לברוח מהכלא
אני בן 37 נשוי + 2 ואחד בדרך אני גר במושב בבית חדש שבניתי עם נוף פתוח ושני ילדים מקסימים (הבן בן 3 חתיך חכם ומוצלח הבת בת שנה כנ"ל. יש לי אישה שכולם מעריצים. ההורים שלי מאוהבים באשתי שאמצו אותה בחום (משפחתה בחול ) והיא מסתדרת איתם מצוין. בכלל אשתי מאד משפחתית ואני רואה זאת מאד בחיוב. גם הילדים בשבילה זה הכל והיא משקיעה בהם מעל ומעבר וזה מצוין. יש רק בעיה אחת למשפחה הזאת וזה אבא שבחיים שלו לא הצליח למצא את עצמו תעסוקתית (מזל שהאמא המוכשרת מצליחה להביא קצת פרנסה הביתה). אבא עובד כמורה ושונא את עבודתו , מתוסכל , שקוע בעצמו , עוסק כל היום בלפנטז על תעסוקות אחרות אבל לא מסוגל לעשות שום דבר בנידון. חרדה קיומית, חוסר ביטחון משתק, המצב הכללי, כלכלי ובטחוני רק מחמיר את המצב. זוגיות שלי ושל אישתי דפוקה לחלוטין (אשתי שוכבת איתי רק כשהיא רוצה להכנס להריון)אם לא היו לי ילדים לא הייתי איתה. התסכול המיני הוביל אותי להתמכרות כפייתית בפורנוגרפיה מה שממש לא עוזר לשיפור המצב. בקיצור הנחמה היחידה שלי בחיים זה הילדים המקסימים אבל המועקה והחרדה לא מאפשרים לי להינות מהם. אני לא מתפקד, אני שוקע ושוקע וכל הזמן שואל את עצמי למה התחתנתי למה הבאתי את עמצמי למצב הזה. אני רוצה לצאת מהכלא הזה ולהיות אדם חופשי אבל אי אפשר. אני לא אברח באמת או יתאבד (למרות שזה נעים לחשוב על זה)כי זה יגרום צער לילדים אז אני ממשיך את שגרת היום שלי בתחושה שאני לא קיים שאני כבר מת אב להבעיה היא שאני רק שוקע במעגל קסמים הרסני) שלצאת ממנו אני לא מסוגל אני משותק נפשית.
אני בן 37 נשוי + 2 ואחד בדרך אני גר במושב בבית חדש שבניתי עם נוף פתוח ושני ילדים מקסימים (הבן בן 3 חתיך חכם ומוצלח הבת בת שנה כנ"ל. יש לי אישה שכולם מעריצים. ההורים שלי מאוהבים באשתי שאמצו אותה בחום (משפחתה בחול ) והיא מסתדרת איתם מצוין. בכלל אשתי מאד משפחתית ואני רואה זאת מאד בחיוב. גם הילדים בשבילה זה הכל והיא משקיעה בהם מעל ומעבר וזה מצוין. יש רק בעיה אחת למשפחה הזאת וזה אבא שבחיים שלו לא הצליח למצא את עצמו תעסוקתית (מזל שהאמא המוכשרת מצליחה להביא קצת פרנסה הביתה). אבא עובד כמורה ושונא את עבודתו , מתוסכל , שקוע בעצמו , עוסק כל היום בלפנטז על תעסוקות אחרות אבל לא מסוגל לעשות שום דבר בנידון. חרדה קיומית, חוסר ביטחון משתק, המצב הכללי, כלכלי ובטחוני רק מחמיר את המצב. זוגיות שלי ושל אישתי דפוקה לחלוטין (אשתי שוכבת איתי רק כשהיא רוצה להכנס להריון)אם לא היו לי ילדים לא הייתי איתה. התסכול המיני הוביל אותי להתמכרות כפייתית בפורנוגרפיה מה שממש לא עוזר לשיפור המצב. בקיצור הנחמה היחידה שלי בחיים זה הילדים המקסימים אבל המועקה והחרדה לא מאפשרים לי להינות מהם. אני לא מתפקד, אני שוקע ושוקע וכל הזמן שואל את עצמי למה התחתנתי למה הבאתי את עמצמי למצב הזה. אני רוצה לצאת מהכלא הזה ולהיות אדם חופשי אבל אי אפשר. אני לא אברח באמת או יתאבד (למרות שזה נעים לחשוב על זה)כי זה יגרום צער לילדים אז אני ממשיך את שגרת היום שלי בתחושה שאני לא קיים שאני כבר מת אב להבעיה היא שאני רק שוקע במעגל קסמים הרסני) שלצאת ממנו אני לא מסוגל אני משותק נפשית.
