לבקשת ענת אדרת "לזכרה של אתי הילסום"
קראתי במגזין חיים אחרים, על יומנה של אתי הילסום שנרצחה בשואה. היומן פורסם ותורגם גם לעברית והוא נקרא: `השמים שבתוכי` יומנה של אתי הילסום. http://www.asimon.co.il/ArticlePage.aspx?AID=606&AcatID=36 אתי הילסום בת למשפחה יהודית מתבוללת, שסללה לעצמה דרך אמונית אישית ופרטית לגמרי, מלאה באהבת אלוהים ואדם. את רגעי המצוקה הקשים ביותר בזמן השואה, היא הפכה לרגעי התעלות רוחנית. הילסום נרצחה באושוויץ את יומנה ששרד את ימי המלחמה, קוראים היום אלפי קוראים ברחבי העולם בנשימה עצורה. ביומן חוכמת חיים, עצב, אבל גם יופי וגבורה. מתוך היומן: "יש בי אמון רב והכרת טובה על שהחיים יפים כל כך... לא משום שאני צריכה לגשת עוד מעט לגסטפו, אלא משום שלמרות זאת החיים נראים לי יפים". (מתוך יומנה של אתי הילסום, עמ` 67). למרות התופת שבה חייתה אתי היא לא שוכחת לרגע, את הניסים בחייה את היופי והתקווה, יומנה מלא בהשראות שחוותה מתוך מחנה האימה. "בכל יום קורים ניסים בחיינו, חיי שלי הם שרשרת של ניסי-נפש" (עמ` 160) ועוד קטע מדהים מעורר ומרתק מתוך היומן": "בעבר הייתי חיה תמיד בשלב הכנה. הייתה לי הרגשה שכל מה שאני עושה בין כך ובין כך אינו הדבר ה`אמיתי` אלא הכנה למשהו אחר... אבל מכל זה התנערתי לחלוטין. אני חיה עכשיו, היום, ברגע זה, במלוא מובן המילה. החיים שווים שיחיו אותם, ולו ידעתי שאני עומדת למות מחר, הייתי אומרת: חבל מאוד, אבל מה שהיה, היה טוב" (עמ` 17). "החיים מוזרים ומפתיעים ומגוונים עד אין סוף, אחרי כל עיקול שבדרך מתגלה פתאום נוף חדש לחלוטין. רוב האנשים רואים בחיים רק את מה שמקובל לראות, אבל עלינו להשתחרר מכל הרעיונות הקיימים, מכל המוסכמות, מכל סיסמה, מכל מושג מוכר ובטוח, להעז לעזוב הכל, לשכוח את כל הנורמות והוודאויות המקובלות, להסתכן ולעשות את הצעד הגדול לתוך הקוסמוס, ואז, אז החיים נעשים עשירים ושופעים, גם ברגעים של סבל תהומי." (עמ` 103) הצצה קטנה נדירה ופרטית לתוך חייה של אישה, שחייה היו קרובים כל הזמן לקצה, למוות ובכל זאת פיעמה בה התקווה וחדוות החיים. מה זה מלמד אותנו? לא משהו שלא ידענו קודם, שרצינו להפנים, בחדות ובפליאה. החיים הם מה שאנחנו עושים מהם, בכל רגע לטוב ולרע, והלוואי שנשכיל לקחת את האמת הברוכה הזאת של אתי הילסום לקפלה וליישמה לתוך החיים הבורגנים שלנו, המלאים טכנולוגיה שפע וקידמה. אתי הילסום אחת מההמון הגדול, אחת מאיתנו שגילתה תעצומות נפש, בביב החיים ושיכלה לגסטאפו המרושע, היא ידעה שללב שלה איש לא יגיע.
קראתי במגזין חיים אחרים, על יומנה של אתי הילסום שנרצחה בשואה. היומן פורסם ותורגם גם לעברית והוא נקרא: `השמים שבתוכי` יומנה של אתי הילסום. http://www.asimon.co.il/ArticlePage.aspx?AID=606&AcatID=36 אתי הילסום בת למשפחה יהודית מתבוללת, שסללה לעצמה דרך אמונית אישית ופרטית לגמרי, מלאה באהבת אלוהים ואדם. את רגעי המצוקה הקשים ביותר בזמן השואה, היא הפכה לרגעי התעלות רוחנית. הילסום נרצחה באושוויץ את יומנה ששרד את ימי המלחמה, קוראים היום אלפי קוראים ברחבי העולם בנשימה עצורה. ביומן חוכמת חיים, עצב, אבל גם יופי וגבורה. מתוך היומן: "יש בי אמון רב והכרת טובה על שהחיים יפים כל כך... לא משום שאני צריכה לגשת עוד מעט לגסטפו, אלא משום שלמרות זאת החיים נראים לי יפים". (מתוך יומנה של אתי הילסום, עמ` 67). למרות התופת שבה חייתה אתי היא לא שוכחת לרגע, את הניסים בחייה את היופי והתקווה, יומנה מלא בהשראות שחוותה מתוך מחנה האימה. "בכל יום קורים ניסים בחיינו, חיי שלי הם שרשרת של ניסי-נפש" (עמ` 160) ועוד קטע מדהים מעורר ומרתק מתוך היומן": "בעבר הייתי חיה תמיד בשלב הכנה. הייתה לי הרגשה שכל מה שאני עושה בין כך ובין כך אינו הדבר ה`אמיתי` אלא הכנה למשהו אחר... אבל מכל זה התנערתי לחלוטין. אני חיה עכשיו, היום, ברגע זה, במלוא מובן המילה. החיים שווים שיחיו אותם, ולו ידעתי שאני עומדת למות מחר, הייתי אומרת: חבל מאוד, אבל מה שהיה, היה טוב" (עמ` 17). "החיים מוזרים ומפתיעים ומגוונים עד אין סוף, אחרי כל עיקול שבדרך מתגלה פתאום נוף חדש לחלוטין. רוב האנשים רואים בחיים רק את מה שמקובל לראות, אבל עלינו להשתחרר מכל הרעיונות הקיימים, מכל המוסכמות, מכל סיסמה, מכל מושג מוכר ובטוח, להעז לעזוב הכל, לשכוח את כל הנורמות והוודאויות המקובלות, להסתכן ולעשות את הצעד הגדול לתוך הקוסמוס, ואז, אז החיים נעשים עשירים ושופעים, גם ברגעים של סבל תהומי." (עמ` 103) הצצה קטנה נדירה ופרטית לתוך חייה של אישה, שחייה היו קרובים כל הזמן לקצה, למוות ובכל זאת פיעמה בה התקווה וחדוות החיים. מה זה מלמד אותנו? לא משהו שלא ידענו קודם, שרצינו להפנים, בחדות ובפליאה. החיים הם מה שאנחנו עושים מהם, בכל רגע לטוב ולרע, והלוואי שנשכיל לקחת את האמת הברוכה הזאת של אתי הילסום לקפלה וליישמה לתוך החיים הבורגנים שלנו, המלאים טכנולוגיה שפע וקידמה. אתי הילסום אחת מההמון הגדול, אחת מאיתנו שגילתה תעצומות נפש, בביב החיים ושיכלה לגסטאפו המרושע, היא ידעה שללב שלה איש לא יגיע.