לבקשתו של בן חורין...
כתבתי את זה בצורה קצת חפוזה. אבל בכל זאת... בוקר קיצי של הראשון לפברואר 2031 קרני השמש החמימות חדרו לעיני והעירו אותי, הבטתי על השעון בקיר 7:30 , יש לי עוד קצת זמן להתכרבל במיטה. הבטתי סביבי לרגע, אלוהים, האם ככה דימיינתי את החיים שלי בגיל 41? כלום לא השתנה מאז ימי נעורי, חוץ ממני. אותו החדר, אותה המיטה, אותו שולחן הכתיבה, אותו ארון. אילו רק קירות יכלו לדבר, ולספר על ימי נעורי. במבט לאחור, אמנם לא הייתי דוגמנית, אבל המושג "ילדה יפה" יכל לתאר אותי, למרות שאז לא חשבתי כך. לא מעט מחמאות ושריקות הייתי מקבלת ברחוב, היו גם הרבה הצעות חברות מידידים, אבל אף פעם לא התפשרתי. חיכיתי לאהבה אמיתית. אמא לא הבינה אותי ותמיד אמרה:"את עוד תיגמרי כמו דודה שלך" כמה שהיא צדקה. הייתי בקשרים פה ושם. אבל אהבות אמיתיות לא כל כך היו. עשיתי רע שלא התפשרתי? הנה אני שוכבת כאן לבד, עם קריירה משגשגת, עם כסף, אבל האמת שעכשיו אין לזה משמעות בכלל. קמתי, הלכתי לשטוף פנים. הבטתי בעצמי במראה, וראיתי אישה זקנה מקומטת, עם שיער שיבה, שמנה לא מטופחת, אומללה, עיפה מהחיים, וכל כך לבד. ראיתי את הסיוט שלי.
כתבתי את זה בצורה קצת חפוזה. אבל בכל זאת... בוקר קיצי של הראשון לפברואר 2031 קרני השמש החמימות חדרו לעיני והעירו אותי, הבטתי על השעון בקיר 7:30 , יש לי עוד קצת זמן להתכרבל במיטה. הבטתי סביבי לרגע, אלוהים, האם ככה דימיינתי את החיים שלי בגיל 41? כלום לא השתנה מאז ימי נעורי, חוץ ממני. אותו החדר, אותה המיטה, אותו שולחן הכתיבה, אותו ארון. אילו רק קירות יכלו לדבר, ולספר על ימי נעורי. במבט לאחור, אמנם לא הייתי דוגמנית, אבל המושג "ילדה יפה" יכל לתאר אותי, למרות שאז לא חשבתי כך. לא מעט מחמאות ושריקות הייתי מקבלת ברחוב, היו גם הרבה הצעות חברות מידידים, אבל אף פעם לא התפשרתי. חיכיתי לאהבה אמיתית. אמא לא הבינה אותי ותמיד אמרה:"את עוד תיגמרי כמו דודה שלך" כמה שהיא צדקה. הייתי בקשרים פה ושם. אבל אהבות אמיתיות לא כל כך היו. עשיתי רע שלא התפשרתי? הנה אני שוכבת כאן לבד, עם קריירה משגשגת, עם כסף, אבל האמת שעכשיו אין לזה משמעות בכלל. קמתי, הלכתי לשטוף פנים. הבטתי בעצמי במראה, וראיתי אישה זקנה מקומטת, עם שיער שיבה, שמנה לא מטופחת, אומללה, עיפה מהחיים, וכל כך לבד. ראיתי את הסיוט שלי.
