לבעלי קיבע מברזל
מדי פעם תוקפת אותי תחושת זעזוע עמוקה כלפי כל האנשים המיניים. לרוב זה קורה שכאני כבר עצבנית באופן כללי מדברים אחרים (ותמיד אפשר למצוא כמה מאלו מסתובבים בחוץ) ומתווסף לזה איזו שטות ששמעתי או ראיתי איפה שהוא (שקשור למין בצורה כלשהי כמובן). ואז אני מוצאת את עצמי נואמת לעצמי (כן, זה קורה מידי פעם) על אותו דבר שטות, ומטילה זאת על טמטומם של האנשים המיניים שלא רואים את דרכם הנלוזות. ואני מסוגלת להמשיך כך שעות (בזמן סובייקטיבי, במציאות עוברת שנייה). כמובן שבשלב כלשהו אני עוברת לנאום על כמה טיפשית היא עובדה שאנשים מיניים מתקשים שקבל את קיומם של הא-מיניים, כאשר הם הזן המוזר וחסר ההיגיון (ועכשיו אני יעצור בעד עצמי בלהמשיך בנאום). ואחרי כל זה אני מנסה להזכיר לעצמי שזה לא מכובד להתייחס כך לאנשים בעלי מום. טוב, טוב, האמת, זו הסיבה להודעה שלי מלכתחילה, אני גם זמן רב לא מצליחה להתנער מהתחושות שתיארתי קודם (ואני כבר לא זוכרת מה עורר את זה מההתחלה). אנשים צריכים לקבל אחד את השני אם כל השטויות שלהם (כל עוד הם לא פוגעים באחרים). אני חושבת שאנחנו מסכימים שזה המוטו של הפורום. ואני משקיעה מאמצים רבים לקבל את כל הסקרנים, לענות בנימוס ולעניין, לנסות להסביר ולקבל גם את הצד שלהם. אבל נמאס לי, כן, אין דרך אחרת להגיד את זה. נמאס. בשלב מסוים הם התחילו פשוט להישמע לי פתטים. טבעי להיות מיני? טוב להיות מיני? על מה אתם מדברים לעזאזל? אי אפשר להדליק את הרדיו בלי לשבוע על עוד מקרה אונס זה או אחר. ועכשיו זה מגיע לדברים פשוט מזעזעים - ילדים בני 13 מתעללים בילדים בני חמש וכהנה. ואל תספרו לי (המיניים שקוראים את זה) שזה לא קשור למין, זו מחלה. אתם חושבים שאדם א-מיני יחשוב על להתעלל מינית במישהו? ואחר כך יש לכם את כל האנשים שלא מסוגלים להתקרב לאנשים אחרים כיוון שההורים שלהם גוננו עליהם או היו פתוחים מידי, או משהו אמר משהו למישהו אחר, או 101 הדברים המתוסבכים שמקושרים למין ואני משארת שתסכימו איתי - הופכים אף את חייו של הא-מיני ליותר קשים ללא שום סיבה. ונאומים בעד ונגד לדבר על מין אם נוער, שלא יחשבו לרגע שמעודדים את זה, או אנשים שמקיימים יחסי מין לא מוגנים ואחר כך שואלים את עצמם למה מגיע להם לחלות באין ספור מחלות טיפשיות. מה הבעיה שלהם? הם כל כך טיפשים שהם לא מסוגלים אפילו לבצע את הדבר הבסיסי ביותר כדי לשמור על עצמם? כן, כן, אתם חושבים שהרגע שמעתם את הנאום. אז לא, הנאום שלי ארבה יותר מקיף. לא חשבתי שאני יכתוב אותו כאן, לא לזה התכוונתי כשהתחלתי לכתוב, אבל אולי אחרי שאני יוצא קצת קיטור, אני יהיה מסוגלת לסלוח לבעלי המום בינינו שסובלים ממחלה קשה, שהפכו את העולם שאני צריכה לחיות בו ליותר מכוער אפילו מהסטנדרט הבסיסי של בני האדם. מה שכתבתי כאן לא מייצג את מה שאני חושבת רוב הזמן, אבל לפעמים, רק לפעמים, זה מה שאני חשה. כל הרצון לקבל ולהבין, לשמוע ולהקשיב, פשוט נמס, נוטף ומתפוגג. ומה שנשאר זה כעס. אין ארבה אנשים שמסוגים לגרום לעצמם לכעוס כמוני. כעס זה לא דבר בריא, הוא מערפל את הראיה, ומבלבל. אבל הוא אינו יש מעין. יש לו מקורות ויש לו סיבות, וכל עוד אנשים לא יהיו מוחנים לדבר על זה ולפתור את זה, הוא ישאר שם מתחת לפני השטח ויפרוץ מידי פעם. ובשביל זה אנחנו פה, לא?
מדי פעם תוקפת אותי תחושת זעזוע עמוקה כלפי כל האנשים המיניים. לרוב זה קורה שכאני כבר עצבנית באופן כללי מדברים אחרים (ותמיד אפשר למצוא כמה מאלו מסתובבים בחוץ) ומתווסף לזה איזו שטות ששמעתי או ראיתי איפה שהוא (שקשור למין בצורה כלשהי כמובן). ואז אני מוצאת את עצמי נואמת לעצמי (כן, זה קורה מידי פעם) על אותו דבר שטות, ומטילה זאת על טמטומם של האנשים המיניים שלא רואים את דרכם הנלוזות. ואני מסוגלת להמשיך כך שעות (בזמן סובייקטיבי, במציאות עוברת שנייה). כמובן שבשלב כלשהו אני עוברת לנאום על כמה טיפשית היא עובדה שאנשים מיניים מתקשים שקבל את קיומם של הא-מיניים, כאשר הם הזן המוזר וחסר ההיגיון (ועכשיו אני יעצור בעד עצמי בלהמשיך בנאום). ואחרי כל זה אני מנסה להזכיר לעצמי שזה לא מכובד להתייחס כך לאנשים בעלי מום. טוב, טוב, האמת, זו הסיבה להודעה שלי מלכתחילה, אני גם זמן רב לא מצליחה להתנער מהתחושות שתיארתי קודם (ואני כבר לא זוכרת מה עורר את זה מההתחלה). אנשים צריכים לקבל אחד את השני אם כל השטויות שלהם (כל עוד הם לא פוגעים באחרים). אני חושבת שאנחנו מסכימים שזה המוטו של הפורום. ואני משקיעה מאמצים רבים לקבל את כל הסקרנים, לענות בנימוס ולעניין, לנסות להסביר ולקבל גם את הצד שלהם. אבל נמאס לי, כן, אין דרך אחרת להגיד את זה. נמאס. בשלב מסוים הם התחילו פשוט להישמע לי פתטים. טבעי להיות מיני? טוב להיות מיני? על מה אתם מדברים לעזאזל? אי אפשר להדליק את הרדיו בלי לשבוע על עוד מקרה אונס זה או אחר. ועכשיו זה מגיע לדברים פשוט מזעזעים - ילדים בני 13 מתעללים בילדים בני חמש וכהנה. ואל תספרו לי (המיניים שקוראים את זה) שזה לא קשור למין, זו מחלה. אתם חושבים שאדם א-מיני יחשוב על להתעלל מינית במישהו? ואחר כך יש לכם את כל האנשים שלא מסוגלים להתקרב לאנשים אחרים כיוון שההורים שלהם גוננו עליהם או היו פתוחים מידי, או משהו אמר משהו למישהו אחר, או 101 הדברים המתוסבכים שמקושרים למין ואני משארת שתסכימו איתי - הופכים אף את חייו של הא-מיני ליותר קשים ללא שום סיבה. ונאומים בעד ונגד לדבר על מין אם נוער, שלא יחשבו לרגע שמעודדים את זה, או אנשים שמקיימים יחסי מין לא מוגנים ואחר כך שואלים את עצמם למה מגיע להם לחלות באין ספור מחלות טיפשיות. מה הבעיה שלהם? הם כל כך טיפשים שהם לא מסוגלים אפילו לבצע את הדבר הבסיסי ביותר כדי לשמור על עצמם? כן, כן, אתם חושבים שהרגע שמעתם את הנאום. אז לא, הנאום שלי ארבה יותר מקיף. לא חשבתי שאני יכתוב אותו כאן, לא לזה התכוונתי כשהתחלתי לכתוב, אבל אולי אחרי שאני יוצא קצת קיטור, אני יהיה מסוגלת לסלוח לבעלי המום בינינו שסובלים ממחלה קשה, שהפכו את העולם שאני צריכה לחיות בו ליותר מכוער אפילו מהסטנדרט הבסיסי של בני האדם. מה שכתבתי כאן לא מייצג את מה שאני חושבת רוב הזמן, אבל לפעמים, רק לפעמים, זה מה שאני חשה. כל הרצון לקבל ולהבין, לשמוע ולהקשיב, פשוט נמס, נוטף ומתפוגג. ומה שנשאר זה כעס. אין ארבה אנשים שמסוגים לגרום לעצמם לכעוס כמוני. כעס זה לא דבר בריא, הוא מערפל את הראיה, ומבלבל. אבל הוא אינו יש מעין. יש לו מקורות ויש לו סיבות, וכל עוד אנשים לא יהיו מוחנים לדבר על זה ולפתור את זה, הוא ישאר שם מתחת לפני השטח ויפרוץ מידי פעם. ובשביל זה אנחנו פה, לא?
