לבעלי יש תחביב...
זה היה מזמן............לפני 5 שנים מצאתי את עצמי מתמודדת לבד עם כל הקשיים שהיו לי (והיו הרבה ) אחרי לידה ראשונה. בעלי, גם כשהיה בבית, וגם כשניסה לעזור, תמיד עשה לי "טובות" , כך לפחות הרגשתי. הייתי בדיכאון, הייתי מתוסכלת. הזמן עשה את שלו, הילד גדל, מצב רוח השתפר. חזרתי קצת לעצמי, אבל לא ממש למה שהייתי לפני לידה. ללא ספק, כבר הייתי אישה אחרת. הייתי מקבלת המון מחמאות מכולם, חוץ מ........בעלי. הוא היה עסוק בעבודה, וגם כשהיה מגיע הביתה, היה לו תחביב............ הייתי מתוסכלת מזה, היינו רבים הרבה , הוא תמיד היה אומר לי שהוא "לא מבין מה אני רוצה ממנו...". תאמינו לי, ידעתי להסביר לו בדיוק מה אני רוצה. ומה בסה"כ רציתי?--תשומת לב מצדו. אבל לא, זה לא קרה. הייתי בודדה. כך גיליתי משהו נחמד--צ'אט. הכרתי בחור נשוי גם כן. יצרנו קשר......... אהבתי אותו....עדיין.........למרות הכל, ולמרות מה שקרה......... אנחנו כבר שנתיים לא בקשר. לפעמים אני "פוגשת" אותו בצ'אט. (כנראה הוא ממשיך את הדייג). אבל אנחנו לא משוחחים. ה' רק יודע עד כמה שהייתי רוצה לדבר איתו שוב, ולהגיד לו מה שלו אמרתי לו אז. ומה שכבר לא אגיד לו לעולם! אחרי הפרידה איתו הייתי בדיכאון נוראי. לא יכולתי לתפקד. הייתי שבורה והרוסה. בעלי , כמובן, לא שם לב ........לו יש תחביב..הוא היה עסוק... עכשיו אני 3 חודשים אחרי לידה שניה.כן, למרות הכל , המשכתי את החיים שלי . ובעלי לא השתנה. אני צריכה תשומת לב, רוצה שיחבקו אותי, שינשקו אותי (לא רק בזמן הסקס), רוצה שיפנקו אותי. אבל זה לא קורה. בעלי לא מבין את זה. ושוב מריבות, ושוב ברוגז.. ואני.... עוד פעם אני לבד.נשואה לבעלי, אבל מרגישה בודדה. עדיין חושבת על הבחור ההוא.... עדיין כואבת.. רק עכשיו אני יודעת שאין דרך חזרה לצ'אט.
זה היה מזמן............לפני 5 שנים מצאתי את עצמי מתמודדת לבד עם כל הקשיים שהיו לי (והיו הרבה ) אחרי לידה ראשונה. בעלי, גם כשהיה בבית, וגם כשניסה לעזור, תמיד עשה לי "טובות" , כך לפחות הרגשתי. הייתי בדיכאון, הייתי מתוסכלת. הזמן עשה את שלו, הילד גדל, מצב רוח השתפר. חזרתי קצת לעצמי, אבל לא ממש למה שהייתי לפני לידה. ללא ספק, כבר הייתי אישה אחרת. הייתי מקבלת המון מחמאות מכולם, חוץ מ........בעלי. הוא היה עסוק בעבודה, וגם כשהיה מגיע הביתה, היה לו תחביב............ הייתי מתוסכלת מזה, היינו רבים הרבה , הוא תמיד היה אומר לי שהוא "לא מבין מה אני רוצה ממנו...". תאמינו לי, ידעתי להסביר לו בדיוק מה אני רוצה. ומה בסה"כ רציתי?--תשומת לב מצדו. אבל לא, זה לא קרה. הייתי בודדה. כך גיליתי משהו נחמד--צ'אט. הכרתי בחור נשוי גם כן. יצרנו קשר......... אהבתי אותו....עדיין.........למרות הכל, ולמרות מה שקרה......... אנחנו כבר שנתיים לא בקשר. לפעמים אני "פוגשת" אותו בצ'אט. (כנראה הוא ממשיך את הדייג). אבל אנחנו לא משוחחים. ה' רק יודע עד כמה שהייתי רוצה לדבר איתו שוב, ולהגיד לו מה שלו אמרתי לו אז. ומה שכבר לא אגיד לו לעולם! אחרי הפרידה איתו הייתי בדיכאון נוראי. לא יכולתי לתפקד. הייתי שבורה והרוסה. בעלי , כמובן, לא שם לב ........לו יש תחביב..הוא היה עסוק... עכשיו אני 3 חודשים אחרי לידה שניה.כן, למרות הכל , המשכתי את החיים שלי . ובעלי לא השתנה. אני צריכה תשומת לב, רוצה שיחבקו אותי, שינשקו אותי (לא רק בזמן הסקס), רוצה שיפנקו אותי. אבל זה לא קורה. בעלי לא מבין את זה. ושוב מריבות, ושוב ברוגז.. ואני.... עוד פעם אני לבד.נשואה לבעלי, אבל מרגישה בודדה. עדיין חושבת על הבחור ההוא.... עדיין כואבת.. רק עכשיו אני יודעת שאין דרך חזרה לצ'אט.
