לבני שאיננו

[ענן כבד]

לבני שאיננו

שומעת אותך , בטריקת הדלת . שומעת אותך בין קולות הנערים בדרך . רואה אותך בשערך הארוך . צועד בבטחה ,מלווה צחוקך . רואה את מבטך השואל ליד המראה אמא איך אני נראה? וכעת אני נחנקת .... נושמת אותך בין קירות החדרים. נושמת אותך בין מגע וריחות החברים . וצועקת ..................... דורון שוב האביב כאן הציפורים מציצות , הפרחים פורחים . ואינך דורון מתקשים אנו לחיות יום חולף , שחר עולה וקמים רגלים רועדות , לב הולם וקרוע ובוכים בוכים וממשיכים אבא ואחיותך סבתא המשפחה הקרובה קבוצת החברים שלך . בכי קורע לב בכי של געגועים בכי של אהבה שנעצרה בכי של החמצה . ןשוב צעקה למה? לקראת יום הזכרון החמישי של בני נלקח בסערה ובפתאומיות ממחלת הלוקמיה הארורה 4/4/03 בן 17 היה ואיננו . ביום שישי הבית יתמלא ,ביום שישי הבית יהיה כול כך ריק בלעדיך . אמא בלי בן . - מבכה -

 

[eaz1514]

../images/Emo16.gif לדורון יפה התואר שאיננו 5 שנים ../images/Emo39.gif

תמיד איתך, לאורך כל הדרך אילנה אמא של רונן

 

[בלה ענת]

../images/Emo189.gifהמון כוחת לקראת היום הקשה

נאוה אני מחזקת אותך במחשבותי. המחלה האכזרית שנקראת סרטן הורסת המון משפחות. אין לרפואה פיתרונות ואין ריפוי. המחלה פגעה בנו בעוצמה כה ענקית שלא ניתן אפילו לדרג אותה. הילדים המקסימים שלנו צריכים לחיות על פני האדמה ולא להפך. אנחנו ש"חיים" מרגישים נתישה ענקית של החיים. אצלי עברו שנה 1, חודש1 ו-11 ימים. הגעגועים עזים, עצומים, הם יותר חזקים מכל דבר שנשאר. את האהבה שענת אור שלי נתנה לי, את החיבוק, את החיוך לא אקבל כבר אף פעם ומאף אחד. מפני שלכל אחד יש את הבלעדיות משלו. וכמו שיש לענת שלי לא אמצא לעולם. וגם את נאוה יקרה לא תשכחי לעולם את החיוך, את החיבוק ואת האהבה שדורון נתן לך. הזכרונות הם גלגל ההצלה שלנו. אמא של ענת אור 06.05.1980-2102.2007

 

[yazi22]

כמה שכל הימים קשים

יש כאלה שיותר וככל שמתרחקים אנחנו מתקרבים ולא יכולים להגיע חמש שנים הן כל כך הרבה זמן מאחל לכם הרבה אהבה שתעטוף אתכם ביום הזה