, ישנם שירי שקטים, כמו "Martha My Dear" החינני,"Black Bird" שיר פולקי שקט ויפיפה, "Julia" שלנון כתב כזכר לאמו או Long, Long", "Long שכתב האריסון. אחד השירים השנויים במחלוקת של הלהקה, הוא כמובן השיר Helter Skelter"", שמקבל קונוטציות לא נעימות במיוחד בקשר שלו לצ'ארלס מאנסון ו"המשפחה" הטורפת שלו, שנהגה לשרבט את שם השיר עם דם הקורבנות בזירת הרציחות המזוויעות שלהם בשלהי שנות השישים. אך מאנסון המטורף לא "נטפל" במקרה לשיר הזה. "Helter Skelter" הוא שיר שהג'אם סשן שלו נמשך במקור כ-25 דקות וקוצר בסופו של דבר לכ – 4 וחצי דקות (בגלל הסשן הארוך, צועק רינגו סטאר בסוף השיר, שיש לו "שלפוחיות על הידיים" עקב זמן התיפוף הממושך) כאשר חברי הביטלס, ככל הנראה, ניסו ליצור את השיר ה"כאסחיסטי" וה"כבד" ביותר שניתן, ותוצאה מעניינת ביותר, במיוחד בהתחשב בשנת כתיבתו. באלבום מופיע גם השיר "Revolution", שיר שבעצם מזלזל (זאת לפחות הפרשנות שלי) בניסיון המהפכה ההיפית של סוף שנות השישים, שכשלה (חלקית) בסופו של דבר. באלבום ניתן לשמוע גם שימוש נרחב באפקטים (שתפס תאוצה, בעיקר אחרי האלבום המהפכני של הלהקה, שנה קודם לכן – סארג'נט פפר) כמו נחירות חזיר, רעשי מטוס ועוד. שיר נוסף בעל משמעות ייחודית, הוא "Sexy Sadie" שנכתב כאכזבה של חברי הלהקה (בעיקר לנון והאריסון שמשכו את הלהקה לכיוונים הללו) מהגורו שהלהקה נסעה אליו בהודו, שם נכתב רוב החומר לאלבום זה. האלבום נחתם בקטע "Good Night" המקסים שהוא ממש סימפוני ו"קלאסי" ונותן תחושה רגועה ונעימה לסופו. אפשר להמשיך ולשבח כל רצועה ורצועה ביצירת המופת הזאת של הביטלס עד אין סוף, ולדעתי ארבעת המופלאים הגיעו בשלב זה לשיא היצירתיות המוסיקלית, זאת למרות שהיחסים בין חברי הלהקה החלו להתקלקל, דבר שהביא כידוע לפירוק הלהקה שנתיים מאוחר יותר.
היי. אני חדש בפורום אבל לא בעניין של הביטלס. הנה ביקורת חפיפניקית משהו שלי על ה White Album שלדעתי הוא הטוב ביותר של ה Fab Four. The Beatles – The Beatles (The white Album) האלבום הכפול הזה, שנודע בכינויו "האלבום הלבן" היה המגוון והמרתק ביותר של הביטלס, לדעתי (כן, אפילו יותר מסמל פפר ולהקתו), והוא כולל בלוז, רוק כבד כמעט, בלאדות פסנתר, אוונגארד ביזארי, פולק – רוק, פארודיות מיוזיקולז וגוספאל ועוד הרבה, וניתן לשמוע בבירור את ההשפעה הגדולה של ג'ורג' מרטין, המפיק האגדי, על כמעט כל קטע של ארבעת המופלאים מליברפול. החלק הראשון של האלבום כולל כמה מהשירים המפורסמים ביותר של הלהקה, כמו "Back in the USSR", "Ob-La-Di, Ob-La-Da","While My Guitar Gently Weeps" שבו אירח ג'ורג' האריסון את חברו הטוב והמפורסם, אריק קלפטון ועוד. לצד הלהיטים, ישנם שירים מצויינים כמו Happiness is a Warm Gun"" שמכיל כמויות גדולות מאוד של רעיונות מוסיקליים שנדחסים לשיר אחד קצר, בדיוק כמו שהביטלס יודעים לעשות, מתחיל בשקט יחסי, מתחלף לנגינה קשוחה ובלוזית - רוקיסטית עם טקסט שלא משתמע לשני פנים I Need a Fix 'Cause I'm Going Down")") ועם טקסט מצויין, ולאחר מכן הופך פתאום לפארודית גוספאל הומוריסטית, שחותמת את השיר הגאוני הזה. בנוסף, ישנו גם השיר Revolution 9"" (טוב, לא בדיוק שיר, יותר קשקוש אוונגארדי מוזר) באלבום, שהוא צירוף באורך של כ – 8 דקות של דגימות מהבי.בי.סי, דבר שיוצר קטע מוזר ללא בסיס מוסיקלי כל שהוא, אבל אם לא מתייחסים אליו כמשהו מוסיקלי אלא כניסיון אופייני של יוקו אונו (ובעיקר לנון שהתעקש להכניסו לאלבום), הוא בהחלט מעניין. באלבום כאמור, ישנם שירי שקטים, כמו "Martha My Dear" החינני,"Black Bird" שיר פולקי שקט ויפיפה, "Julia" שלנון כתב כזכר לאמו או Long, Long", "Long שכתב האריסון. אחד השירים השנויים במחלוקת של הלהקה, הוא כמובן השיר Helter Skelter"", שמקבל קונוטציות לא נעימות במיוחד בקשר שלו לצ'ארלס מאנסון ו"המשפחה" הטורפת שלו, שנהגה לשרבט את שם השיר עם דם הקורבנות בזירת הרציחות המזוויעות שלהם בשלהי שנות השישים. אך מאנסון המטורף לא "נטפל" במקרה לשיר הזה. "Helter Skelter" הוא שיר שהג'אם סשן שלו נמשך במקור כ-25 דקות וקוצר בסופו של דבר לכ – 4 וחצי דקות (בגלל הסשן הארוך, צועק רינגו סטאר בסוף השיר, שיש לו "שלפוחיות על הידיים" עקב זמן התיפוף הממושך) כאשר חברי הביטלס, ככל הנראה, ניסו ליצור את השיר ה"כאסחיסטי" וה"כבד" ביותר שניתן, ותוצאה מעניינת ביותר, במיוחד בהתחשב בשנת כתיבתו. באלבום מופיע גם השיר "Revolution", שיר שבעצם מזלזל (זאת לפחות הפרשנות שלי) בניסיון המהפכה ההיפית של סוף שנות השישים, שכשלה (חלקית) בסופו של דבר. באלבום ניתן לשמוע גם שימוש נרחב באפקטים (שתפס תאוצה, בעיקר אחרי האלבום המהפכני של הלהקה, שנה קודם לכן – סארג'נט פפר) כמו נחירות חזיר, רעשי מטוס ועוד. שיר נוסף בעל משמעות ייחודית, הוא "Sexy Sadie" שנכתב כאכזבה של חברי הלהקה (בעיקר לנון והאריסון שמשכו את הלהקה לכיוונים הללו) מהגורו שהלהקה נסעה אליו בהודו, שם נכתב רוב החומר לאלבום זה. האלבום נחתם בקטע "Good Night" המקסים שהוא ממש סימפוני ו"קלאסי" ונותן תחושה רגועה ונעימה לסופו. אפשר להמשיך ולשבח כל רצועה ורצועה ביצירת המופת הזאת של הביטלס עד אין סוף, ולדעתי ארבעת המופלאים הגיעו בשלב זה לשיא היצירתיות המוסיקלית, זאת למרות שהיחסים בין חברי הלהקה החלו להתקלקל, דבר שהביא כידוע לפירוק הלהקה שנתיים מאוחר יותר.
