לבקשת שלג1973 שלא מצליחה להעלות הודעה, הנה הודעתה:

schlomitsmile

Member
מנהל
לבקשת שלג1973 שלא מצליחה להעלות הודעה, הנה הודעתה:
"היי, אני אמא לבן 11, מזהה את עצמי ואותו כאספרגר
(אני אשת מקצוע שעובדת עם ילדים על הספקטרום מעל עשור).
הוא לומד בכיתה רגילה מאובחן עם ADD ו SPD ולכן מקבל טיפולים פרא-רפואיים,
אני מסייעת למורה שלו בהתנהלות איתו.
הוא לא מעוניין בקשרים עם ילדים אחרים מלבד אחים שלו.
משחק במחשב מול בני דודים שלו ומסרב ללכת למפגשים חברתיים/חוגים.
אני מתלבטת אם לקחת אותו לאבחון או לא.
מצד אחד למה לא לתת לו להיות פשוט מי שהוא ללא תיוג והצבת תקרה מצד החברה ואולי גם מצדו
ומצד שני להקל עליו.
אשמח לתובנות שלכם - האם האבחון תרמה במשהו לילד? "
 

schlomitsmile

Member
מנהל
אצלנו בהחלט כן, לשלושתם
יש לי 4 בנים, 3 מהם על הספקטרום.
הנה קישור להודעה בה תארתי את השיחה הראשונה לאחר קבלת האבחון
תגובתם ומשמעות העניין עבור כל אחד מהם
(בהודעה עצמה אני מספרת על שני הגדולים
ויש בה קישור להודעה נוספת בה מסופר על הצעיר בהם)
http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/612/183462339/תמיכה/אוטיזם_אספרגר_ו-PDD
אם העניין מוצג נכון, הרי שברובד של הדרך בה הילד תופש את עצמו,
לא רק שזה לא מתייג ו"מציב תקרה", אלא להיפך-
זה משחרר ופותח, נותן תקוה ועושה סדר בראש.
במיוחד כשמדובר בילד גדול.
מעבר לזה- האבחון מאפשר השגת מענים שונים מהמערכת.
נכון שלעתים נתקלים באנשים אטומים במערכת,
כמו למשל אותה מורה שלא רצתה את ה
בכתתה בטענה ש"לא למדתי חינוך מיוחד!"
אבל לא כולם כאלה

צריך לחפש ולמצוא את אנשי החינוך הראויים לתארם, ויש כאלה.
ואז, האבחון כאמור מאפשר השגת מענים מהמערכת.
איך בנך מרגיש בביה"ס?
 
אבל בכל מקרה יש לו כבר כמה אבחונים, אז מה ההבדל?
שהפעם יאבחנו אותו נכון?
לבן שלי האבחון עזר מאד (אובחן בגיל 8).
אנחנו מבינים אותו טוב יותר ולכן קל לו ונעים לו יותר בבית.
והוא גם מקבל קצת עזרה בבית ספר, שגם עוזרת לו (או לפחות שומרת עליו מהצקות וכד').
 
למעלה